איפה דאעש?
ארגון הטרור שהחריד את העולם ב-2014 טרם חוסל סופית. שורת פיגועים בסוריה, עיראק ולוב מוכיחה שהוא עדיין פעיל. איך שרד, ומי מרוויח מזה?
ההחלטה לחסל רק את רוב דאעש, ולהשאיר כמה כיסים שלו, הייתה טעות איומה. הארגון מוגר אמנם ברוב השטחים שבהם החזיק באזור הכורדי בצפון-מזרח סוריה, שזוכה לתמיכה מארה"ב, אבל נותרו לו ארבעה כיסים בסוריה ובעיראק: האחד בא-ספה שבדרום סוריה, ליד דרעא; שניים אחרים באזור דיר א-זור שבמזרח סוריה – כיס גדול במדבר הסורי וכיס בינוני לגדת הפרת, סמוך לאוטונומיה הכורדית-הסורית; ואחד בדרום מחוז נינווה שבמערב עיראק.
עוד סיפורים מרתקים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
כיסים אלה הם בגדר "מסמר ג'וחא", מה שבעברית מכונה "עצם בגרון". בעולם הערבי מוכר היטב הסיפור על ג'וחא, שמכר בית שלם אך השאיר בבעלותו מסמר על אחד מקירותיו. בכל יום הטריד ג'וחא את הקונה המסכן וביקר את המסמר שלו: פעם בא לתלות עליו תמונה, פעם מעיל, וחיי הקונה הפכו לבלתי נסבלים. כאלה הם כיסי דאעש – מטרידים ללא הפסקה. דאעש מנהל מלחמה נגד כל הצדדים בסוריה כאילו כוחו עדיין במותניו, וגם בביטאונו "אעמאק" אין התייחסות לתבוסות הקשות שנחל השנה. בסוריה לדוגמה ביצע לאחרונה דאעש פיגועים באמצעות מכוניות תופת ומתאבדים, וכך הרג חיילים סורים, רוסים, כורדים, עיראקים וגם אזרחים לא מעטים.
העובדה שבדאעש עדיין אופטימיים והמוטיבציה הגבוהה שמפגינים אנשיו צריכות לעורר שאלות. חיסול "המדינה האיסלאמית" של הארגון, שחלשה עד לא מזמן על שטח עצום בעיראק ובסוריה, התאפשר הודות לשיתוף פעולה אמריקני-רוסי שהתקיים בשנתיים האחרונות. בשטח, הראשונים להילחם בדאעש היו הכורדים בסוריה ובעיראק וכן הצבא העיראקי, שקיבלו חסות מארה"ב. לפני כשנה הצטרף למאבק הצבא הסורי, בחסותה של רוסיה. שיתוף הפעולה בסוריה לא היה כמובן ביטוי לאחווה בין מתנגדי דאעש או עדות למטרה משותפת שלהם, מיגור הטרור, אלא תחרות על השליטה באזורים שמהם יסולק הארגון, ובעיקר על בארות הנפט של דיר א-זור.
כשהכורדים התקדמו ב-2017 במלחמתם נגד דאעש וכבשו את בירתו א-רקה התעורר בקרב הרוסים חשש. עד לרגע הזה היה נוח לצבא אסד שדאעש ממשיך להתקדם, משום שהוא נלחם במורדים נגד אסד ובכורדים גם יחד, החליש מאוד את האופוזיציה למשטר – ואפשר לאנשי התעמולה של אסד לטעון שמשטרו הוא הברירה הטובה ביותר לסוריה ושהוא נלחם בטרור האיסלאמיסטי. אלא שאז החלו הרוסים לפחד שבאמצעות הכורדים המתקדמים תשלוט ארה"ב בכל מקורות הנפט של סוריה, ולכן החל מבצע מזורז של הצבא הסורי לכיבוש מזרח המדינה מידי דאעש.
35 לחלק ל-6
המדינה הראשית שיש לה אינטרס שדאעש ימשיך להתקיים היא טורקיה. זו אפשרה במשך יותר משלוש שנים לעשרות אלפי מתנדבים שהתגייסו לדאעש להגיע לבסיסיו דרך שטחה, בתקווה שמפלצת הטרור תחסל את הישות הכורדית בצפון סוריה. אך לשווא: התמוטטות דאעש והתמיכה האמריקנית בכורדים הביאו את טורקיה לפלוש לחבל הכורדים בסוריה ולכבוש מידיהם את עפרין. גם בימים אלה מפעיל הצבא הטורקי כוח נגד הכורדים, הפעם במחוזות אחרים, והוא מפציץ מדי פעם שטחים באוטונומיה הכורדית-הסורית.
התקפות הטורקים מוגבלות ומתנהלות בזהירות בשל הנוכחות האמריקנית באזור, אבל בעקבותיהן החליטו הכורדים להפסיק את מלחמתם נגד דאעש בגבול עם עיראק. הכרזתם זו נראתה כצעד מחאה, אך יש שפירשו את המהלך באופן שונה והעריכו שהכוחות הכורדיים חוששים שאם ימגרו סופית את ארגון הטרור – יסתיים תפקידם מבחינת ארה"ב והם יאבדו את תמיכתה. אם האמריקנים ינטשו את הכורדים, אלה יהיו טרף קל לטורקיה ולמשטר אסד, שאין ספק כי יפלשו לשטחם. על כל פנים, השבוע חידשו הכורדים את לחימתם נגד דאעש בזירה הזו.
