שקד על הדחת השופטת מפרשת המסרונים: "צריך השעיה, לא הדחה"
פרסום ראשון: שרת המשפטים לא תגן על החלטת בית הדין המשמעתי לשופטים ותטען כי לא צריך להדיח מתפקידה את השופטת מ"פרשת המסרונים". היא טוענת כי העונש שביקשה לשופטת אפשרי והולם במסגרת החוק
פרסום ראשון: באופן תקדימי, שרת המשפטים איילת שקד אינה מגנה על החלטת בית הדין המשמעתי לשופטים שבראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס אשר גרוניס, שהדיח לפני כמה חודשים ממשרתה את השופטת רונית פוזננסקי-כץ לצמיתות עקב מעורבותה ב"פרשת המסרונים".
בתשובת מחלקת הבג"צים, המייצגת את שרת המשפטים בעתירת השופטת נגד הדחתה, תאמר שרת המשפטים כי היא אינה מקבלת את פרשנות הרכב השופטים בראשות גרוניס וכי היא סבורה שהעונש שהיא, בתור מי שהייתה הקובלת בתיק, ביקשה להטיל על השופטת הוא העונש הנכון, ההולם את חומרת המקרה.
העונש שביקשה השרה שקד להטיל על השופטת פוזננסקי-כץ הוא העברתה מכהונתה כשופטת, לתקופה זמנית ללא שכר, וכן הימנעות משיבוצה לדון בתיקים פליליים למשך תקופה של שנתיים לאחר חזרתה לכס השיפוט. החלטתה של שקד גרמה לכך שבית הדין המשמעתי יגן על עמדתו בעצמו בפני בג"ץ .
שקד תדגיש כי הפרשנות שלה לעונש שיש להטיל על פוזננסקי-כץ הוא העונש ההולם את נסיבות המקרה וחומרתו. היא תאמר שהעונש שביקשה אפשרי במסגרת החוק ונותן ביטוי הולם, מידתי ומאוזן למקרה – ואילו החלטת ההרכב בראשות גרוניס הייתה לא-מידתית. לדברי שקד ,הפרשנות שלה היא על דעת היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט ופרקליט המדינה שי ניצן.
ההרכב בראשות גרוניס קבע כי המסגרת החוקית שהעניק החוק לבית הדין לא איפשרה לו אלא להדיח את השופטת. שקד סבורה כי המונח "העברה מכהונה" בחוק בתי המשפט, שבגללו גזר הרכב גרוניס את פסק דינו, יכולה גם להתפרש כ"העברה זמנית מכהונה" ולא רק כ"סיום כהונה".
בחודש שעבר עתרה השופטת פוזננסקי-כץ לבג"ץ נגד הדחתה על ידי בית הדין המשמעתי לשופטים, שהתקבלה בחודש יולי האחרון. השופטת הורשעה בחודש אפריל בעבירה של התנהגות שאינה הולמת ב"פרשת המסרונים" בתיק 4000. מדובר במסרונים בינה לבין נציג הרשות לניירות ערך, עו"ד ערן שחם-שביט, שבהם כתב האחרון לשופטת ש"תיראה מופתעת" בזמן שהתביעה תבקש לשחרר את החשודים אור אלוביץ ועמיקם שורר למעצר בית בחודש פברואר.
ההחלטה להדיח את פוזננסקי-כץ התקבלה פה אחד והמשמעות היא שהשופטת לא תשוב לכס השיפוט. הרכב השופטים, שכלל גם את השופטים ניל הנדל ואסתר הלמן קבעו: "בית הדין הגיע למסקנה כי נוכח חומרת מעשיה ומחדליה של השופטת, נכון וראוי להשתמש באמצעי החמור ביותר שעומד לרשות בית הדין הוא האמצעי של העברה מן הכהונה, היינו סיום התפקיד".