לקובה, יצואנית הסוכר הגדולה בעולם, נגמר המתוק
נפילת ברית המועצות, האמברגו והאובססיה לגיוון הכלכלה פגעו קשות בכושר ייצור הסוכר של קובה. בעבר תפס הסוכר 75% משוק הייצוא שלה, וכיום, כשהיא מושפלת, החלה לראשונה בהיסטוריה לייבא את החומר המתוק בכמויות גדולות. "כושר הייצור הוא לא מה שהיה, תור הזהב נגמר"
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הסוכר היה בעבר המוצר המוביל מבין הסחורות שייצאה קובה. אבל נפילתה של האחות הגדולה, ברית המועצות - לקוחה מרכזית ורעבה - שינתה הכול, וכך גם העדר השקעה בזרעים, בדשנים ובחומרי הדברה.
בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת הפיקה קובה כ-8 מיליון טון סוכר בשנה. כעבור עשור הכמות צנחה לשני מיליון בשנה בלבד. באותה תקופה תפס הסוכר כמעט 75% משוק הייצוא של קובה. בשנת 2015, הכמות פחתה ל-13% בלבד, ומוצרים אחרים כמו ניקל וטבק תפסו מקום מרכזי יותר בשוק.
היבול של 2018-2017 נפגע קשות בעקבות הוריקן אירמה שהרס את המדינה, ועונת גשמים ארוכה שהגיעה לאחר מכן.
תושבי האי מנסים להסתגל לשינוי. הסוכר המופק בקובה הוא חום לרוב, אבל הגרסה הצרפתית מיוצרת מסלק ולכן היא לבנה יותר והגרגרים עדינים יותר. "הסוכר שאנחנו מקבלים עכשיו הוא טוב מאוד, זה מאוד מתוק, לא שונה מאוד, ההבדל היחיד הוא הצבע", אמרה פליסיה נבארו, עקרת בית בת 40.
לפי FranceAgriMer, אחד הגופים במשרד החקלאות הצרפתי, בשנים 2007-2001 קובה ייבאה מצרפת רק 3 טונות של סוכר. בשלושת חודשי הקיץ השנה - יוני, יולי ואוגוסט - המספר הזה קפץ ל-40,000 טון. "זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שקובה מייבאת כמויות משמעותיות של סוכר מצרפת", אמרו במשרד החקלאות בצרפת.
המספרים החדשים האלה משפילים עבור קובה, בהתחשב בעברה כמפיקת הסוכר הגדולה ואחת היצואניות הגדולות ביותר בעולם. עד 1960 הייתה ארה"ב אחת הלקוחות העיקריים שלה. אחר כך באו הסובייטים, שקנו סוכר קובני במחיר מוזל.
בימים אלה, ייצור הסוכר בקובה מאכזב. הכמות השנתית הצפויה היא 1.1 מיליון טון בלבד. לדברי צרפת, לא מפתיע שקובה החלה לייבא בכמויות גדולות, משום שיש לה הסכמי יצוא לסין שהיא צריכה למלא.
וזה לא נגמר בסוכר. כיום קובה מייבאת את רוב המזון שהיא צורכת. בין היתר, מדי שנה היא מייבאת 400,000 טון של חיטה. FO Licht, חברה בריטית המתמחה בייעוץ בתחום החקלאות אמרה כי היא צופה שהתפוקה הקובנית תשתפר בעונה הבאה ותגיע ל-1.5 מיליון טון סכור. גם אם זה נכון, עדיין מדובר בכמות קטנה בהרבה מזו של שנות ה-80.
המשאבים במדינה מצומצמים וגם מצב הכלכלה קשה, אבל לדברי הכלכלן הקובני עומר אברלני פרז, יש גם גורמים מבניים ולוגיסטיים שמשחקים תפקיד. לדבריו, קובה הייתה אובססיבית לגיוון כלכלתה ולהפיכתה פחות תלויה בייצוא הסוכר, מה שהוביל להשקעה נמוכה - ולקציר הגרוע ביותר בענף זה במאה האחרונה.
"תור הזהב נגמר כי כושר הייצור הוא לא מה שהיה", אמר פרז. בעבר היו 150 מפעלים בקובה לעיבוד קני סוכר. היום נשארו רק כ-50. הוא הוסיף כי כדאי למדינה להעביר כ-15 מפעלים לידי משקיעים זרים שהביעו עניין.
טיוטת חוקה לאומית חדשה שתעלה להצבעה בחודש פברואר אמורה להקל על העברת מפעלים לידי זרים, משום שהיא צפויה להכיר בכך שההשקעות הזרות חשובות להתפתחותה של קובה. לדברי פרז, אם הממשלה לא תעשה זאת, קובה מסתכנת במחסור בסוכר בשנים הקרובות.
לפנייה לכתב/ת 
