ה"פליליסט" שלא מפחד מביקורת: אליעזר גולדברג. פרופיל
יו"ר הוועדה למינוי בכירים עלה בשבוע האחרון לכותרות לאחר הפסילה של משה (צ'יקו) אדרי לתפקיד המפכ"ל בשל פגישה עם עו"ד שמייצג מתלונן נגדו. אך השופט החריף שלא נמנע מלבקר את ראשי המערכת הפוליטית והמשפטית כבר הבהיר בעבר: "אני מחמיר עם אחרים מפני שאני מחמיר עם עצמי"
גם כשהוא בן 87 ממשיך השופט בדימוס אליעזר גולדברג להיות חריף שכל, חד מחשבה ובעל כושר עבודה נדיר. יו"ר הוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי מתחילת השנה עלה לכותרות בימים האחרונים בעקבות הפסילה הדרמטית של משה (צ'יקו) אדרי לתפקיד המפכ"ל, וכן בעקבות אישור המינוי של אביב כוכבי לרמטכ"ל ואמיר ירון לנגיד בנק ישראל.
בשיחה שערך היום (ראשון) עם ynet תקף גולדברג את הביקורת שכוונה אליו מכיוון הממשלה, ואמר כי "פעם מפכ"ל היה מתפטר בגלל תמונה בג'קוזי". גולדברג התכוון בדבריו לפרשת התפטרותו של המפכ"ל לשעבר רפי פלד ששמו נקשר לסדרת הנחות שקיבל בבתי מלון, שזכתה לכינוי "פרשת הג'קוזי" בשל תמונתו באמבט עם קציני משטרה נוספים.
גולדברג כיהן 41 שנה בכס המשפט הישראלי בכל הערכאות - שופט תעבורה, שופט שלום, מחוזי והחל מ-1984 כשופט בית המשפט העליון במינוי קבע. הוא נודע כ"פליליסט" של בית המשפט העליון, בעיקר בשל יכולתו המיוחדת לנתח ראיות, להפריד את העיקר מהטפל ולהגיע במהירות להכרעה משפטית. בהיותו שופט בעליון שימש גם בתפקידים ציבוריים, בהם יושב ראש ועדת הבחירות לכנסת ה-12 וראש הוועדה לסדר הדין הפלילי.
בשל בקיאותו במשפט הפלילי בחר בו נשיא בית המשפט העליון דאז מאיר שמגר לכהן לצידו בוועדת חקירה הממלכתית לחקירת אירוע הטבח במערת המכפלה ב-1994. גולדברג שימש גם כחבר הוועדה לעניין הרשעה על סמך הודאה בלבד והעילות למשפט חוזר. לאחר מכן היה יושב ראש הוועדה לבחינת דרכי בניית שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין.
פרישתו מבית המשפט העליון הייתה רק הקדימון לשני מינויים ציבורים רמי מעלה שגם בהם חרש תלמים חדשים. ב-1998 נבחר על ידי הכנסת לכהן כמבקר המדינה, ועל אף ששמר על פרופיל תקשורתי נמוך והתנהל בצניעות - היה נוקב מאד בדו"חות שלו.
הוא חשף את השחיתויות שלטוניות בעמותות של אהוד ברק,
חיבר דו"ח קשה ביותר על התנהלותו של השר לאיכות הסביבה דאז צחי הנגבי
שחילק משרות למקורביו הפוליטיים במשרדו - ובכך הוביל להגשת כתב האישום נגד הנגבי. גם הדו"ח שחיבר על העמותות בפריימריז של ראש הממשלה המנוח אריאל שרון,
הביאו מאוחר יותר להגשת כתב האישום נגדו בנו עמרי.
ב-2008 התמנה לנציב תלונות הציבור על שופטים. על פעולתו בתפקידו זה אמר: "אני מחמיר עם אחרים מפני שאני מחמיר גם עם עצמי, ומפני שאני חושב ששופט חייב להחמיר עם עצמו". בלי מורא ובלי לעשות חשבון לבית הגידול שלו, הוא מתח ביקורת נוקבת על השופטים ועל ראשי המערכת המשפטית בטענה שלא הפנימו את חשיבות הביקורת שלו, גילו "רגישות יתר" ובלמו לא אחת את יוזמותיו לביקורת. הוא האמין כי קומץ שופטים בעייתיים עושים שם רע למערכת ופוגעים באמון הציבור בה.
בריאיון פרידה שהעניק לבטאון לשכת עורכי הדין אמר גולדברג כי תחת תירוץ של "שמירת עצמאות השיפוטית", השופטים מסתייגים מבקרה על מקרים של התנהגות בלתי ראויה. "עצמאות היא נשמת אפם של השופטים, ואני חושב שיש לשמור עליה. אבל, אם מדובר בהתנהגות בלתי ראויה - ייכנס הנציב ויאמר את דברו", אמר גולדברג. הוא הוסיף שגם ראשי המערכת המשפט צריכים להפנים יותר את הביקורת. "הביקורת לא נעשית לרעתה אלא רק לטובת המערכת, ואחד הכלים לתיקון הוא הנציב".
גולדברג סיפר כי הוא ידע שמדובר בתפקיד כפוי טובה: "ידעתי גם שה'אוכלוסייה' שאצטרך לברר תלונות עליה היא אוכלוסייה רגישה לביקורת. קיים בסיס אידאולוגי לחשש הזה של השופטים מפני ביקורת, כיוון שיש לעתים קו דק בין ביקורת לבין התערבות בעצמאות השיפוטית. ידעתי על הרגישות, אבל לא ידעתי את עוצמת הקושי. זה קושי גדול".
הוא היה מודאג מהפיחות בדימוי שיש למערכת המשפט בציבור. הסיבה, לדעתו, היא עינויי הדין, התמשכות ההליכים וכן ההתנהגות של מספר שופטים בבדיונים באופן לא אתי. "אזרח שמופיע לפני שופט שלא מתנהג כראוי וקובע את דעתו על כל המערכת. הוא לא מדבר על שופט מסוים אלא על בתי המשפט בכללם", הוא טוען.
בעיני גולדברג, מערכת המשפט בכללה היא מקור לגאווה: "ישנם שופטים מעטים שמקלקלים את השורה, והמקרים האלה לא נשארים רק באולם שלהם. זה כאש בשדה קוצים, זה פוגע במערכת כולה". הוא מתח ביקורת על כך שמערכת המשפט לא הקימה מנגנון לטפל כראוי בהחלטותיו והמלצותיו שכן לנציב אין סמכויות ענישה. "היו מקרים שהמערכת לא טיפלה כראוי, אני לא צריך להאכיל את המערכת בכפית כדי שתדע כיצד לפעול בעקבות החלטתי. אנחנו מדברים על ראשי המערכת".
לפנייה לכתב/ת 
