אם דרעי הוא הייצוג המזרחי שלי, אז לא תודה
לא רק החשדות הפליליים מחייבים אותנו לחשבון נפש על התמיכה המזרחית בש"ס. גם פרשות עמנואל, מע"מ אפס, פטור ממס לתרופות, חוק ההוצאה לפועל ובעיקר הגירוש המחריד של גבעת עמל. אם זאת ההתנהלות של ממשלת דרעי, רגב וכחלון – שלי יחימוביץ' תמשיך להיות הקטניס שלי
טרם הספקנו לקפל את שלטי "הוא זכאי" מחגיגות השחרור שלו מהכלא, והמשטרה, שוב, ממליצה להעמיד לדין את השר אריה דרעי בגין מרמה, הפרת אמונים, שיבוש הליכי משפט ועבירות מס. כל זאת בשבוע שבו שלי יחימוביץ' עמדה מעל במת הכנסת והודיעה (בצדק) לשרה מירי רגב שבכל הנוגע לשיח המזרחי, היא "האשכנזייה שהייתה שם לפניה". ברקע שתי הדרמות הללו התפרסם סקר שלפיו לו התקיימו הבחירות בימים אלה, הייתה מפלגתה החדשה של ח"כ אורלי לוי אבקסיס זוכה בשבעה מנדטים. זו עתידה להיות מערכת הבחירות הראשונה שבה תעמוד בראש מפלגה אישה מזרחית עם תודעה חברתית-מזרחית-מוסרית וערכית.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ההשוואה בין דרעי ללוי-אבקסיס בלתי נמנעת ומאלצת את הפעילים המזרחים שתמכו בו בבחירות האחרונות לערוך חשבון נפש. איך ייתכן שהעלנו על נס מפלגה שחרתה על דגלה הדרת נשים, הומואים ולסביות? מדוע עבריין שהורשע בלקיחת שוחד, מרמה והפרת אמונים, ריצה שנתיים מאסר והוטל עליו קלון (וזה מבלי להזכיר שאיכשהו הוא הצליח להינצל מאישום בפרשת בר און-חברון שנתיים קודם לכן), קיבל את המנדט לייצג אותנו? עד מתי נשמור לדרעי חסד נעורים על ימי העבר שבהם ש"ס חילקה ארוחות צהריים חמות לילדים-מזרחים (סליחה, שקופים)? ומעל כל אלו, איך סלחנו לש"ס בכלל ולדרעי בפרט על פרשת עמנואל? איך ניתן לסלוח על הקמת אגף בידוד מיוחד לתלמידות מזרחיות בתוך כותלי בית הספר כדי שלא יטמאו את התלמידות האשכנזיות?
איך, לאחר הפרשה הגזענית והחולה הזו, דרעי הפך עצמו בבחירות לכנסת ה-20 לאביר זכויות אדם, מצויד בקמפיין מבריק למען "השקופים" וסלוגן בחירות שלפיו "מזרחי מצביע למזרחי"? היה שם הכול: עוני, רעב, מצוקת דיור, בריאות, גזענות, צדק חלוקתי, עיירות הפיתוח, דיכוי, תוכניות לימודים, סמלי המדינה. כן, דרעי עשה שיעורי בית. מה שלא הפריע לו יום (!) לאחר הבחירות לשבת בתוכנית של ניסים משעל ולהגיד שהוא מאס בשיח של "אכלו לי, שתו לי". אנו נדרשים לשאלה מדוע המלכנו את דרעי ולא את הח"כ לשעבר הרב חיים אמסלם שהתפטר לאחר הפרשה בגבורה, אומץ ומוסריות הראויים להערצה.
ש"ס משחקת את אחד המשחקים המלוכלכים ביותר בכנסת: מעלים הצעות חוק חברתיות אבל ברגע האמת הם או נעדרים מהמליאה או מצביעים נגד. הנה כמה דוגמאות קצה: בהצבעה על הצעת חוק שביקשה להחיל מע"מ אפס על מוצרי מזון בסיסי כל חברי הסיעה נעדרו; בהצבעה על פטור ממס על תרופות מצילות חיים הרוב נעדרו; בהצבעה על תיקון לחוק ההוצאה לפועל רק שניים נכחו. חמורה מכל הייתה התנגדותם להצעת חוק שביקשה לשלול תקציבים למוסדות חינוך המפלים תלמידים ברישום אליהם - הצעה שנועדה להגן על תלמידות מזרחיות מפני אפליה וגזענות נפלה לאחר שדרעי פקד על חבריו לסיעה להצביע נגד.
