המבקר על גל השריפות ב-2016: כישלון בהיערכות, בטיפול ובפיצוי הרשויות
מבקר המדינה חיבר דו"ח חריף על התנהלות הרשויות המקומיות במהלך מאות השריפות שפרצו ברחבי הארץ. הוא תקף את ארדן שלא הכריז על אסון המוני, את משרדי הממשלה שנמנעים מהסמכת גוף ארצי למקרים דומים, גופי החירום שלא תרגלו - ואת הרשויות המקומיות שכשלו בהתמודדות בזמן אמת
"ליקויים מהותיים בהיערכות הרשויות המקומיות שנבדקו לשריפות רחבות היקף" – זוהי השורה התחתונה בדו"ח מיוחד שמפרסם היום (א') מבקר המדינה
בנושא היערכות הרשויות המקומיות לשריפות. הדו"ח נכתב בעקבות גל השריפות
שהתרחש לפני שנתיים, בנובמבר 2016. המבקר מצביע על כשלים וליקויים בהיערכות הרשויות המקומיות וכוחות החירום, וקובע שהם לא יישמו את הלקחים מדו"חות קודמים שפרסם, בהם גם על השריפה בכרמל.
המבקר, השופט בדימוס יוסף שפירא,
מתייחס בהרחבה גם לתהליך פיצוי הרשויות על נזקי השריפה, ומוצא בו ליקויים.
גל השריפות ב-2016 - לחצו לקריאת הדו"ח המלא
המבקר הציג בדו"ח ליקויים בארבעה היבטים עיקריים: החקיקה והתקנות שנועדו להסדיר את ההתמודדות עם אירועי חירום ברמה הארצית, היערכות הרשויות המקומיות עצמן למקרי שריפה, תפקוד הרשויות במהלך הטיפול בשריפות לאחר שפרצו, ותהליך הפיצוי לרשויות על נזקי השריפה. הרשויות המקומיות שנבדקו בדו"ח הן עיריית חיפה, המועצה המקומית זכרון יעקב, המועצה האזורית מטה בנימין והמועצה האזורית מטה יהודה. ארבעת הרשויות הללו היו הנפגעות העיקריות בגל השריפות, ועודן נמצאות בסיכון גבוה לשריפה בשל קרבתן לאזורי יער וחורש.
בהיבט של החקיקה והתקנות מצייר הדו"ח תמונה של סחבת חמורה באישור תקנות וכללי הרשות הארצית לכבאות ולהצלה בעניין הגנה על ישובים מפני שריפות יער. אף שהתקנות גובשו עוד בשנת 2014, הן עדיין לא הוגשו לאישור ועדת הפנים של הכנסת. הסיבה – משרדי הממשלה מתווכחים כבר ארבע שנים כיצד יתחלק ביניהן התקציב הדרוש ליישומן.
אחד הביטויים החמורים של ההסדרה הלקויה בתחום נוגע לתחזוקת מערכות גילוי אש בבניינים רבי קומות. אף שהחוק מחייב התקנת מערכות לגילוי ולכיבוי אש, המבקר מעיר כי לא נקבעו בחוק כללים לבדיקה תקופתית של תקינות המערכות ולתחזוקה שלהן לאורך זמן.
בדו"ח נמתחת ביקורת גם על העובדה שהממשלה לא הסמיכה גוף כלשהו לאכוף על הרשויות המקומיות השונות הנחיות לגבי היערכות וטיפול באירועי חירום. חקיקתו של חוק היערכות העורף למצבי חירום שאמור לפתור מצב זה מתעכבת זה יותר משנתיים, בגלל ריב על סמכויות בין המשרדים. כמו כן, לא נקבעו מעולם מדדים אחידים לקביעת מוכנותן של הרשויות למצבי חירום שונים.
למרות שהתקנות לא אושרו באופן רשמי ולכן אינן מחייבות, רשות הכבאות הפיצה את הטיוטה שלהן לראשי הרשויות בסוף 2014. המטרה הייתה לאפשר היערכות נאותה למקרי שריפה, תוך התייחסות לתקנות כהנחיות מקצועיות שנועדו להציל חיי אדם. מבקר המדינה מצא כי הרשויות המקומיות לא מיהרו לאמץ את ההנחיות הללו.
למשל, אף אחת מן הרשויות שנבדקו לא הכינה תוכנית ליצירת מעטפת הגנה מפני שריפות כפי שהומלץ בטיוטה. בזיכרון יעקב, ובכמה מהיישובים במטה יהודה ובמטה בנימין גם לא הקימו אזורי חיץ, ובכך הותירו את בתי התושבים חשופים לפגיעה. הרשויות שנבדקו אמנם תרגלו את מערכי החירום שלהן, אך בזיכרון יעקב ובמטה יהודה כלל לא טרחו לתחקר את התרגיל שבוצע ולהסיק ממנו מסקנות לפני גל השריפות. המבקר מצא כי היכן שכן הוקם אזור חיץ, הדבר סייע למניעת הפגיעה בבתים.
בהקשר זה מציין המבקר לרעה גם את רשות הכבאות ואת המשטרה. רשות הכבאות לא ערכה תרגילים להתמודדות עם שריפה לזיכרון יעקב ולמטה יהודה.