גם בנוגע לכיס של דאעש בדרום סוריה עלו השערות מעניינות, שלא לומר תיאוריות קונספירציה. פרשנים בעולם הערבי טענו כי המשטר הסורי משתמש בדאעש שם כדי להעניש את הדרוזים על סירובם להתגייס לצבא הסורי, ולכן אינו מונע פיגועים שלו נגדם. ביולי האחרון, נזכיר, תקפו חמושים מדאעש באזור סווידא, שאמור להיות מוגן על-ידי הצבא הסורי, ובטבח נוראי הרגו 250 בני אדם, פצעו עוד 180 וחטפו נשים וילדים.
במזרח סוריה רחוק דאעש מהבסיסים הרוסיים, טרטוס וחומיימים, ובין אזורי ההשפעה של רוסיה וארה"ב יש כעת גבול מוסכם, נהר הפרת. לפיכך מבחינת הצבא הסורי אין זה דחוף עוד למגר את דאעש שם. אדרבה: כל עוד מנהל שם דאעש מלחמת התשה נגד הכורדים, הוא משרת את האינטרס של משטר אסד.
כשמנסים להתחקות אחר עקבותיו של דאעש כדאי לשים לב להגדרות המתפרסמות בביטאונו הרשמי. שם כבר לא מדברים על 35 מחוזות של "המדינה האיסלאמית", אלא על שישה בלבד: עיראק, סוריה, מזרח אסיה, טג'יקיסטן, סומליה וסיני. גם בחלק מהמחוזות האלה לא ברור מה מידת פעילותו של דאעש – ייתכן כי בחלקם מדובר בתאים רדומים בלבד.
בסיני פועל כעת צבא מצרים לחסל את נוכחות דאעש במסגרת מבצע צבאי גדול המכונה "סיני 2018". הוא מגייס את הבדואים לטובתו, ומבטיח להשקיע בחצי האי ולפתח אותו. בלוב, שהייתה לזמן מה שטח אחיזה משמעותי ביותר עבור דאעש, הארגון איבד בהדרגה שטחים מאז שגורש מהעיר סירת בסוף 2016. בשנה האחרונה הסתייעו שני המשטרים היריבים הקיימים בלוב בהפצצות אוויריות אמריקניות נגד בסיסי דאעש, וצעד זה הבריח את הארגון למדבריות, והוא ירד למחתרת. בניגריה הכריזה לפני שנתיים הממשלה כי כבשה את כל האזורים שבהם שולט ארגון בוקו חראם המסונף לדאעש, אבל כמו בסוריה ובעיראק ג'יהאדיסטים מטעמו עדיין מסתתרים בכמה אזורים במדינה, ומשם שולחים מחבלים מתאבדים ויוצאים לבצע חטיפות.
בסוף הכסף ידבר
בינתיים ממשיכות להיחשף הזוועות שחולל דאעש, וטבעת החנק סביבו מתהדקת. מדי חודש מתגלים עוד ועוד קברי אחים של קורבנות הארגון בעיראק ובסוריה, ובמקביל מחוסלים בהדרגה לוחמי הארגון ומנהיגיו, ואחד האחרונים שבהם היה בנו של מנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדדי. כעת נערך צבא עיראק למבצע גדול לחיסול הכיס של דאעש בנינווה, ובסוריה מתארגן, גם אם באיחור, מבצע לחיסול הכיס הדרומי הקטן בסווידא.
על אותו "מסמר ג'וחא" ששלטונות עיראק וסוריה הותירו על כנו משלמים האזרחים והכוחות הצבאיים. העובדה שחיסול דאעש מתעכב משאירה לארגון זמן להתאושש, והוא מסתייע במתנדבים שעדיין מצטרפים אליו, גם בקצב איטי מבעבר. המחיר שמשלמים האוכלוסייה והלוחמים הוא לא רק האבדות בנפש, אלא גם הפחד שסיוט "המדינה האיסלאמית" לא תם. שדאעש עלול לחזור. לזה יש השפעה פסיכולוגית קשה.
לגורמים מסוימים יש אמנם אינטרס להשאיר את דאעש בחיים, אך בסופו של דבר האינטרס הכלכלי הוא שגובר. המדינות חייבות לחסל את הארגון משום שהוא פוגע בתיירות ומשתק את החיים הכלכליים. כעת, כשבסוריה ובעיראק מתקרבות המלחמות לסיום וכשבמצרים ובניגריה מתקדמים המבצעים הצבאיים נגד דאעש ושליחיו, יש מקום לאופטימיות. סביר להניח שחיסול הכיסים האחרונים של הארגון הוא רק שאלה של זמן.
בשלב הבא יהפוך דאעש לארגון ג'יהאד עולמי מחתרתי המתחרה באל-קאעידה, שממנו פרש. שני ארגוני הטרור יחפשו לעצמם בסיסים חדשים במדינות חלשות או במדינות המוכנות להעניק להם חסות: האם תהיה זו אפגניסטן? פקיסטן? אולי ינועו לקווקז? או שמא לאפריקה? סרטן הטרור ודאי ימצא מקום חדש לשלוח אליו את גרורותיו.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