הטקטיקה של ש"ס גאונית. כך, בקמפיין הבחירות הבא הם יתהדרו ויזקפו את החוקים הללו לזכותם, כי מי טורח בכלל לבדוק מה היה ברגע האמת ומדוע החוקים האלו לא עברו?
אין שום ציפייה שכל ח"כ ממוצא מזרחי (39 כאלה, תודה ששאלתם) יישא על דגלו את המאבק המזרחי. אין שום ציפייה שהחצי העיראקי של סתיו שפיר יכתיב את האג'נדה שלה. ויותר מהכול אין שום ציפייה מהשמאל האשכנזי במדינת ישראל להיות כתובת עבורנו. באמת שאין.
כן קיימת ציפייה מנבחרי ציבור אשר מתיימרים לדבר בשם "השקופים" לא להתהדר במוצא ותודעה מזרחית מתוך אסטרטגיה פוליטית אלקטורלית גרידא. אני כן מצפה ממשה כחלון שיאזוק את עצמו לבלון גז בפינויים בגבעת עמל. אני בהחלט מצפה ממירי רגב לא להצביע נגד פיקוח על מעונות יום, הקמת מעון לנשים מוכות או ייבוש הדיור הציבורי. במבחן המציאות, אבירי השיח המזרחי הללו מנצלים ומשתמשים בטיקט המזרחי לשם קבלת מנדט, ובפועל מתפקדים באופן אנטי-מזרחי כאילו היו ראשי ועדת קבלה לקיבוץ.
מדוע משה כחלון המזרחי זכה לתמיכה על פני אילן גילאון האשכנזי, בעוד שמי שהגיע פיזית לעצור את הפינויים בגבעת עמל הוא גילאון? איפה היה הילד המזרחי משכונת אולגה בחדרה בזמן הפינוים? ישב בלשכתו לתכנן עוד דירת שלושה חדרים בלוד בעוד שמתחת לאף שלו מתרחש פשע מחריד? משמעת קואליציונית היא תירוץ של מנהיגים עלובים, ואם זהו הייצוג המזרחי שיש לנו בכנסת, אם אלה האנשים שמופקדים על החזון והשוויון, אז תודה אבל לא תודה.
בשנים האחרונות הצבעתי פעם אחת לרב אמסלם ופעמיים מרצ. נשרה לי היד בדרך אל הקלפי והשארתי מאחורי הפרגוד את עמוד השדרה שלי. בסופו של יום אדם מצביע לפי צו מצפונו. ברגע האמת, בבחירה בין דרעי המזרחי למרצ האשכנזית, העדפתי את הקייל וה-Airbnb של תמר זנדברג, את "הלב שלך בשמאל נשמה" או "הטובים למרצ" של זהבה על פני דרעי, רגב, חזן, ביטן וכו'. למרות הדימוי העצמי הלבן והמנוכר והאנטי-מזרחי שמרצ מתעקשת לקדם, בפועל הם יותר קרובים לסוגיות חברתיות מכל "המזרחים המקצועיים". הם אלו אשר מקדמים בפועל את מה שהיה מצופה מש"ס, רגב וכחלון לעשות. על רקע הדמגוגיה המזרחית, ובבחירה בין רטוריקה למעשים, אני מעדיפה הלובן של מרצ. לפחות ככה הכל על השולחן.
מה בין שמיטה להר סיני? מה הקשר בין הנאום של שלי יחימוביץ' ואישומי הפלילים של דרעי? התשובה היא שעונת האסיף של משחקי הרעב החלה.
