ראשי רשויות, כך תימנעו מעבירות מרמה והפרת אמונים
רגע לפני הבחירות המוניציפליות מסבירים חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה מה צריך לעשות כדי שבקדנציה הבאה נראה פחות ראשי רשויות צועדים אל חדרי החקירות
בחירות מוניציפאליות הן תקופה עסוקה מאוד בפרקליטות המדינה. עשרות תיקי חקירה שנפתחים נגד מועמדים ונדרשת הכרעה מהירה בהם כדי שלא לפגוע מועמד אם מדובר בתיקי סרק, מחד. מאידך, יש לאפשר לבוחרים לדעת מי מתמודד במקרה שיש ממש בחשדות נגדו.
ההיסטוריה מלמדת שלא מעט ראשי רשויות לא ידעו לסמן את הגבול בין אסור למותר ותיקי החקירה נגדם הסתיימו בהרשעה בפלילים, כשחלקם אף ריצו תקופות מאסר בפועל. במקרים אחרים התבררו החשדות כלא נכונים והתיקים נסגרו.
העבירה הנפוצה ביותר שבגינה עומדים ראשי רשויות לדין – מאהוד אולמרט בירושלים, דרך שלמה לחיאני בבת ים ועד לאיתמר שמעוני באשקלון ומשה דדון במטה יהודה – היא מרמה והפרת אמונים. מחקר חדש שערכו עורכי הדין עדנה הראל ועמיר פוקס מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצביע על הבעייתיות בעבירה הזו – שמנוסחת בקצרה ובאופן מעורפל ואינספור פסקי דין ניסו לפרש אותה וליצוק בה תוכן.
סעיף 284 לחוק העונשין קובע כך: "עובד ציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מרמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו מאסר שלוש שנים". במחקרם, המבוסס על מחקרים אחרים שנערכו במכון בשנים האחרונות, מנסים הראל ופוקס לבדוק אם אכן נבחרי ציבור יכולים כיום להבין מה דורש מהם החוק וכיצד להימנע מעבירה.
"הקושי בפרשנות העבירה מתבטא גם בהתלבטויות של גורמי האכיפה", אומרים במכון לדמוקרטיה. "עדות לכך ניתן למצוא בתיקי חקירה שנפתחו נגד כמה ראשי רשויות שנחשדו ונחקרו אך לבסוף הוחלט שלא להגיש נגדם כתב אישום. כך היה במקרה של צביקה גנדלמן מחדרה, ניסים מלכה מקריית שמונה, אילן שוחט מצפת וישראל זינגר מרמת גן".
"הבעיה העיקרית היא שהנוסח הנוכחי של העבירה אינו עולה בקנה אחד עם עקרון החוקיות במשפט הפלילי, שמחייב שעבירות פליליות יהיו ברורות וידועות מראש", הוסיפו החוקרים. "העמימות פוגעת גם בהכוונת ההתנהגות של ראשי רשויות ועובדי ציבור מלכתחילה, וגם בהרתעה כנגד מושחתים, שתמיד יוכלו לדאוג לחוות דעת שמכשירות את מעשיהם ממשפטנים 'מקלים'".
רגע לפני שמתחילה עוד קדנציה ברשויות המקומיות ועל כיסא ראש העיר או ראש הרשות יתיישבו לא מעט פנים חדשות, מציעים הראל ופוקס לתקן את נוסח עבירת המרמה והפרת אמונים ולפרט מהן אותן פעולות והתנהגויות המקיימות אותה, בדומה לעבירות דומות הכלולות בספרי החוקים בקנדה ובארה“ב.
החוקרים הישראלים מציעים להגדיר עבירת מרמה והפרת אמונים ככזו שמתקיים בה ניגוד עניינים או שעובד הציבור יוצר מצג שווא כלפי אחרים, למשל על ידי הצגת נתונים כוזבים, ומכשיל עובדי ציבור אחרים במילוי תפקידם, או שהוא לא חושף את כל האינטרסים שלו סביב החלטה או פעולה מסוימת.
עוד מוצע לכלול בהגדרת העבירה איסור מפורש על קבלת טובות הנאה - בכסף, במתנות או בצורה אחרת - איסור על שימוש במידע ציבורי למען צרכיו האישיים של עובד הציבור וכן איסור על פעולה שמנוגדת לאינטרס הציבורי שעליו מופקד עובד הציבור, כמו למשל במקרה שבו ראש ועדת תכנון ובנייה מחליט על קידום פרויקט של מקורב לו, למרות שבפרויקט יש פגמים העלולים לפגוע בציבור הרחב.
להראל יש גם המלצות מיוחדות בכל הנוגע לשחיתות בתחום התכנון והבנייה שנדמה כעקב אכילס של רבות מהרשויות המקומיות. לדעתה במציאות הקיימת שבה משאבי הקרקע מוגבלים ולגורמים רבים יש אינטרסים בנושא, היכרות קרובה בין ראשי ערים ושאר נבחרי הציבור ברשות המקומית החברים בוועדות התכנון והבנייה, לבין קבלנים ובעלי עניין, מהווה כר פורה ללחצים משמעותיים המובילים לשחיתות.
אז מה עושים? לדעת הראל אין צורך בשינוי חקיקה כדי להתמודד עם הבעיה שכן כבר היום החוק מעניק לנבחרי הציבור ברשויות המקומיות מגוון כלים. כך למשל שקיפות מידע, חשיפת תהליכים ושיתוף ציבור מקדמים מניעת שחיתות. לכן, על ראש הרשות להקפיד על עמידה בהוראות המחייבות פרסום מוקדם של סדרי היום של הוועדות, החומר הנלווה וההחלטות. עליו להבטיח שיתוף הציבור בהכנת תוכניות התכנון והבנייה, גם לפני שלב ההפקדה המחויב בחוק בצירוף הסברים פשוטים להבנה, ועליו לפעול להגברת נגישות המידע לציבור בין השאר באמצעות האינטרנט ובאמצעות מספר התושבים המעורבים בתהליכים עצמם.
את החשש לניגוד אינטרסים בקרב חברי ועדות התכנון והבנייה אפשר למנוע באמצעות ניטור תדיר ושמירת האצבע על הדופק, ולא בדיקה חד פעמית עם תחילת הכהונה כפי שנעשה היום. כך למשל ניתן לקבוע נוהל שלפיו בתחילת כל ישיבה של הוועדה או לפני קבלת החלטות וקיום והצבעה, יישאלו הנוכחים על ניגודי עניינים הקשורים ספציפית בנושא שעל הפרק.
צעדים נוספים שמציעה הראל כוללים חיזוק מעמדם של שומרי הסף ברשויות כמו היועץ המשפטי והמבקר ופרסום דו"חות תקופתיים לתושבים המפרטים את פעילויות האכיפה והבקרה המתקיימות ברשות.
”ראש עיר שמבין את פוטנציאל הנזק והכוח העצום בתחום התכנון והבנייה ואת החשש משחיתות, ינקוט בצעדים לשיפור השקיפות, לשיתוף הציבור ולהגברת האמון וכן יעמיק את מאמצי הפיקוח והאכיפה“, אומרת עו"ד הראל. ”הציבור מצדו עשוי לקבוע את רף הציפיות שלו מנבחר הציבור על פי סטנדרטים גבוהים יותר מהתחתית המתחייבת בחוק, ובכך יסייע בקידום טוהר המידות ומניעת השחיתות ויזכה לאיכות חיים וחלוקת משאבים יעילה וטובה יותר“.
לפנייה לכתב/ת 
