לא בגידה ולא יער. אנא קראו את פסק הדין

המדינה (שוב) מיהרה לזעוק שאנחנו מידרדרים לימי הביניים כי העליון שלל דירה מאישה, לכאורה משום שבגדה שבעלה. רק שהמציאות שונה

עו"ד אביבית מוסקוביץפורסם: 20.11.18 , 13:31

(צילום: Shutterstock)

מי שנחשף הבוקר (יום ג') לכלי התקשורת עלול היה לחשוב שבחסות שופטי בית המשפט העליון חוזרת ישראל לימי הביניים. "אישה לא תקבל זכויות בדירה כי בגדה בבעלה", זעקו הכותרות, שעסקו בהחלטה לאשר פסק דין של בית הדין הרבני הגדול לא לתת לאישה זכויות בבית שבו התגוררה עם בעלה לפני גירושיהם. אילו טרחו לעיין בפסק הדין המלא, אולי זעקתם לא הייתה רמה כל כך.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

השאלה שבה עסקו הדיינים ברבני – ובעקבותיהם גם שופטי העליון - היא לא מעשה הבגידה של האישה אלא שאלת השיתוף בבית. בית הדין הרבני הגדול ביקש לברר אם הייתה שותפות שווה בנכס, והמסקנה שהגיע אליה הייתה שלא כך הדבר. מדובר במגרש שהבעל קיבל בירושה, הוא היה זה שמימן את הבנייה וגם נשאר רשום כבעליו היחיד. בשל כך זאת קבעו הדיינים שהאישה לא קנתה לעצמה זכויות בבית מעצם הנישואים והשאירו את הנכס בבעלותו של הבעל.

מעשה הבגידה של האישה אמנם הוזכר. הוא אף זכה להתייחסות של אחד הדיינים ועולה מפסק הדין שהדבר ודאי לא עמד לזכותה, אך לא הוא שעמד בבסיס החלטתם. גם דיין זה וגם שותפו לדעת הרוב ברבני קיבלו את עמדת בית המשפט העליון שלפיה בגידה לא יכולה להיות נימוק לשלילת זכויות ברכוש משותף, אך פסקו כי מכיוון שמדובר בנכס הרשום על שמו של הבעל בלבד, שהוא גם נשא בעול מימונו, לא מדובר כאן בנכס משותף.

שופט העליון אלכס שטיין כתב בהחלטתו כי דעתו אינה נוחה מפרשנות זו של הלכת השיתוף, אך ציין כי הסמכות להכריע בכך נתונה לבתי הדין הרבניים ולא לו.

בית המשפט העליון לא אמור להתערב בהחלטות הערכאות הנמוכות לו כל עוד התקבלו תוך בחינת החוק ופרשנות סבירה שלו. טוב עשו השופטים שטיין ודוד מינץ כשנמנעו מקבלת החלטה פופוליסטית והעדיפו להיצמד לחוק היבש ולעובדה שבית הדין הרבני לא חרג מסמכותו.

גם אם העלה את סוגיית הבגידה, הרי שהחלטתו של בית הדין הרבני הגדול התקבלה בהתאם לחוק יחסי ממון, מתוך הבנה שאסור לו לפגוע כלכלית באישה בשל העובדה שקיימה יחסי מין מחוץ לנישואים.

אנחנו חיים בתקופה של כותרות וסנסציות, אבל לפעמים במקום לצעוק למראה כותרת עדיף להתעמק בפסק דין ולגלות שלמעשה דבר לא השתנה. למעשה, אנו רואים כי בית המשפט העליון לא נתן יד לאפליית נשים כלל, והחלטתו הצודקת הייתה שהוא לא מהווה ערכאת ערעור על בית הדין הרבני. בהתאם לסמכויותיו לא היה מקום להתערב במקרה זה, וכך אכן עשה.

המצב המשפטי היום לא שונה מזה שהיה אתמול ובזאת הכיר גם בית הדין הרבני הגדול שדייניו קבעו במפורש שאינם יכולים לשלול זכויות של אישה ברכוש משותף בשל מעשה בגידה.