אסירים מסוכנים בדרך לשחרור

כדי לפתור את מצוקת המקום בבתי הכלא אישרה הכנסת חוק להרחבת השחרור המנהלי. בלי שיקום, תמיכה או שיקול דעת. היו דרכים יעילות יותר

פרופ' אורן גזל איילפורסם: 07.11.18 , 09:32

(צילום: shutterstock)

ביום שני עבר בקריאה שלישית בכנסת החוק להרחבת השחרור המנהלי. נוכח הצפיפות בבתי הסוהר החליטה הכנסת על קיצור משמעותי של העונשים של כל האסירים - למעט ביטחוניים וכאלה שנדונו לתקופות של יותר מארבע שנות מאסר ולא שוחררו על תנאי. המשמעות היא שמרבית הנאשמים שנדונו למאסר יזכו לקיצור אוטומטי של בין רבע למחצית מעונשם.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ההחלטה לצמצם את היקפי הכליאה נכונה, אולם הבחירה של המדינה בכלי השחרור המנהלי שגויה. הוא לא מבחין בין אסירים מסוכנים לכאלה שאינם מסוכנים, ולא מבחין בין אסירים הזקוקים לשיקום בכלא, אלה שזקוקים לשיקום מחוץ לכלא ואלה שלא זקוקים לשיקום כלל.

שחרור מנהלי לא מצמצם את מספר המאסרים אלא רק את מִשְכָם, אף שידוע שהנזק של מאסרים קצרים הוא גדול במיוחד. הוא לא מאפשר פיקוח על האסיר, שכן אין ועדת שחרורים הקובעת את תנאי השחרור ברישיון, וכך הוא מבטיח שאסירים רבים יצאו ממערך של פיקוח מלא בכלא לעולם בלי תמיכה, סיוע או פיקוח, והסיכוי שהם יחזרו לבצע עבירות יגדל.

כחלופה למדיניות שנבחרה ניתן היה לקבוע הסדרים אחרים. לדוגמה, לקבוע שהפרקליטות תסכים לשחרור על תנאי ממאסר (קיצור שליש) של כל האסירים שאינם מסוכנים ושהתנהגותם בכלא הייתה סבירה. כיום, רק במקרים מעטים מאוד מסכימה הפרקליטות לשחרור מוקדם.

עוד ניתן היה לקבוע כי ככלל יימנע בית המשפט מהטלת עונשי מאסר לתקופה של שנה ומטה, ובמקומם יוטלו צווי טיפול, מבחן, שירות לתועלת הציבור או עבודת שירות (למעט במקרים חריגים של מסוכנות מיוחדת). בדרך זו יצומצם היקף הנכנסים למתקני הכליאה.

ניתן היה גם לפעול לצמצום משמעותי של מספר המעצרים, בעיקר המעצרים עד תום ההליכים, באמצעות הסכמה רחבה יותר לחלופות. כיום, כשליש מהכלואים הפליליים הם עצורים, ולאחר שהחוק יכנס לתוקפו יגדל שיעור זה באופן משמעותית כיוון שמספר האסירים יקטן אך מספר העצורים לא ישתנה. מחקרים מראים כי הסיכוי שיוטל עונש מאסר על מי שנעצר עד תום ההליכים גדול משמעותית מהסיכוי שיוטל עונש כזה על מי שהיה משוחרר בתנאים בזמן המשפט - גם באין הבדלים אחרים ביניהם.

מהלכים כאלה יכולים לסייע גם לצמצום הכליאה וגם לצמצום העבריינות, כיוון שהם יקטינו את מספר האנשים שנדונו לתקופות מאסר קצרות ומשתחררים בלא כל שיקום או טיפול. חלופות למעצר ושחרור על תנאי ממאסר הם כלים המאפשרים שיקום, סיוע ופיקוח על נאשמים ונידונים מחוץ לכלא, וכך הם יכולים לסייע בצמצום העבריינות.

החיסרון של המהלכים המוצעים כאן ברור. הם מחייבים יותר שיקול דעת. כדי ליישם אותם צריכה התביעה להחליט על מדיניות ולבחון כל העת אם היא מצליחה לצמצם את מספר הכלואים בהתאם ליעד שהוצב לה, ואם היעד לא הושג - עליה לשנות את המדיניות בהתאם. אולם הטרחה הכרוכה במהלכים כאלה קטנה לאין שיעור מהנזק שייגרם מבחירת המדינה בשחרור אחיד, טכני וללא שיקול דעת של אלפי נידונים מידי שנה.

החוק שעבר השבוע יסייע למדינה לעמוד בדרישות ה"פעימה הראשונה" שקבע בג"ץ - הבטחת 3.5 מ"ר לאסיר בתא עד אפריל 2019. אבל המדינה תהיה חייבת לחשוב על מהלכים חדשים לקראת הפעימה השנייה - הבטחת 4.5 מ"ר לאסיר עד מאי 2020.

יש לקוות שלקראת מועד זה יוחלט על גישה שונה, ובמקום שחרור אוטומטי של אסירים ללא שיקול דעת, יבחרו במהלך מסובך יותר אך נכון יותר, של צמצום הכליאה באופן שיסייע גם בצמצום העבריינות, במקום לבחור בדרך שעלולה להוביל לגידול בעבריינות ובטווח הבינוני גם לגידול הלחץ על מקומות הכליאה המעטים.