צייצני הימין נגד הרמטכ"ל ההתקפי בהיסטוריה

פושקי השפתיים מהאלט-רייט הישראלי תוקפים את הסמולן איזנקוט, שיזם יותר מ-1,000 מבצעים מעבר לגבול. תיכף הם יעוטו גם על המחליף שלו

אמנון אברמוביץ'פורסם: 28.11.18 , 12:52

הרמטכ"ל איזנקוט ובנו בתרגיל הקומנדו(צילום: דובר צה"ל)

גדי איזנקוט יירשם כאחד הרמטכ"לים ההתקפיים שהיו לצה"ל. בתקופתו התבצעו יותר מ-1,000 מבצעים חשאיים מעבר לגבולות. הוא משך את הדרג המדיני למדיניות חודרנית בצפון, בסוריה בעיקר, עד הקצה, לפעמים תוך התחככות בדפנות המעטפת ומחוצה לה. כל זה לא עומד לזכותו מול פושקי השפתיים והצייצנים של הימין הקיצוני, האלט-רייט הישראלי. בעוד חודשיים־שלושה הם יעוטו על הרמטכ"ל הנכנס, אביב כוכבי. הוא יהיה ה"פחדן" הבא שלהם, ה"רופס" התורן, "סמולן", מפקדו ומפעילו של הפצ"ר שרון אפק, "המפחיד את לוחמינו יותר מיחיא סינוואר". גורלו של כוכבי לא יהיה שפיר משל קודמו. נהפוך הוא, הם יעמיסו עליו את העובדה שאשתו עובדת בפרקליטות.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

ז'אנר חדש, סוגה תחתית, פיתח לו הימין הסהרורי. מלל רווי נאצות ואיומים. הם מאשימים את הרמטכ"ל, הפצ"ר ודובר צה"ל רונן מנליס, כל אחד בגזרתו, ב"הקרבת לוחמינו על מזבח הסמול והמוסריות המזויפת". תוכלו למצוא שם איור מצבה צבאית עם כיתוב: "נהרג כי החיים שלו היו פחות חשובים מחייו של האויב". או ציוץ כזה: "סטלין הקים במלחמת העולם השנייה יחידות שירו בגב חיילים שפחדו להסתער - בישראל מינה איזנקוט פצ"ר שיורה בגב חיילים שיורים במחבלים". דוגמה נוספת: "שרון אפק, שלא תעז לשלוח ידך אל החיילים שלנו, נגדך יתייצב עם קדום ונורא, שיגלה אפס סובלנות כלפי חורשי רעתנו, גור לך!”

הם, חצופים שכמותם, מקוננים על שצה"ל איננו מנצח. צה"ל חדל לנצח מאז שהפך מצבא הגנה לישראל לצבא הגנת המתנחלים. מאז שהחל לעסוק במעצר מבוקשים - יותר מ־4,000 בשנה האחרונה - חדל להתאמן ולהיות כוח מחץ מתמרן. באחת ההזדמנויות חשף הרמטכ"ל כי 55 אחוז מפעילות צה"ל היא בשטחים, ו־75 אחוז מתוכה סביב ההתנחלויות המבודדות שמחוץ לגדר והמאחזים הבלתי מורשים. ביקשתי פעם, בשיחת רקע, מאחד מאלופי פיקוד מרכז, שיתאר לי את סדר יומו. בתום התיאור אמרתי לו: זה סדר יום של רכז הסעות ותחבורה, לא של מפקד צבאי. כן, הוא נאנח, והצביע לעבר קריית הממשלה.

עד מלחמת ששת הימים איבטחו את גבולות המדינה פלוגות מעטות. בקווי המגע עם מצרים, ירדן, סוריה ולבנון ניצבו שמונה פלוגות בלבד. כל האחרות התאמנו ליום פקודה. היום מספרן של פלוגות ההגנה על השטחים ובתוכם, גדול לפחות פי תריסר. אז, בטרם הכיבוש, היה בידול חד לטובת ההתכוננות לעומת המוכנוּת. יצחק רבין הבין זאת היטב: "לא לאורך זמן נוכל להקצות פלוגה כדי ללוות כמה ילדים לשיעור חליל", הוא אמר. אריק שרון המאוחר, בערוב ימיו, הבין זאת טוב לא פחות והיה נחוש לעשות יותר.

על פי מחקר של מרכז אדווה, מהאינתיפאדה הראשונה שפרצה בשלהי 1987, ועד שנת 2015 - תקציב הצבא ל"פעילות מוגברת בשטחים" הסתכם בערך ב־56 מיליארד שקלים. לא מדובר על השב"כ, לא על המשרד לביטחון פנים ולא על פלוגות ההגנה המרחבית. מדובר בתוספת תקציב ייעודית, ייחודית, לצה"ל עבור פעילות בשטחים. ז'רגון צבאי מיוחד הומצא לצורך כך: בט"ש, מב"מ, עצימות נמוכה.

משרד המשטרה, שהפך למשרד לביטחון פנים, נאלץ להפנות את פניו למזרח ירושלים ולגדה ואת גבו לתושבי הקו הירוק. חלק ניכר מתקציבו הולך למניעת פיגועים על רקע חבלני ופחות לאירועים על רקע פלילי. מאבק בתאונות דרכים, הגנה על נפש ורכוש, התמודדות עם פשיעה מאורגנת ושחיתות ציבורית - כל אלה הם עודף שנשאר מהמלחמה בטרור.

השירות בשטחים מהווה מועקה מצפונית כבדה לבעלי מצפון. הבליץ הגדפני של צווחני הימין מוסיף עליה. נתוני מחלקת מדעי ההתנהגות של צה"ל מורים על קושי גובר להשאיר בצבא מפקדים איכותיים. הולך ומתייבש המאגר שממנו ניתן יהיה לגייס עוד איזנקוט וכוכבי, עוד ניצן אלון ויאיר גולן. בריוני הרשתות חותרים להשאיר אותנו בסוף עם עופר וינטר, שהוא כנראה קצין בסדר, אך מלחמתו נגד ה"אויב המנאץ ומחרף את אלוקי צבאות" לא תושיע אותנו, משום שלאויבינו, לצבא מוחמד, יש אלף וינטרים על כל אחד שלנו.