במקרה של רצח פוליטי: ההנחיה החדשה של משרד המשפטים
פרקליט המדינה מפרסם את ההנחיה שתאפשר לפרקליטות להציג את התנגדותה לשחרור, אם מדובר במקרים מסוימים כמו רצח פוליטי או רצח של ילדים וחסרי ישע. עם זאת, נכתב בהנחיה כי השימוש בה ייעשה במקרים חריגים בלבד
שינוי נהלים במשרד המשפטים: במקרים המוגדרים "טראומה לאומית" כמו רצח פוליטי, רצח של ילדים, חסרי ישע וכדומה לא ניתן יהיה לשחרר אסירים על תנאי. פרקליט המדינה, שי ניצן, מפרסם הנחיה חדשה שנועדה להתוות את שיקול דעתו של נציג הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, ביחס לשחרור על-תנאי ממאסר של אסירים.
על פי ההנחיה החדשה, התנגדות נציג הפרקליטות לשחרור מוקדם של אסיר תיעשה רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כשנמצאה הצדקה מיוחדת להחלת שיקולים ציבוריים לצורך העיכוב. בהנחיה זו מורה הפרקליט ניצן לשקול את האינטרס הציבורי. עוד קובעת ההנחיה כי ככל שגדל החלק מעונש המאסר שהאסיר כבר ריצה, משקלם של השיקולים הציבוריים יפחת.
בנוסף נקבע בהנחיה כי ככל שמדובר במקרה בעל חומרה רבה כפי שעלה מהתבטאויות מפורשות של בית המשפט בפסק-הדין שגזר את דינו של האסיר והתחשב במכלול נסיבות המקרה, כך יש לתת משקל רב לעיכוב השחרור .
בהנחיה נקבע כי הסעיף יופעל במקרים חמורים שכרוך בהם פגם מוסרי חמור, במקרים שיצרו "טראומה לאומית" וכי אין די בסוג עבירה מסוים כדי לקבוע את התקיימות הסעיף. ההנחיה מונה מבחנים שניתן להתחשב בהם לקביעת חומרתה ונסיבותיה החריגות של העבירה, בהם האם הנפגע נוצל לרעה בעת ביצוע העבירה או לאחריה, האם העבירה בוצעה תוך הפגנת חוסר רגישות בולט לסבלו של הנפגע והאם העבירה בוצעה כלפי קטין או חסר ישע.
בתנאי השני של הנחיית פרקליט המדינה, "פגיעה חמורה באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים", נקבע כי יש להתייחס למסר הציבורי שיש בהחלטה ביחס לציבור בכלל, לעבריינים ולנפגעי העבירה. כמו כן, נקבע כי הפגיעה החמורה באמון הציבור יכולה להיווצר בעבירה אשר חורגת מהיחסים שבין הקורבן לבין העבריין, ונעשתה מתוך מטרה לפגוע בציבור רחב וכן במקרים בהם מדובר בעבירות שהיקף תוצאותיהן והשלכותיהן חורגות מהיקפן של עבירות רגילות ואף יכולות להפוך ל"אסון לאומי".
לעניין התנאי השלישי, "יחס בלתי סביר בין חומרת העבירה, נסיבותיה והעונש שנגזר על האסיר, לבין תקופת המאסר שיישא האסיר בפועל אם ישוחרר", נקבע בהנחיה כי יחס בלתי סביר יתקיים במקרים חמורים וחריגים כאמור וכן במקרים בהם קיצור תקופת המאסר יביא לפער משמעותי מאוד בין עונש המאסר שירוצה בפועל לתקופת המאסר שנגזרה במקור. בהקשר זה נקבע בהנחיה כי עונש מאסר שהושג במסגרת הסדר טיעון, שבו הייתה הסכמה מטעם התביעה, לא ייחשב כעונש "קל מידי" ביחס לחומרת העבירה .
כיום קובע חוק שחרור על-תנאי ממאסר, כי במקרים בעלי נסיבות מיוחדות, בהם וועדת השחרורים סוברת כי שחרור האסיר על-תנאי יפגע באופן חמור באמון הציבור במערכת המשפט, אכיפת החוק ובהרתעת הרבים, משום שחומרת העבירה והעונש שנגזר לא משתקפים באופן סביר בתקופת המאסר שיישא האסיר בפועל באם ישוחרר, רשאית הוועדה לשקול נתונים אלו בעת קבלת החלטתה. כלומר, הסעיף דורש התקיימותם של 3 תנאים מצטברים, שבהתקיימותם יהיה מוצדק להחילו.
לפנייה לכתב/ת 
