נשים דעתן חשובה, אבל לא יותר מדי

השמחה שעלתה מהמטות של עליזה בלוך בבית שמש, טל אוחנה בירוחם ועינת קליש-רותם בחיפה לא מספקת. בש"ס ויהדות התורה אין נשים בכלל

אשר סוזיןפורסם: 01.11.18 , 18:57

אריה דרעי ויעקה ליצמן(צילום: מוטי קמחי)

בכנסת ישראל מכהנות שתי נשים ערביות, אחת מהעדה האתיופית, שתי דתיות-לאומיות, יש יוצאות ברית המועצות, מזרחיות, מסורתיות וחילוניות. ברחבי העולם הדמוקרטי אין אח ורע לתופעה שבה נשים מקבוצות מיעוט אינן מיוצגות: נשים אפרו-אמריקניות נבחרות לקונגרס, נשים מכהנות בדרום אפריקה, מוסלמיות מיוצגות בפרלמנטים ברחבי אירופה, וכך אפילו באיראן ובטורקיה. למרבה הבושה, החריגות הן הנשים החרדיות בישראל.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

נשים חרדיות לא זוכות לייצוג פוליטי במפלגות ש"ס ויהדות התורה. זכות בסיסית בדמוקרטיה נשללת מהן בגלל ההתעקשות של שתי המפלגות שיוצרות תקדים עולמי דווקא במדינה דמוקרטית.

לכן, קריאות השמחה שעלו ביומיים האחרונים ממטות הבחירות של עליזה בלוך בבית שמש, טל אוחנה בירוחם, מרים פיירברג-איכר בנתניה, עינת קליש-רותם בחיפה ושל נשים נוספות לא בהכרח התקבלו בהתפעלות באזורים רבים בבני ברק, ירושלים, אלעד, ביתר עלית וריכוזי חרדים נוספים. הנשים שם לא יכלו לשמוח שמחה מלאה ואמיתית. הן הביטו בתופעה מהצד ולבן נכמר.

בבחירות 2013 קראו פעילות היוזמה "נבחרות" לנשים חרדיות לא להצביע למפלגות החרדיות ש"ס ואגודת ישראל כי הרשימות שלהן לא כללו נשים. הן קראו לעשות כך גם בבחירות השבוע, ולרשת עלו תמונות של פתקי בחירות עם הכיתוב "לא נבחרות, לא בוחרות"

הכעס והתסכול החמיר עוד יותר דווקא לנוכח תמיכת אגודת ישראל במועמדותה של קליש-רותם לראשות עיריית חיפה. סרטון שבו נראו בחורי ישיבה רוקדים סביבה לאחר ההכרזה על זכייתה העלו תהיות מצד הפעילות החרדיות לגבי השמחה הגדולה בדבר אישה הנבחרת לתפקיד ציבורי. שכן אישה חרדית, בתפיסה הרבנית והציבורית, כלל לא אמורה להתמודד.

אם החרדים היו כותבים את התנ"ך: מחאת החרדיות

את רמת הכעס העלה ח"כ משה גפני שצולם מתקשר ומברך ארוכות את קליש-רותם. פעילות המאבק הציפו את הרשת החברתית בתהייה כיצד הוא מברך על בחירת אישה חילונית לתפקיד רם שכזה אך מסרב בתוקף לאפשר לנשים חרדיות להתמודד במפלגתו שלו.

אכזבה נוספת ספגו פעילות "לא נבחרות לא בוחרות" כאשר רחלי סלומון מורגנשטרן החרדית, שהתמודדה למועצת העיר פתח תקווה, לא עברה את אחוז החסימה. גם רשימת הליכוד בבני ברק, שכללה חילונים, חרדים-ספרדים ודתיים-לאומיים, וקראה תיגר על העסקנות הפוליטית החרדית הישנה, לא ראתה לנכון לשבץ ברשימתה למועצת העיר ולו אישה אחת.

זה המשך לבחירות 2013, אז רות קליאן כשלה בפתח תקווה, אסתר והב בטבריה, שירה ג'רג'י בצפת ועדינה רוחמקין, מיכל צ'רנוביצקי ומלכי חבשוש בעיר אלעד.

אף שלפני כמה שבועות פסק בג"ץ שעל אגודת ישראל החרדית לשנות את התקנון המפלגתי המפלה, ולשנות את התנאי שבו "כל איש" יכול להציע את עצמו בפני ועדת הרבנים למונח "כל אדם", המאבק הזה יימשך עוד זמן רב. ללא התערבות חיצונית של החברה הישראלית ומדינת ישראל, הוא יזכה להצלחות מועטות. ההגמוניה הגברית בציבור החרדי על השדה הפוליטי לא יוכל להיסדק על ידי מאבקן של נשים בלבד היוזמות את הפעילויות באופן פרטי והתנדבותי.

על החברה הישראלית ומדינת ישראל לחזק את היוזמות הללו וללא בדרך כפייה משפטית כפי שנעשה בפרשת עמנואל. כפי שמדינת ישראל יודעת להגביר את מספר הסטודנטים החרדים באקדמיה, ולהכשיר גברים חרדים למקצועות שיוציאו אותם אל שוק העבודה, כפי שצה"ל יודע להתאים את הסביבה שלו לחיילים חרדים, כך צריכה ויכולה מדינת ישראל לתמוך ביוזמות פרטיות של חברה אזרחית פנים-חרדית הנאבקת למען שוויון ודמוקרטיה.