ברכה לסופרים ולקוראים, סוף לאַדְנוּת של המו"לים

לא עוד קליקות או תרגילים מסחריים, סוף לקידום סופרים לפי עמדות פוליטיות. אמזון ומהפכת הרשת מכריחות את הסופרים להסתמך על כישרון

ד"ר מיכאל פריינטהפורסם: 29.10.18 , 08:34

(צילום: shutterstock)

מקצועות רבים נעלמו בעידן האינטרנט כלא היו. ישנם כאלה המשתנים עד בלי הכר ויש הנאחזים בציפורניים ומסרבים להיכנע לדין הקדמה. כך למשל עולם הספר. מוציאים לאור גדולים ונחשבים, שעד כה חרצו את גורלם של הכותבים, רואים את כוחם המסחרי-חברתי נשחק והולך. הם נאלצים להתמודד עם הופעתם של אתרים המציעים פלטפורמות לפרסום ומכירת ספרים ללא תכתיבים ואדנות מופרזת. לאחרונה מסתמן סוף המו''לות הקונבנציונלית. אמזון מאפשרת כיום מו"לות חדשנית ובעיקר דמוקרטית. על הכישרון להוכיח את עצמו. הקהל הוא זה שיקבע מי טוב ומי לא. סוף לשיקולים המסחריים והתקשורתיים. סוף לקליקות. סוף להעדפות שרירותיות של המו''לים ועורכי הספרים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

אלו המתיימרים להחזיק במפתח התהילה לא הצליחו, עד היום, להצמיח לנו הישראלים סופר או סופרת הידועים בעולם בזכות יצירותיהם, כגון ויקטור הוגו עם ''עלובי החיים'', פרנץ קפקא עם ''הגלגול'' או לב טולסטוי עם ''מלחמה ושלום''. לעומתם אף אחד מסופרינו לא פרסם עדיין יצירה, אפילו חד-פעמית, שכבשה את העולם. לאלה הדוחים השוואה זו בטענה שישראל קטנה וצעירה אפשר להזכיר את יוסטיין גורדר הנורבגי ("עולמה של סופי"), חאלד חוסייני האפגני ("רודף העפיפונים") וסטיג לרסון השוודי (''מילניום''), אשר לשלושתם הפצה בעשרות מיליוני עותקים.

הסופרים הישראלים, המתורגמים לעיתים לעשרות שפות, ידועים בעיקר בזכות עמדותיהם הפוליטיות - בדרך כלל שמאלניות, כפי שהמדיה בעולם מצפה מהם. שמם של שלושת המובילים - עמוס עוז, א.ב. יהושע ודוד גרוסמן – מוכר בעולם, אבל אף אחת מיצירותיהם לא זכתה לתפוצה של רב מכר עולמי, וגם לא נחרתה בזיכרונם של אוהבי הספר.

במסגרת פעילותי בצרפת ייצגתי את ישראל במשך קרוב לעשור בשבוע הספר הלאומי של צרפת ובלגיה, והבינלאומי בז'נבה. רבבות ביקרו בביתן "ישראל" אבל נדיר היה שכותר מסוים של אחד משלושת המוזכרים לעיל או של אחרים יידרש בשמו. הקהל ביקש בדרך כלל את הסופר בלי לנקוב בכותר מסוים מיצירותיו הרבות.

במסגרת עבודת הדוקטורט שלי, ''חקר סוציולוגי-ביבליוגרפי של ספרות ישראל ותרגומה בצרפת ובעולם'', שמעתי ממו''לים צרפתים רבים שראיינתי את אכזבתם. ''המכירות אינן תואמות את החשיפה הענקית שהסופר מקבל'', אמרו לי לא פעם. למרות זאת, הם ממשיכים להתעניין בהם ולפרסם אותם בזכות היותם ישראלים. המו''לים מסתפקים בחשיפה וביחסי הציבור המתקבלים בעקבות ספר זה או אחר, גם אם כמה חודשים לאחר מכן הוא נדחק למדפים.

גם ליצירותיהם של סופרים ישראלים שידעו הצלחה גדולה בתקופתם, כמו דוד שחר (שיותר מ-15 מספריו תורגמו ופורסמו בשנות ה-80 וה-90 אצל גדול המו"לים הצרפתים, גלימר), אין זכר כיום, ורובן נעלמו אפילו מהקטלוג. יעקב שבתאי הסתמן בשנות ה-70 כסופר מבטיח ביותר, אבל כיום נעלמו עקבות יצירותיו. מצער עוד יותר שאפילו שמו ויצירותיו של ש"י עגנון, חתן פרס נובל לספרות (1996), אינם ידועים כנדרש.

