הבחירות ששיקפו עד כמה ארה"ב מקוטבת
מאז ימי ניקסון לא ידעה הפוליטיקה האמריקנית איבה ומשטמה כה חמורות בין המפלגות, כשבמוקד עומד טראמפ. המירוץ לנשיאות 2020 החל, לכן אין סיכוי לשת"פ בין בית הנבחרים הדמוקרטי לסנאט הרפובליקני, והמשמעות תהיה שיתוק של החקיקה. וישראל? היא צריכה להתרגל לקונגרס פחות אמפתי
לקראת בחירות האמצע לקונגרס האמריקני, בערב גשום וקלישאי של סוף הסתיו, נאספו בבית וושינגטוני כ-30 איש (ובהם אני) על תקרובת ראויה של יין, גבינות, מאפים ושיח פוליטי ערני. רוב הנוכחים היו דמוקרטים העוינים את הנשיא דונלד טראמפ ומייחלים לניצחון דמוקרטי מוחץ. השיח בחדר שיקף את עומק הפער. הנשיא תואר כמיזוגן החופן אברים מוצנעים, שקרן, אלים ופלגן; הרפתקן הממציא יש-מאין סכנה של הגירה מסיבית ואלימה ומציב אלפי חיילים בגבול הדרומי; סכסכן שלא מתבייש לכנות את יריביו הדמוקרטים "אויבים". הוא שפוט של הרוסים, אמרו, מפקיר אינטרסים אמריקניים ולא יודע לשמר בעלי ברית. בקצרה, טיפוס שלילי. מנגד היו גם שהדגישו שהכלכלה משגשגת, הוא ביטל את הסכם הגרעין האומלל אם איראן ותומך נלהב של ישראל שהעביר את השגרירות לירושלים. כלומר, היו בחדר גם מי שראו בו מנהיג אמיתי.
בחירות האמצע בארה"ב - כתבות נוספות:
- טראמפ איבד את הרוב בבית הנבחרים, שמר על כוחו בסנאט
- מחקירה עד הדחה: מה יעשה בית נבחרים דמוקרטי?
- עשו היסטוריה: מושל הומו, חברת קונגרס מוסלמית
- גם ביונסה לא עזרה: הכוכב הדמוקרט הפסיד בטקסס
הבוקר (יום ד, שעון ישראל) הוכרעו בחירות האמצע כשהרפובליקנים שימרו את הרוב שלהם בסנאט ואולי אף הגדילו אותו, ואילו הדמוקרטים השיבו את השליטה בבית הנבחרים. אלא שברגעים אלה מתחילה מערכת הבחירות הבאה לנשיאות ולשני בתי הקונגרס ב-2020. העצבים חשופים והטונים עולים כשבמוקד נמצאת אישיותו השנויה במחלוקת של הנשיא טראמפ.
בחירות האמצע הן תמיד משאל על הנשיא המכהן, אבל טראמפ הגדיל לעשות כשהציב את עצמו בעין הסערה. עובדתית, שימור הסנאט על ידי הרפובליקנים היה הסתברות אריתמטית ברורה מלכתחילה על רקע מספר המושבים הדמוקרטים שעמדו לבחירה מחדש, אבל טראמפ מנכס זאת לעצמו ולמסעות הבחירות הרבים שערך.
מנגד, את אובדן השליטה בבית הנבחרים הוא מגדיר כהתפתחות בלתי נמנעת שאינה תלויה בו, ואין זה משנה כלל עד כמה התחננו לפניו בכירי מפלגתו למתן את השתלחותו בדמוקרטים בשעות האחרונות של מערכת הבחירות הסוערת - התבטאויות שלדעתם רק הזיקו למטרה הרפובליקנית. ההיסטוריון לענייני נשיאות, מייקל באשלוס, אמר שכפי שהמפלגה נראית בעידן טראמפ - אברהם לינקולן שהיה מראשוניה לא יכול היה לזהות אותה.
מנהיגת הדמוקרטים בבית הנבחרים, ננסי פלוסי (הצפויה להפוך ליו"רית של הבית אם לא יקומו עליה צעירי המפלגה שלה), קראה בנאומה לאחר הבחירות לאחדות. מנצחים דמוקרטים בבית הנבחרים כמו אדם שיף (הצפוי להיות יו"ר ועדת המודיעין) מדברים על החזרת השותפות הדו-מפלגתית. אבל דומה שאיש לא חושב שזה יכול לקרות. סדר היום הלאומי של ארה"ב, כפי שיתבטא כעת על גבעת הקפיטול, עלול להתאפיין בשיח של חרשים: הדמוקרטים מדברים על ביטוח בריאות ועל הגבלות על תפוצת נשק אישי, ואילו הרפובליקנים מדברים בעיקר על מניעת הגירה בלתי חוקית.