בהשאלה, בישראל-פאנם יש שני מחוזות, מרכז ופריפריה – מעורבבים חברתית וגיאוגרפית אלה באלה, ללא יכולת אבחנה והפרדה. על שני המחוזות הללו מופעל שלטון קשה של ממשלת נתניהו השוכנת בבירת הקפיטול העשירה והלבנה. הקפיטול מתאכזר אל מחוז הפריפריה, גוזל את משאביו ומנהל מדיניות אנטי-חברתית מובהקת. ראש ממשלת הקפיטול קבע שמדי שנתיים-שלוש לכל היותר, בעונת האסיף, יתקיימו משחקי הרעב.
במסגרתם מוכנסים למליאת הכנסת 120 "מיועדים" מהקואליציה והאופוזיציה, שהגיעו להילחם אלה באלה עד הסוף המר. הקרבות מועברים בשידור חי בערוץ הכנסת אל כל תושבי מחוזות פאנם-ישראל: ביבי נצפה אוכל במזנון הכנסת, חברת הכנסת שרן השכל הגיעה מחוברת לאינפוזיה, איימן עודה ואביגדור ליברמן מפלרטטים בסלפי ובוטלו כל הטיסות לחו"ל עד להודעה חדשה.
אכן, שידורי הלייב מספקים אין ספור רגעים מבדרים אך מטרתם האמיתית היא להזכיר לתושבי מחוז הפריפריה, כורי הפחם, שכל מופע האימים הזה, בדיוק כמו משחקי הרעב, מופעל על ידי קברניטי המשחק של ממשלת הקפיטול-נתניהו, וגם אם וכאשר הממשלה תתפרק אין סיכוי להתנגדות או לשינוי.
אנו עומדים בפתחה של תקופת בחירות. הממשלה הנוכחית תתפרק ובקרוב מאוד. גם במערכת הבחירות הקרובה אני אשאל את עצמי איך זה יכול להיות שמכל המזרחים שנבחרו, שלי יחימוביץ' היא הקטניס שלי? והאם במסגרת משחקי הרעב של מחוז הפריפריה, בעולם האמיתי, יש חשיבות כלשהי לאבחנה בין הימין של לוי-אבקסיס לבין השמאל של יחימוביץ'?
אנו אוחזים בכתבי אישום ציבוריים חמורים כנגד גלגולה המודרני של מפלגת השמאל מפא"י על חטיפת ילדי תימן, המזרח והבלקן, הקרנות הגזזת ועוד. רצוי שנזכור שמרחק הזמן יאפשר לנו להבין שפרשת גבעת עמל תביא לכתב אישום חמור לא פחות.
רק מי שלא היה עד ראייה לאופן שבו שוטרים מ"הכוחות המיוחדים" פרצו לבתיהם של תושבים אומללים באישון לילה והשליכו אותם לרחוב באלימות מחרידה, כאילו היו חתיכות אשפה, מסוגל לייחס חשיבות למשתנה האווילי הזה.
רק מי שלא שמע במו אוזניו צרחות מבעיתות של בכי, כאב, אימה והשפלה של ילדים, קשישים ונשים מזרחים יכול להישאר נאיבי ולהאמין שמפלגת שלטון – או ממשלה - עם נציגות מזרחית מכובדת, היא הפתרון והגאולה. כל חבר כנסת מזרחי שהבטיח לפעול למען המזרחים ולא הגיש מכתב התפטרות יום לאחר הפינוי הראשון הוא שותף פעיל בפשע. זהו גירוש אתני. ועל החורבן והפשע הבלתי נסלח הזה תהיה חתומה ממשלת הימין של נתניהו.
גבעת עמל היא כתם שחור על מצפונה של החברה הישראלית, אחד מני רבים. בתוך כל השחור הזה אין לנו את הפריבילגיה המוסרית להתעסק בפוליטיקת זהויות. בהינתן שזו המציאות הבינארית והטראגית, בוודאי שאבחר בצד של "האשכנזייה שהייתה שם לפניה" על פני עבריין מורשע אנטי-חברתי ואנטי-מזרחי. כל שנותר לנו הוא לקוות שהמפלגה של אורלי לוי אבקסיס תאפשר לנו לראשונה שלא להכריע בין פוליטיקת הזהויות (ע"ע מזרחי מצביע למזרחי) ובין אג'נדה מזרחית-חברתית-מוסרית אמיתית.
- גל סתיו אלפסי היא פעילה חברתית ודוקטורנטית
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
