כביש 6 לצפון: קונספציה כושלת לסגירת פערים
הארכת הכביש צפונה לא תצמצם את הפערים בין המרכז לפריפריה. אפילו להיפך. מדובר בניסיון מגושם להתחמק מהחובה לפתח את הצפון באמת
.(צילום: עידו ארז)
הנה זה קורה. הסרטים יגזרו והנאומים יינשאו, כל המי ומי יצטופפו לתמונה חגיגית וכביש 6 צפון יוצא היום (א') לדרכו החגיגית שתחבר את הצפון אל הציוויליזציה המתקדמת במרכז הארץ. הוגיו של פרויקט לאומי זה ביססו אותו על שני רעיונות משלימים – כלכלי ואזרחי. מבחינה כלכלית טענו שקיומו ידחוף אוכלוסיות חזקות ותעשיינים להעתיק את מגוריהם ואת עסקיהם לפריפריה הצפונית. מבחינה אזרחית הבטיחו שהכביש ינגיש את הצפון למרכז ובכך יקטין את ההבדלים ברמת השירותים לתושבי שני האזורים, שנפערו עד הקמתו של הנס התחבורתי - כביש 6.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אבל דווקא עכשיו יש לומר את האמת המרה על הפרויקט השאפתני שעליו בנו קברניטי הארץ את גאולת הצפון משממונו: לא רק שפרויקט זה לא נושא בחובו פתרון לפיתוח הצפון, אלא שהוא אחד הגורמים הראשיים להשארת הפריפריה הצפונית במצבה המדורדר ולחסימת כל סיכוי לשינוי בטווח הנראה לעין.
בניגוד להיגיון הכלכלי שעמד לכאורה בבסיסו, קיומו של כביש 6 דווקא מקטין את הסיכוי של התפתחותו הן בתחום המגורים והן בתחום היזמות, התעשייה והשירותים. ראשית, המחשבה שאנשים שכבר גרים "במקום הנכון" באחת מערי המרכז יעברו לצפון רק בזכות כביש מקורה בהיגיון מוזר שלא מתבסס על שום מודל הגיוני סביר. יתר על כן, המחשבה שיזם כלשהו יעביר את עסקיו לצפון וישנע את עובדיו הנמצאים במרכז למקום העבודה בצפון הגיוני הרבה פחות. יעידו על כך כאלף עדים כיווני הפקקים בשעות היממה השונות, ועשרות - אם לא מאות - אלפי העובדים שעושים דרכם מדי בוקר דרומה לעבודה ובערב צפונה הביתה.
מעבר למחיר העצום – הכלכלי, הבריאותי, המשפחתי והנפשי שמשלמים תושבי הצפון על הנסיעה היומיומית הזאת - בוודאי שאין כאן שום בשורה כלכלית לפריפריה הנמצאת צפונית-מזרחית לקו חיפה-יוקנעם.
התעמקות בפרטי העלויות הכספיות של הנסיעה בכביש מגלה שקיימים עיוותים משמעותיים בתמחור הנסיעה, שכולם מנוגדים להיגיון הכלכלי של בניית הכביש ככלי לעידוד התפתחות הצפון. לצורך ההדגמה ניקח שלושה נהגים שלכולם יש מנוי פסקל וכולם נוסעים 11 מקטעים בכביש 6.
כל אחד נוסע עשר נסיעות בחודש. הנהג הדרומי נוסע בין מחלף דניאל למחלף שוקת דרום ומשלם בחודש כ-130 שקל; חברו שגר במרכז נוסע ממחלף חרשים עד מחלף רהט ומשלם בחודש כ-210 שקל. אבל תושב הצפון שנוסע ממחלף דניאל למחלף סומך משלם כבר כ-320 שקל. פי שניים וחצי מתושב הדרום. על זה כבר נאמר "ככה לא בונים חומה". ככה לא מעודדים ולא מפתחים את הצפון.
נסיעת בכורה במקטע החדש של כביש 6 (צילום : עידו ארז)
מעבר לעניין הכלכלי, הכישלון האמיתי טמון בעצם המחשבה שפיתוח הפריפריה והשוואת "סיכויי ואיכות החיים" – בשירותים, בבריאות, בחינוך, בתעסוקה, בתרבות ובשירותים ציבוריים - תיעשה על ידי פתרון תחבורתי גרידא וללא התערבות אמיתית ומשמעותית בשטח עצמו.
לא רק שהוגי הכביש ויוזמיו התבססו על מחשבה אדנותית שבה הם מאפשרים ברוב טובם את חיבור הפריפריה המנוחשלת לציוויליזציה המתקדמת במרכז הארץ, אלא שכל הנס התחבורתי הזה נבנה ומתוחזק על חשבונם של תושבי הצפון באמצעות העלויות הגבוהות של הנסיעה בכביש שמאמירות והולכות ככל שהנוסע מצפין.
רמת התשלומים החודשית הממוצעת לכביש 6 של נהג ממוצע הגר בצפון עולה כאמור עשרות מונים על זאת של חברו שגר במרכז. לכאורה, מצב זה הינו טבעי, שהרי תושבי הצפון הם עיקר אלה שנוסעים צפונה, אבל טיעון זה דומה לטיעון שלפיו תושבי גבול הצפון יידרשו לממן את הפעילות הצה"לית בגבול לבנון כי הרי הם עיקר אלה שנהנים ממנה. זהו ההיגיון העקום שמנחה את יוזמי כביש 6 ועל היגיון כזה קשה לבסס מהלך לטיפול שורשי ומשמעותי של פיתוח הצפון.
אם כן, לא רק שכביש 6 לא מהווה פתרון לפערים המשמעותיים בין הצפון למרכז, הוא אף מהווה חסם מרכזי בתהליך זה. אם אכן סיסמת "סגירת הפערים" השגורה בפיהם של קברניטי המדינה היא אמתית וכנה, אין מנוס מפיתוח רב-מערכתי ויסודי של אזור הצפון עצמו, כך שייתר ככל הניתן את הצורך בנסיעה לאזור המרכז לצורכי עבודה, בילוי וקבלת שירותים.
רק השקעה דרמטית בפיתוח מערכת הכבישים האזורית הנחשלת, סיוע של ממש בפיתוח תעשייה מתקדמת, השקעה בכל תחומי החינוך והתרבות והקמת מערכת שירותים ברמה שאינה נופלת מזו שבמרכז יצליח להניע ולבסס את החזון הבלתי מושג עד עתה של פיתוח הפריפריה הצפונית של ישראל.
- ד"ר עדו ליברמן מהחוג לסוציולוגיה ממכללה האקדמית גליל מערבי הוא המנהל המדעי של מכון מסקר
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
ד"ר עדו ליברמן
מומלצים
