נשלם מחיר כבד על הפרדת נשים באקדמיה

העסקנים החרדים דחפו לתיקון החוק בטענה שהוא יגביר את ההשתלבות בשוק העבודה. כך הם סוללים את הדרך גם להפרדה במעגל התעסוקה

פרופ' אורנה קופרמןפורסם: 30.11.18 , 08:09

(צילום: shutterstock)

ביום ראשון תעלה לשולחן ועדת השרים לענייני חקיקה הצעה לתיקון חוק זכויות הסטודנט. ההצעה מבקשת ש"קיומם של מוסדות להשכלה גבוהה או מסלולי לימוד להשכלה גבוהה הנפרדים לגברים ולנשים מטעמי דת, וכן מסלולי לימוד נפרדים לשם קידום קבוצות אוכלוסייה מסוימות ושל תנאי קבלה מקלים - לא ייחשבו אפליה". כיום, הפרדה בין המינים מותרת בחוק לצורכי פולחן ולימודי דת בלבד. חוק המוסיף את ההשכלה הגבוהה לקטגוריות אלה מהווה שינוי דרמתי, ולכניעה של האקדמיה יש משמעות מיוחדת.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הנהגת האוכלוסייה החרדית, החרדה משילובם בחברה הישראלית, מונעת מהחרדים לימודי ליבה ואוסרת עליהם לרכוש השכלה גבוהה. ממשלת ישראל משתפת פעולה עם ההזנחה הפושעת של האוכלוסייה החרדית ולא אוכפת את חוק חינוך חובה. במקום לדרוש ממשרד החינוך להבטיח לימודי ליבה לחרדים, בחרה המועצה להשכלה גבוהה (המל"ג) לקבל ללא עוררין את תנאי הפתיחה של העסקנים החרדים שכוללים, מעבר לוויתור על לימודי ליבה, פתיחה של תוכניות לימוד נפרדות מגזרית ומגדרית. כלומר, החרדים לומדים רק עם חרדים, ובכיתות יש הפרדה על פי מין.

התכניות אמנם גורמות למספר מצומצם של חרדים להרחיב את השכלתם ולהשתלב במעגל התעסוקה — עניין מבורך מאוד - אבל המחיר כבד ולא מצדיק את מעט סיפורי ההצלחה. המחיר הוא כבד לחרדים, למערכת ההשכלה הגבוהה ולחברה הישראלית כולה. ראשית, הרמה האקדמית במרבית התוכניות הנפרדות נמוכה באופן משמעותי (והחוק מבקש למסד גם תנאי קבלה מקלים), הסגל שמלמד בהן אינו הסגל הבכיר והמנוסה, השירותים האקדמיים (ספריות ומעבדות) הם ברמה נמוכה או חסרים, ומבחר החוגים שנפתחים בהפרדה מצומצם מאוד. בנוסף, התלמידים החרדים לא יוצרים קשרים חברתיים ומקצועיים עם עמיתיהם הלא חרדים. התוצאה היא קושי גדול בהשתלבות בשוק העבודה, שמביע אי-אמון בבוגרי התוכניות הנפרדות.

שנית, הפרדה, ובפרט הפרדה בין המינים, היא זרה למערכת האקדמית, מנוגדת למהותה ופוגעת בערכי השוויון שהם בליבה של האקדמיה והושגו אחרי מאבקים ארוכי שנים. ההפרדה המונהגת במסגרות אינה סימטרית. למשל, נמנע מנשים ללמד גברים, מלגות מוצעות לגברים בלבד, ומגוון התוכניות לגברים ולנשים שונה.

בעוד שבראשית תוכנית ההנגשה הבטיחה המל"ג שההפרדה מוגבלת לכיתות הלימוד, והתוכניות מוגבלות לתואר ראשון ולמי שעומד בהגדרת "מיהו חרדי" של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כעת מאפשרת המל"ג הפרדה גם במרחבים הציבוריים, תוכניות נפרדות לתואר שני וקבלה של סטודנטים לא חרדים. בנוסף, בעוד שבראשית דובר על תוכנית זמנית, מדיניות המל"ג והצעת החוק מרמזות על קיבוע ומיסוד הפרדה בהשכלה הגבוהה.

פתיחת זרם חינוך בהשכלה הגבוהה שיש בו הפרדה בין המינים תאלץ גם קבוצות שעד היום הסתדרו מצוין ללא הפרדה לבחור בזרם זה. כזכור, מרבית הציבור החרדי התנגד להפרדה באוטובוסים, אך משהתמסדה, הוא נאלץ לשתף פעולה. כך גם לגבי הפרדה בבתי ספר יסודיים בחינוך הממלכתי-דתי, שהחלה תוך מחלוקת פנימית והיום היא שולטת.

הפרדה בין המינים בהשכלה הגבוהה כחלק מתהליך הכשרת החרדים להשתלבות בשוק העבודה סוללת את הדרך להפרדה במקומות העבודה שבהם יועסקו הבוגרים והבוגרות, ומביאה לחלחול נורמות הפרדה למרחבים ולקהלים נוספים. השנים האחרונות מלמדות שוויתורים מייצרים דרישות נוספות להפרדה, כפי שקורה באקדמיה, בצבא, וברחובות בית שמש. מנגד, במקומות שבהם הציבור הכללי התנגד לדרישות להפרדה, מכנסת ישראל ועד טיסות אל על, החרדים השתלבו במרחב המעורב.

אני מאמינה שפתרון שמשלב את החרדים בתכניות הקיימות אפשרי. האמירה שהחרדים לא יבואו בלי הפרדה איננה מבוססת. המערכת מנתבת אותם להפרדה. כיום, מרבית תקציב תוכנית ההנגשה מושקע בתחזוק מנגנון ההפרדה. ייטב לכולם לו תקציב זה יושקע במכינות מצוינות שבהן יושלמו לימודי הליבה, במלגות לסטודנטים החרדים ובתמיכה אקדמית ורוחנית — מחקרים מראים שגורמים אלה הם המאתגרים ביותר עבור התלמידים החרדים. שילוב אמיתי ונכון של הקהילה החרדית במערכת ההשכלה הגבוהה ובחברה הישראלית הוא אתגר חשוב מאין כמוהו. הכיוון שבו מתקדמת תוכנית ההנגשה, והתיקון המוצע לחוק הסטודנט, נותנים לגיטימציה להמשך ההזנחה רבת השנים של לימודי הליבה, פוגעים בערך השוויון ויש להתנגד להם.