שלום, יונה | מאחורי המהפך בחיפה
יותר משהתחברו לעינת קליש-רותם, תושבי עיר הכרמל הביעו בקלפי מיאוס מיונה יהב. גבאי הבין בזמן את כיוון הרוח ורשם הישג נדיר. פרשנות
תם עידן בחיפה. יונה יהב, ראש העיר הוותיק ועד לא מזמן גם הפופולרי, רשם אמש תבוסה צורבת. את הקרב החיפאי ניצחה כמעט בהליכה המועמדת שמולו, עינת קליש-רותם.
לאורך כל היום ובכל הראיונות שנתן ניכר כי יהב הבין היטב את מצבו, אבל לא רק באותו יום. שלוש קדנציות רצופות, 15 שנה בראשות חיפה, הוא מנוסה מספיק, מכיר את העיר, ידע והרגיש מצוין שיש בעיה. שמעמדו נשחק מסיבות שונות ומשונות ושהציבור משווע לשינוי.
למרות ההבנה הזאת, הוא שיחק את המשחק. רק אמירה ספונטנית אחת לעובדי מחלקת התברואה בעירייה שדלפה החוצה מבלי שתכנן, הסגירה שהוא לא חי באשליות. "זה קרב על הבית", אמר יו"ר מחלקת התברואה בעירייה לעובדים כשיהב לצידו, משלים אותו: "זה קרב על הפרנסה". יהב ידע בדיוק מה הוא אומר.
תושבי חיפה יצאו באחוזים גבוהים להצביע והפער הגדול בין יהב לקליש-רותם היה תוצאה של מחאה יותר מאשר תמיכה. יותר משתושבי חיפה התחברו לקליש-רותם או רצו חיפה אדומה, הם רצו להחליף את יונה. בין היתר היו אלו המפעלים המזהמים, תחלואת הסרטן וטענות קשות של בעלי העסקים הקטנים והבינוניים שהולידו את המיאוס.
קליש-רותם הייתה עד לא מזמן דמות אנונימית לחלוטין בזירה הארצית. גם תושבי חיפה לא יודעים עליה יותר מדי. במערכת הבחירות של 2013 היא זכתה ב-14 אחוז בלבד והחלום של כס ראש העירייה נראה אז רחוק מאוד. לאורך הקמפיין היא מיעטה לדבר, נענתה רק לראיונות ספורים (בהם אחד ארוך במיוחד שניתן לרדיו קול ברמה) ולרגעים מסוימים נדמה היה שהיא יכולה לנסוע לנופש, לחזור אחרי הבחירות ועדיין מצבה יהיה מצוין. כאמור, זה לא רק היא – זה גם הוא.
חמש שנים בלבד במועצת העיר בשילוב שחיקה הולכת וגדלה של יהב, הספיקו כדי לעשות את העבודה. בשבועות האחרונים ספגה לכאורה מכה קשה כאשר מועמדותה נפסלה על ידי משרד הפנים בגלל בעיות טכניות בהגשת טפסי המועמדות, אך מעז יצא מתוק. מה שהתחיל כמכה לקמפיין, קיבל מהר מאוד תפנית חיובית כשכלפי קליש-רותם הופגנה אמפתיה רבה גם בציבור וגם בכלי התקשורת.
בשונה ממועמדים אחרים ברשויות המקומיות, היא עוררה עניין רב ברמה הארצית וגם סוקרה בהתאם. פסיקתו הדרמטית של בית המשפט העליון, שהפך את ההחלטה של המחוזי ואפשר לה להתמודד, הוסיפו עוד ועוד צבע לסיפור הצבעוני ממילא. יהב הסתכל על הרכבת הדוהרת והבין כבר בשלב מוקדם שיהיה קשה לעצור אותה.
גם דוד עציוני, המועמד השלישי לראשות העיר, שזכה לתמיכה גדולה בקרב צעירים, הבין את התמונה המצטיירת די מהר, וסגר איתה הסכם. הוא לא היחיד; רוב הסיעות במועצה באו לקליש-רותם ורצו לחתום. מפלגת העבודה עלתה גם היא על העגלה בזמן - ובכלל מדובר בניצחון ליו"ר המפלגה אבי גבאי, שמיהר לנכס את קליש-רותם בתקופה שבה הוא זקוק להישגים כאלה כמו אוויר לנשימה.
יהב, שכבר ידע ימים טובים מאוד בחיפה מבחינת יוקרה אישית, דווקא בעתות משבר לאומי ומקומי (בין היתר עקב תפקודו באסון הכרמל בשנת 2010 ולפני כן במלחמת לבנון השנייה) - מצא את עצמו בקרב מאסף על כל עובד ועובד במחלקת התברואה.
בניגוד לימים האחרונים בהם סירבה קליש-רותם בעיקשות ובעקביות לראיונות (למעט שניים לא מוצלחים במיוחד שהעניקה אחרי פסיקת העליון) מעכשיו אין לה הרבה ברירות. היא תצטרך לפעול על פי משנתה וגם לדבר בפומבי. כך אולי נוכל כולנו - ובמיוחד תושבי חיפה - ללמוד עליה קצת יותר.
לפנייה לכתב/ת 