המשטרה מצידה לא יזמה תרגילים משותפים עם הרשויות וכוחות הכיבוי, אשר לדברי המבקר נועדו להבטיח כי בזמן אירוע חירום הגופים יהיו מתואמים ויעבדו בשיתוף פעולה. המבקר מציין בנוסף כי לתשע שכונות בחיפה ולכמה מהיישובים במועצות האזוריות יש רק כביש גישה אחד, או כמה כניסות המובילות לאותו כביש ראשי, מה שהקשה על פינוי התושבים וסיכן את חייהם.
חוסר המוכנות לפני גל השריפות הוביל להתנהלות לקויה במהלכו. המבקר מתאר התנהלות בעייתית של מרכזי ההפעלה, המהווים מטה החירום של הרשויות המקומיות, ובראשם מרכז ההפעלה של עיריית חיפה. בשעות הראשונות לשריפה בעיר לא קיבל מרכז ההפעלה מידע רציף מהחפ"קים שהוקמו בשטח – לא מזה שהפעילה העירייה עצמה ולא מזה המשותף לנציגי כוחות החירום, ולפיכך לא היה מעודכן באופן מלא בהתרחשויות באזורי השריפות.
ליקויים נמצאו גם בתפקוד מרכזי ההפעלה של זיכרון יעקב ומטה יהודה, שלא ניהלו יומן אירועים ולא תיעדו את פניות התושבים באופן מסודר. המועצה שמוזכרת לטובה בדו"ח היא מטה בנימין, שמרכז ההפעלה שלה תפקד כנדרש.
הדוח מציג בעיות בתהליך פינוי האוכלוסייה ומוסדות החינוך. המבקר מציין כי עיריית חיפה עשתה מאמצים לפינוי האוכלוסייה, אך במרכז ההפעלה שלה לא היה מידע על חסימות כבישים ועל מקומות שבהם זקוקים לעזרה בפינוי, כגון מוסדות שבהם מטפלים בקשישים, נכים או בעלי צרכים מיוחדים. פינוי אחד מבתי הספר היסודיים, "רוממה ניגונים", התנהל ללא פיקוח העירייה כפי שנדרש. בזיכרון יעקב פונה בית הספר "החורש" מבלי שהסגל רשם מי מהילדים נאסף על-ידי הוריו, והילדים הועלו על האוטובוסים שהגיעו לפנותם ללא רישום ומעקב.
בנושא אחר, המבקר מותח ביקורת על כך שהמשטרה לא הנפיקה אישורי מעבר לבעלי תפקידים חיוניים ברשויות המקומיות, על מנת לאפשר להם לעבור במחסומי המשטרה בדרך לאזורי השריפות ולבצע את תפקידם. אישורים כאלה לא הונפקו אפילו לאחר גל השריפות, ובמועצת מטה יהודה אף לא טרחו מעולם לפנות ולבקש אישורים שכאלה.
המבקר מדגיש כי על אף שבמהלך גל השריפות התנהלו כל הגופים המעורבים במתכונת חירום, בשום שלב לא הוכרז באופן רשמי כי מדובר באירוע אסון המוני, או בסוג אחר של מצב חירום. הכרזה שכזו איננה סמלית בלבד, אלא היא מקנה לצה"ל או למשטרה סמכויות פעולה מיוחדות. ההחלטה על "אירוע אסון המוני" היא בסמכותו של השר לביטחון הפנים, ואמנם לכל אורך גל השריפות השר ארדן לא הכריז על כך, ואף לא קיים דיון מסודר בסוגיה.
הדו"ח מתייחס לבעיות בתהליך מתן הפיצויים לרשויות על נזקי השריפה. על-פי חוק, מדינת ישראל מחויבת לפצות את תושביה על נזק הנגרם מפעולות איבה
באמצעות קרן הפיצויים שבניהול רשות המסים. הרשות הכירה ב-11 מבין השריפות כפעולות איבה, אשר מי שנפגעו מהן זכאים לתשלום מקרן הפיצויים.
אף שהקרן סיימה את הטיפול בכמעט כל תיקי התביעה הקשורים בגל השריפות, ושילמה לנפגעים כ-260 מיליון שקלים, המבקר מצביע על בעיות בתהליך התביעה. נמצא כי קרן הפיצויים לא נתנה לרשויות המקומיות הנחיות ברורות לגבי תהליך תביעת הפיצויים, לא הבהירה על אילו נזקים ניתן לדרוש פיצוי, אילו מסמכים יש להגיש ומהי שיטת חישוב הפיצויים.
הרשויות עצמן התנהלו באופן בעייתי, ולא נערכו כנדרש להגשת תביעות פיצויים, לבד ממועצת מטה בנימין. במקרה אבסורדי במיוחד, קרן הפיצויים דחתה את תביעתה של המועצה האזורית מטה יהודה, משום שזו לא הגישה קבלות מקוריות על הוצאות שיקום הנזקים. המועצה לא עשתה דבר בתגובה, ולא ניסתה להגיש ערר על ההחלטה.
לפנייה לכתב/ת 
