הכנסת ותועמלני המתנחלים חוששים מהאמת בחברון

האיסור על קיום אירוע הקורא לפינוי יהודי העיר נבע לכאורה בגלל השתתפות "שוברים שתיקה", אבל בעצם נועד להסתיר את המציאות האלימה והגזענית בעיר. אמי, ניצולת טבח תרפ"ט, התביישה בחברון של היום

אברהם בורגפורסם: 30.11.18 , 08:09

ארכיון. חברון(צילום: אילן סימקין, דובר צה"ל)

חברון קרובה מאד ללבי. חברון גם רחוקה מאוד ממנו. בחברון נולדה אמי, שם עברה ילדותה עד שנקטעה וממנה התחילו חייה מחדש. אימא הייתה דור שביעי ליהודי חברון, בתו של הרב האשכנזי של העיר. במאורעות תרפ"ט-1929 נרצחה חצי משפחתנו שם בידי פורעים פלסטינים ארורים ומוסתים. באותם רגעים ממש ניצלו אימא, סבא ואחיותיה בידי חסידי אומות העולם מבורכים, אום ואבו שאקר, בני משפחת עמרו שבגבורתם העניקו לנו חיים חדשים.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

עכשיו כנסת ישראל מסרבת לתת לחברונאים מצילים כמותם, בני משפחת אבו-עיישה, להופיע בה ולהציג את מציאות חייהם, רק משום שלאירוע מוזמנים ארגונים כמו "שוברים שתיקה". לקברניטיה החסונים של ישראל הימנית והשמרנית קשה עם האמת הזועקת מארץ האבות והם מעדיפים את קשר ההשתקה על פני שבירת השתיקה. עדי "שוברים" מספרים לכולנו – בגבורה אזרחית - אמת אחרת מהאמת הרשמית השקרית. ארגון אזרחי ששם לו למטרה לעזור לישראל להגיע אל הסטנדרטים המוסריים הגבוהים ביותר, המייצגים ומאפיינים אותה על פי טענתה. אבל אבוי, מסתבר שישראל 2018 מעדיפה את רמיית המתנחלים, בכל מחיר. דווקא משום כך חובה לפתוח בפניהם את כל השערים, הדלתות והלבבות.

חברון של היום היא ממש לא כשמה. שורש שמה בעברית ח.ב.ר - חברות, ידידות. על שם אברהם אבינו שהיה ידיד האלוהים ומכאן גם שמה בערבית אַלְחַלִיל. פרס גבוה יינתן למי שימצא בין סמטאותיה האלימות, רוויות האפליה והגזענות, קורטוב קטן של חברות וסולידריות אנושית בסיסית. חברון היא בירת הכיבוש והסמל לכל רעותיו הממאירות. הבנת את חברון הבנת את הכול. ואם הסתירו ממך את הנעשה בה בשמך, אתה יכול להמשיך להתענג על עוולות הכיבוש עוד שנים רבות. עכשיו גרורות מפעל ההסתרה מגיעים לכנסת.

ממה הם בעצם כל כך מפחדים שם בקריית ארבע? האם יתכן שתועמלני המתנחלים יראים מכמה תמונות, קולות של לוחמים-עדים שהיו שם ובאו למסור לנו דברים כהווייתם? הם יראים שכל המפעל העצום הזה, שנבנה בכסף ובאבן, באלימות ובמיתות משונות, רוקן את כיכרות העיר מיושביהן וגירש אלפים אל מעבר לגדר, דווקא אחרי שמתנחל רצחני (ארור גולדשטיין) טבח בהם ללא רחם, יקרוס לו ייוודעו יסודותיו?

הם יודעים טוב מכולם שחברון של היום אינה עירו של אברהם אבינו שהיה "אב המון גויים", שחי בשלום עם יושב הארץ הכנעני, שחילק את הארץ בחלוקה הטריטוריאלית הראשונה ממש סמוך להבטחה האלוהית. אברהם ההוא היה ידיד האל וידיד ברואיו, בחברון, בקריית ארבע ואפילו בסדום.

צעקתו ההיא - "חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט" - קרעה את השמיים. ואת אותה צעקה זועקים היום העדים הקרביים של שוברים שתיקה. בעדויות ועובדות שמעולם לא הופרכו הם חושפים באומץ את מה שרוצים להסתיר מאיתנו ממסדי הגאולה והגזילה, את החיים הקשים שאותם מחולל "הצבא הכי מוסרי בעולם", בשמו של ה"עם שלא יכול להיות כובש בארצו" ומתוקפה של "הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון".

יש להם נציגים יעילים וקשוחים בכנסת ובממשלה. צנזורים מניפולטיביים של המציאות. אלא שהכנסת, כמו המרחב הציבורי וקשת הדעות, לא שייכים להם בלבד. חלילה. הכנסת היא המרחב הציבורי המשותף החשוב ביותר של הדמוקרטיה. היא מקום מפגשם והתגוששותם של אלה כמו גם של הללו. דווקא בה ועכשיו צריך להציג את הדברים כהווייתם. אפילו אם הם זועקים ומעוררי פולמוס.

כי בלי האמת השקטה והנוקבת שלנו, הצרחנות תמשיך ותשלוט, הפופוליזם ימלוך ויחדיו הם יוליכו אותנו אל הכליה והטמיון. חובה על מנהיגי הפרלמנט לדעת: הקול הזה יישמע, שום דבר לא יעצור ולא יחסום אותו ואותנו. אם זה לא יקרה בכנסת, במקום הראוי לכך ביותר, זה יקרה במקום אחר, והכנסת שוב תישאר בשולי הדרך, נלעגת ולא רלוונטית לכלום – חוץ מלצעקניה.

אישית אני יודע שמתנחלי חברון של היום אינם ולעולם לא יהיו בני דמותה של אמי, לא של יורשיה ולא של ממשיכיה. הם זן אחר של יהודים, קוזקים בני דת משה. היא הסתייגה מהם ובחלה בדרכם. היא לא הייתה מאוהבת ביושב הארץ הפלסטיני אבל מעולם לא הייתה מוכנה להתייחס באלימות, בהדרה ובאי-כבוד לבני העם והמשפחה שמהם באו אבו ואום שאקר. גזירת הצנזורה שמנסה הכנסת להטיל על האירוע היא לא פחות מהכחשת המצילים ומורשתם, הניצולים והכרת תודתם. ועל כך בושתנו.