פרקליט "הבוגדת" שאיבדה את חלקה בבית המשותף: "נבקש דיון בהרכב מורחב"

ארכיון(צילום: אלכס קולומויסקי)

פסק הדין הדרמטי של בית המשפט העליון, שקבע כי אישה שבגדה בבעלה לא תקבל את חלקה בדירה המשותפת שלהם, ממשיך להסעיר את המערכת המשפטית. כפי הנראה, החלטת השופטים שאישרו פסיקה של בית הדין הרבני הגדול בנושא תובא בקרוב שוב לפתחו של בית המשפט העליון.

עו"ד איל מנחם, פרקליטה של האישה, טען היום (ד') כי יגיש בקרוב בקשה לדיון נוסף בהרכב מורחב של שבעה שופטים. לדבריו, "יש לנו עוד עשרה ימים להגיש בקשה. השופט יצחק עמית (שהיה בדעת מיעוט. ת"י) קיבל את העתירה שלנו ואמר שהאישה צודקת".

עו"ד מנחם הוסיף כי "הערכאה הדתית לא יכולה לעשות מה שהיא רוצה ולהתעלם מהתקדימים המחייבים בבית המשפט העליון. ביטלו פה הלכה של 25 שנה, שבגידה היא לא עילה לשלול זכויות ברכוש המשותף. זה מצב מאוד מסוכן לכל אישה בישראל".

הגבר מנה שלוש סיבות לגירושין

בני הזוג שעומדים בלב הפרשה היו נשואים במשך 30 שנה וגידלו יחד שלושה ילדים. הם בנו את ביתם במשותף על מגרש שירש הגבר ממשפחתו. לקראת סוף הנישואים קיימה האישה קשר מחוץ לנישואים.

הבעל גילה כי אשתו בגדה ובו ובעקבות זאת הגיש תביעת גירושין נגדה. בית הדין הרבני, שדן בתביעתו, חייב את השניים להתגרש. האישה סירבה, אך בסופו של דבר - הם התגרשו. באוויר נותרה השאלה מה יעלה בגורל רכושם המשותף.

בתביעת הגירושים לבית הדין הרבני, טען הגבר כי הוא מבקש להתגרש מאשתו בשל שלוש סיבות: אשתו "מורדת" שאינה מקיימת איתו יחסי מין זה כמה שנים, אשתו נואפת זה כמה חודשים, ואשתו גם אינה דואגת לניקיון, לארוחות ולאיחוד המשפחה.

בית הדין הרבני האזורי קבע שהאישה זכאית למחצית משווי הבית המשותף שאותו בנו בני הזוג יחד, אף על פי שהמגרש היה רשום על שם הבעל. ואולם, בית הדין הרבני הראשי הפך את ההחלטה, וקישר בין מעשה הבגידה לבין הפסיקה לטובת הבעל.

"בית הדין הכניס את רכיב האשמה לענייני רכוש דרך הדלת הראשית". השופט עמית(צילום: אתר בתי המשפט)

בעקבות זאת, עתרה האישה לבית המשפט העליון. העתירה נדונה על-ידי השופטים דוד מינץ, אלכס שטיין ויצחק עמית ונדחתה בתחילת השבוע בדעת רוב על ידי שטיין ומינץ.

השופט שטיין ציין בפסק הדין: "שניים מתוך שלושת דייני בית הדין הכריעו בשאלת השיתוף בבית לחובת האישה לאחר שבחנו את מכלול היחסים בין בני הזוג באספקלריה של הסכם מכללא. מכלול זה כלל את מעשה 'הבגידה' של האישה כשיקול אשר בא לשלול או לאיין את כוונת הבעל לשתפה כשותפה שוות זכויות בבית".

השופט עמית, שהתנגד כאמור לפסיקת בית הדין הרבני, כתב: "מצא בית הדין הרבני הגדול להפליג אל הדין הדתי ולהסביר מדוע, לשיטתו, יש נפקות לבגידת העותרת בסוגיה שלפנינו. דומני כי הדבר ממחיש כי הגם שבית הדין שילם מס שפתיים לדין האזרחי, הרי שנתן משקל מכריע לבגידת האישה, ולאחר 30 שנות נישואין שלל ממנה למפרע את הזכות לשיתוף ספציפי בבית המגורים.

"בכך הכניס את בית הדין את רכיב האשמה לענייני רכוש דרך הדלת הראשית, למצער, דרך החלון, תוך דחייה למעשה, ואף הלכה למעשה, של הלכת השיתוף הספציפי בבית המגורים".