יעשו לטראמפ את המוות
מה כן יקרה? טראמפ יוכל להעביר מינויים ולחתום על הסכמים, שכן אלה הן פעולות שבסמכות הסנאט – שנשאר רפובליקני - ותפקידו הוא "להמליץ ולאשר" (advise and consent). הוא יוכל למנות שגריר חדש לאו"ם במקום ניקי היילי שפרשה לאחרונה ומזכיר הגנה לטעמו במקום ג'יימס מאטיס, שממנו הוא שואף להיפטר.
אבל טראמפ לא יוכל לפטר את התובע המיוחד רוברט מולר, החוקר את האפשרות למעורבות רוסית בבחירות 2016, שכן אם יעשה זאת יקום עליו בית הנבחרים הדמוקרטי ויפתח בתהליך הדחה (impeachment). התוצאות גם יקשו עליו להעביר את חוקי התקציב, שכן בידי בית הנבחרים הדמוקרטי מצוי "הכוח של הארנק", שמאפשר שליטה על כספים ("the power of the purse").
אפשר, כמובן, להגיע להסכמות, ובעבר באמת הפשילו מחוקקים משתי המפלגות את שרווליהם וביחד עם הבית הלבן יצרו פתרונות טובים. קוראים לזה "למשול מהמרכז". אבל בעידן שבו הפוליטיקה האמריקנית - ולא רק האמריקנית - כל כך מקוטבת, הסיכוי לכך קלוש. קוראים זה "לרצות את הבייס הפוליטי".
כבר אפשר לראות איך טראמפ מצמיד לקונגרס כינוי מעליב הולם, נניח, "פייק קונגרס". אלא שבית הנבחרים הדמוקרטי לא צפוי להתרשם, כי גם הוא צריך לתחזק את הבייס שלו לקראת בחירות 2020.
ומה זה אומר על ישראל?
בית הנבחרים עשוי להפתיע. ראשית, יכהנו בו יותר נשים מבכל קודמיו, בהן לראשונה גם שתי מוסלמיות (אחת ממוצא פלסטיני שכבר הבטיחה לעשות לישראל צרות). כמו כן נבחרה אמריקנית-ילידית שהיא לסבית מוצהרת.
מבחינת ישראל, רבים מאוד הם הנעלמים. אפשר שהדו-מפלגתיות האמריקנית אבדה גם בדברים הקשורים לישראל. מחוקקים דמוקרטים חדשים רבים לא נחשפו במיוחד למסר הישראלי. הם לא מכירים את ישראל ואינם שותפים לאתוס שלה. בעבר ניתן היה לשער שהמחוקקים הוותיקים, שבהם רבים היהודים (בקונגרס היוצא כיהנו 21 חברי קונגרס ותשעה סנטורים יהודים בצד הדמוקרטי), יכלו להטמיע את המסרים הנחוצים בקרב המחוקקים החדשים. אבל בשל הנתק שחל בשנים האחרונות בין ממשלת ישראל לבין הקהילה היהודית הלא-אורתודוכסית, שהיא הרוב מכריע בין יהודי ארה"ב, יש לחשוש ממידה פחותה של התלהבות מצד מחוקקים אלה בדברים הקשורים לישראל.
ואולם, מצב זה לא אמור לגרום להפרעה מעשית להסכמים ושיתופי פעולה קיימים אפילו מצדו של קונגרס עוין לנשיא ואדיש יחסית לישראל.
במצב הפוליטי החדש בוושינגטון לא ברור עד כמה יוכל הנשיא לקדם את "העסקה האולטימטיבית" שלו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ואפשר שנחווה המשך לחץ אמריקני על הפלסטינים ותמיכה ללא סייג בירושלים. אבל יכול להיות גם שבחירות האמצע מבשרות מהפך ב-2020. בהינתן אפשרות זו, על ישראל לחשב מסלול מחדש ולהמציא שוב את עצמה כעניין דו-מפלגתי בזירה הפוליטית האמריקנית.
לשם כך, אבל גם לגופו של עניין, על ישראל בראש ובראשונה לשקם את האחווה עם הקהילה היהודית, שרבים מבניה לא ראו בתגובה הישראלית לטבח בפיטסבורג אלא "השתלטות לא-רצויה" של ישראל על אירוע יהודי-אמריקני, בעוד ירושלים מוסיפה להפלות נגד רוב מניינה ובניינה של הקהילה היהודית בארה"ב.
- ברוך בינה הוא עמית מדיניות ב"מיתווים - המכון הישראלי למדיניות חוץ-אזורית". הוא היה סמנכ"ל צפון אמריקה במשרד החוץ, שגריר ישראל בדנמרק, סגן ראש הנציגות בוושינגטון וקונסול כללי בשיקגו
לפנייה לכתב/ת 