אהרון אפלפלד. צניעות ויושרה מנצחות(צילום: אלכס קולומויסקי)

אלה הן עובדות ולא ביקורת. יהיו כאלה שיגידו שהחשיפה הרחבה שלה זוכים הסופרים הישראלים בעולם חשובה לאין ערוך מהמסחריות של ספריהם. אולי זה נכון, אם רק אחדים מהם היו נשארים בתודעה גם לאחר מותם.

הסיבה העיקרית לאבחון זה מצויה בחוסר יושר אינטלקטואלי של רוב הסופרים העכשוויים. על חשבון אוניברסליות, הם משנים סגנון מספר לספר. העיקר למצוא חן בניכר. לעיתים הם נוטים לחקות הצלחות בינלאומיות ללא כל ביקורת עצמית. איני מטיל ספק בכישרונם, אך ההגינות מחייבת כתיבה יצירתית ללא תלות בדעת הקהל.

אהרון אפלפלד ז''ל אמר לי פעם: ''אני כותב מהבטן ולא מהראש. חשוב לי שהקהל ימצא עניין. ואם לא, כנראה שכישרוני מוגבל''. איזו ענווה. הוא היה נאמן נטו לעצמו. במובן זה גם מאיר שלו הכותב על ההוויה המקומית וההיסטורית של ישראל, חיים באר העוסק בזהותו ובשורשיו, יוכי ברנדס שבמרכז יצירתה היהדות על כל רבדיה - שלושתם ואחרים כמותם הם סופרים צברים השואבים את יצירתם מהמקורות ומההוויה הישראלית.

אני לא דוחה כלל וכלל פיקציה בנושאים אוניברסליים, בתנאי שהיא נרשמת בסגנון כתיבה טבעי של היוצר. אילו היה אפלפלד בחיים, ללא ספק היה הזוכה הישראלי הבא בפרס נובל לספרות. הצניעות והיושרה היו מנצחות. נשארת התקווה שכוחה של האמנות יגבר על הזרמים החולפים, ושיצירות מופת של מי מהיוצרים הישראלים תשובנה לתודעת שוחרי הספר בעולם.

אמזון החלה את פעילותה בשנות ה-90 כחנות ספרים אלקטרונית. כל סופר, מו''ל או מפיץ יכול להעלות לאתר כותרים כמוצרים למכירה. בפועל, הלוגיסטיקה התבררה כמוגבלת ומסורבלת. אמזון קיבלה הזמנה שאותה הייתה אמורה להעביר למו''ל, לחנות הספרים או לסופר, אך לעיתים היא עדיין נתקלה בתשובות כגון "הספר אזל", "המו''ל איננו פעיל עוד" או "העניין לא משתלם". ב-2007 הוציאה אמזון את הקינדל, הטאבלט הראשון לקריאת ספרים, אבל גם כאן מספר הקוראים היה מוגבל.

(Photo: AFP)

כיום, ולמעשה זה כשנתיים, החברה מציעה פלטפורמה לפרסום, הפצה ומכירה של ספרים, גם מודפסים. הם מאפשרים לכל כותב לפרסם את פרי עטו תוך שמירה על אתיקה המבוקרת על ידי אלגוריתמים לחסימת חריגות לא רצויות. ברגע שהספר עונה על הדרישות הוא הופך זמין באתר, גם בקינדל וגם על נייר. עם קבלת הזמנה מדפיסה אמזון עותק אחד והרוכש מקבל אותו תוך כמה ימים. בעל הזכויות של הספר רואה מיד בחשבונו את התמלוגים המועברים אליו באופן סדיר. מהפכה של ממש.

לאחרונה התפרסם שצעיר ישראלי שעד כה היה אנונימי בארץ, מיכאל עומר שמו, כותב מותחנים באנגלית תחת השם Mick Omer, והצליח להגיע למקום הרביעי במדרג הסופרים האהובים באמזון. ספרו האחרון אף עלה לראש הרשימה והומלץ על ידי מבקרי הספרות של ה"ניו יורק פוסט".

ההצלחה באמזון סייעה גם למרקו קוסקס, סופר פרנקופוני החי בישראל, שכתבי היד שלו נדחו על ידי כמה מו''לים, אבל ספרו האחרון מועמד לקבלת פרס "רנודו", השני ביוקרתו ברשימת הפרסים הספרותיים בצרפת.

אני לא מתעלם מההיבט התקשורתי הנדרש להפצת ספר זה או אחר. גם הופעתו באתר פופולרי כמו אמזון אינה מספיקה. בתחילת דרכו הוא גרגיר בדיונה של חול. על המפרסם לדאוג לקידומו, ואמצעים רבים עומדים לרשותו: פייסבוק, אינסטגרם, טוויטר, בלוגים, רשימות מיילים ועוד. הפלנטה הווירטואלית פתוחה לכל אחד. היא מעניקה שוויון מלא בנקודת הזינוק. רק שיפוטו של הקהל, של הדור הזה ושל הדורות הבאים, יקבע. הידד והצלחה לכל כותב.