בית הספר של נוער ה-SS שנקרא על שם ניצול השואה: "ניצחון החיים על הרוע"
שלמה סאלי פרל נפל בשבי הצבא הגרמני והסתיר את יהדותו במשך יותר מ-3 שנים בבית הספר של הנוער ההיטלראי. כעת בית הספר בעיר ברואנשוויג שבצפון המדינה נקרא על שמו. "על זה אפילו לא חלמתי, זה כבוד גדול עבורי. זו גולת הכותרת של הפעילות שלי", אמר
"אני לא אדם שאוהב נקמות אבל אין ספק שזאת הנקמה הכי מתוקה שיכולה להיות בנאצים", כך אמר בחיוך רחב ניצול השואה שלמה (סאלי) פרל בן ה-93 – אשר 73 שנה אחרי השואה, חזר לעיר שבה שהה במשך שלוש שנים וחצי בבית הספר הגבוה לנערי ה-SS בגרמניה (הנוער ההיטלראי) –הפעם כדי להשתתף בטקס חגיגי שבו קראו לבית הספר המרכזי בעיר על שמו: "בית הספר המקיף סאלי פרל".
פרל נולד בעיר פיינה בסקסוניה התחתונה שבצפון גרמניה למשפחה יהודית שהיגרה מרוסיה. לאחר עליית הנאצים לשלטון ופרסום חוקי הגזע, בעקבות ביזה של חנות הנעלים של משפחתו ולאחר שסולק מבית הספר בו למד, עבר ב-1935 עם משפחתו ללודז' שבפולין.
לאחר פלישת הנאצים לפולין ברח שלמה פרל עם אחיו יצחק לחלק הסובייטי של פולין, והצטרף לבית ילדים סובייטי ולארגון הנוער הקומסומול; אחיו המשיך ליעד אחר. עם פלישת גרמניה לברית המועצות בשנת 1941 נמלט, ומאוחר יותר נפל בשבי יחידה של הצבא הגרמני.
בזכות שליטתו המוחלטת בשפה הגרמנית הצליח פרל לשכנע את לוכדיו כי שמו למעשה יוזף פרייל (Josef Perjell) וכי הוא אזרח גרמני החי מחוץ לגרמניה. בגלל היותו עדיין קטין נשלח לבית הספר הגבוה של הנוער ההיטלראי בבראונשוויג, עיר בצפון גרמניה, שם שהה בתנאי פנימייה במשך שלוש שנים וחצי. הוא היה בסכנה מתמדת עקב היותו יהודי נימול וכל השנים האלה הצליח להסתיר את יהדותו.
"הייתי שם מגיל 16 וחצי עד גיל 20. חייתי תחת שם בדוי וזהות שאולה ואף אחד לא ידע שאני יהודי. בפנימייה הזאת למדתי על תורת הגזע ועברתי הכנה טרום-צבאית. במקלחות לא הייתי מתקלח עם כולם כדי שלא יגלו שאני נימול או שהייתי מתקלח עם הפנים לקיר או עם תחתונים. הייתי יצירתי", סיפר, "למזלי לא חשדו בי כי אילו היו חושדים זה היה רע מאוד. עשו לי גם בדיקות אבל למזלי אף פעם לא שאלו אותי איך זה שאני נימול. המקום הזה מסמל עבורי להיות בתוך לוע הארי או קן השטן. כל ערב הלכתי לישון בתקווה שלא אתגלה".
לקראת סוף המלחמה הורה היטלר לגייס את כל הנוער ההיטלראי ופרל גויס לחיל רגלים והיה מפעיל בזוקה. למזלו היחידה שלו נפלה מהר מאוד בשבי של יחידה של צבא ארה"ב. "למזלי לא הספקתי להילחם וגם לא הייתי יורה על אמריקנים", אמר. בגלל שהיה מגויס זוטר לא נעצר כאסיר מלחמה אלא שוחרר.
הוא מצא את אחיו יצחק ונודע לו על מותם של הוריו. עקבות אחותו, שברחה לכיוון רוסיה, אבדו. בתום המלחמה חזר פרל לזהותו היהודית ושימש תקופה קצרה כמתורגמן בצבא הסובייטי. הוא עלה ארצה ביולי 1948, התגייס לצה"ל והשתתף בלחימה בחזית ירושלים במלחמת העצמאות.
שנים רבות לאחר מכן, כתב את סיפור חייו בספר אוטוביוגרפי בגרמנית, שתורגם לאחר מכן לעברית ויצא ב-1991 בשם "קוראים לי שלמה פרל!". בשנת 1990 יצא לאקרנים הסרט "אירופה אירופה" המבוסס על סיפורו, שבו הוא גם השתתף. הסרט זכה ב-1991 בפרס גלובוס הזהב לסרט הזר הטוב ביותר, והיה מועמד לפרס האוסקר. ב-1994 יצאה לאור מהדורה חדשה של הספר בעברית בשם "אירופה אירופה".
כיום מספר שלמה פרל את סיפורו האישי במקומות רבים, ופועל למען העמקת תודעת השואה. הוא גם מרבה להיפגש עם משלחות שמביא לארץ משרד החוץ. לפני כמה ימים נפגש עם משלחת מהודו. הוא שומר על חוש הומור מפותח ויכולת נדירה לספר סיפור ולהקסים את שומעיו.
בתחילת חודש ספטמבר קיבל מייל ממנהל בית הספר המקיף בעיר בראונשוויג שבו הודיע לו שהוחלט לקרוא לבית הספר על שמו. ההחלטה אושרה בבית הספר ועברה פה אחד במועצת העיר. גם נציגי מפלגת הימין הקיצוני "אלטרנטיבה לגרמניה" (AFD) הצביעה בעד.
בבית הספר הזה לומדים מעל 1,000 תלמידים בגילאי 5 עד 13. פרל הוזמן לטקס קריאת בית הספר על שמו. "זהו בית הספר הראשון בגרמניה שנקרא על שם נער היטלראי ועוד יהודי", אמר פרל.
הוא לקח לטקס את שתי נכדותיו ואת בת אחיו, נעמי ברקין, שגם נאמה בשם המשפחה. כשנכנס לאולם, הקהל נעמד על הרגליים והריע לו. ילדים ניגשו אליו וביקשו לעשות איתו סלפי. גם אחרי שנאם הקהל נעמד דקות ארוכות והריע לו. מנהל בית הספר הגיש לו באופן סמלי את מפתח בית הספר. במהלך הביקור הלך לבקר במה שנשאר מהפנימייה של הנוער ההיטלראי.
"התרגשתי מאוד. יש דברים שכל אחד חולם על משהו. על זה אפילו לא חלמתי. זה כבוד גדול עבורי. אני פעיל מאוד בגרמניה בנושא השואה וזה גולת הכותרת של הפעילות שלי. זה ניצחון של רצון החיים על הרוע. נאבקתי וניצחתי על זכות החיים מה שהנאצים שללו ממני כיהודי".
לפנייה לכתב/ת 
