מנער ששותה - ללוחם: "יהעלם באמהרית זה לחלום, ופה בישראל זו ההגשמה"
הוא שינה את שמו כדי להרגיש ישראלי, התדרדר לאלכוהול אחרי שכמעט איבד את אמו, והיה בטוח שלא ייצא ממנו כלום. אחרי שחזר לשמו המקורי, היום הוא בדרך לקורס מפקדים - וחולם לעזור לאנשים במצוקה. צפו בסיפורו של יהעלם ובאיש שהוביל אותו לשינוי
ברגע שמסיימים לעלות את העלייה התלולה שמובילה לכפר הנוער "ימין אורד", אי שם בין עין הוד לעין חוד, משהו באווירה משתנה. הירוק מסביב, הנוף ההררי, הקירות עם הגרפיטי הצבעוני. הכל מוביל למן תחושה מרגיעה כזו, שאומרת שיהיה בסדר.
יהעלם פרדה (21) לא האמין שבאמת יהיה בסדר. מבחינתו, היה זה עוד ביטוי ישראלי שגור. "עליתי לארץ מאתיופיה בגיל שבע", הוא מספר. "מהר מאוד שיניתי את השם שלי לישראל. בלי סיבה מסוימת, זה היה השם שהדביקו לי. הרגשתי שזה מתאים לי, דווקא כי זה הדבר שהרגשתי הכי רחוק ממנו – להיות ישראלי".
הניסיון להשתלב בקרב הילדים בפתח תקווה לא היה המכשול הכי קשה איתו נאלץ יהעלם להתמודד בילדותו. בזמן שהילד עם השם האמהרי נלחם על הזהות שלו, הוא ראה את אמא שלו בתחילת המאבק על חייה. "אמא שלי אובחנה בלוקמיה, סרטן הדם", הוא מספר. מבלי שימשיך את המשפט, אני שומעת את הקול שלו נעשה חנוק. "זו הייתה תקופה חשוכה. אמא שלי הייתה עמוד השדרה של הבית. ראיתי אותה נלחמת על החיים שלה ולא יכולתי להתרכז או ללמוד. לא ידעתי איפה אני נמצא. אחרי שנה כשהיא התחילה להיות בסדר, החלטתי להתרחק קצת מהבית".
"התחלתי כאן ברגל שמאל", אומר יהעלם. "ההתנהגות שלי לא הייתה טובה. הבאתי את האלכוהול גם לכאן, שתיתי במהלך השבוע. תפסו אותי והעיפו אותי הביתה, ומשם התחיל כל התהליך". בחיבוק שיהעלם ושמולי מעניקים אחד לשני, אפשר לראות את סגירת המעגל עוד לפני שיודעים איך נראתה תחילת הדרך. יהעלם מביט בו בעיניים בורקות, ושמולי נותן לו מבט של אב גאה. אנחנו מתיישבים במשרד שלו, ומהרגע ששמולי מחזיר אותנו להתחלה – הוא לא מוריד את העיניים מהיעלם, מעין רמז לכך שהוא לא רק מספר, אלא גם מזכיר.
שמולי לא מודע לכך שלבחור שיושב מולו כבר לא קוראים ישראל. הוא כבר לא מפחד לא להשתלב, הוא כבר לא מרגיש בחוץ. לפני מספר לא רב של שנים, המסגרות החינוכיות ויתרו עליו. הוא מצא את עצמו משוטט ברחוב, שותה מבקבוקי בירה כשאנשים רק ישבו לאכול צהריים. בבית הספר שלחו אותו הביתה, אבל בכפר הנוער ימין אורד שלחו אותו לכתוב חיבור.
"ההתחלה הייתה קשה. יהעלם לא למד. בשפה שלנו, אנחנו משתמשים במושג 'מעונש לתיקון' - אז אחד הדברים שאנחנו אומרים לילדים הוא 'צא להתבוננות'. לך תכתוב חיבור. קראתי את שלו, ובין היתר הוא כתב: 'אני רוצה להקים עסק שבו אני אעסיק אנשים עניים שאין להם ואדע לפתח אותם'. לא עניין אותי אם זה אמיתי או לא, לא הכרתי אותו, אבל התאהבתי ואמרתי לעצמי: 'זה ילד עם פוטנציאל מטורף'. אתה רואה חלום ענק שהוא לא מרוכז בעצמו, חלום של ילד שרוצה להצליח כדי לשנות עולם של אחרים".
"התפקיד שלי זה לזמן הזדמנויות - שלו זה לקחת אותן"
פעם אחת הוא עזב. נמאס לו, והוא לא הרגיש שיש לו סיכוי בכל מקרה. יהעלם, שאז כולם קראו לו ישראל, היה בטוח שהעתיד הכי טוב שהוא יכול לצפות לו כולל השתמטות מהצבא, או אולי, מקסימום, תפקיד של ג'ובניק. מעין 'עתיד מזהיר' של ילד שלא מצפה לכלום מעצמו ומהסובבים אותו. אמא שלו החלימה וחזרה לעמוד על הרגליים, ונראה כאילו שוב – שום דבר כבר לא חשוב.
למרות התחושה הטובה שגרמה לו ההתנדבות, יהעלם עדיין היה בספק אם הוא רוצה לתרום גם למדינה. "אני חושב שרק בפעם השלישית שקיבלתי זימון, הלכתי לצו הראשון. לא רציתי את זה. הרגשתי שהצבא הוא מסגרת שלא תתאים לי, שאני לא אשתלב, ובכלל – מאיפה זה בא לי עכשיו? שמעתי רק דברים רעים על הצבא. שמעתי שקשה שם, שאומרים לך מה לעשות. מה לי ולזה?", הוא מספר.
"שמולי דחף אותי לנסות, ללכת. הלכתי לצו הראשון ואחרי זה קיבלתי שיבוץ לחיל האיסוף הקרבי. לא ידעתי מה זה, אז לא רציתי. אבל החלטתי לבדוק. אחרי שבדקתי, הבנתי שאולי זה כן משהו שאני רוצה, והתגייסתי".
"אתה כבר יודע שאתה יוצא לפיקוד?", שואל אותו שמולי. "כן, בעוד שבוע וחצי". "ומה עם קצונה?", הוא מקשה. "כרגע אני לא מאמין שאהיה קצין", יהעלם אומר ומשפיל את עיניו מטה. "לפני חודשיים האמת שתהיה מפקד?", ממשיך המנהל. "לא. לא האמנתי", ויהעלם כבר מבין את המסר.
- מה אתה אומר לאנשים שקוראים לך ישראל?
"אני לא נותן להם לקרוא לי ככה", יהעלם עונה בנחישות. "עד לא מזמן, אני הייתי הנזק של עצמי. הצבא סימל בשבילי פתיחת דף חדש. כשהתגייסתי, השארתי את ישראל מאחור. את כל הבעיות שלו. חזרתי להיות יהעלם, הילד שעלה מאתיופיה ועשה דרך ארוכה עד שהפך ללוחם בצה"ל, שנלחם למען העם שלו ומאמין שיש לו מה לתרום.
"וחוץ מזה, זה השם שאמא העניקה לי, והוא מסמל את הכל: יהעלם באמהרית משמעותו לחלום או העולם הבא. לחלום זה מה שאני עושה עכשיו, והעולם הבא – המשמעות היא לארץ ישראל, העולם אליו חלמו להגיע יהודי אתיופיה. אני כאן, ואני מגשים את זה".
לפנייה לכתב/ת 
