מרב מיכאלי פגעה בי. לא באתי להחזיר בתשובה
בת שירות לאומי עונה לח"כית שטענה לשטיפת מוח של ילדים חילונים: רציתי לחשוף ילדים הלומדים במסגרות רגילות לעולם שלנו, לתרבות שלנו
מאז שהייתי קטנה גדלתי על ערכי התרומה לעם שלי ולמדינה שלי. תמיד היה ברור לי שכשאסיים את לימודיי אלך לשירות הלאומי בדיוק כמו שאחי יתגייס לצבא. לקראת אמצע כיתה י''ב באולפנת בני עקיבא שירת הים התחילו לפרוס בפנינו מגוון רחב של מקומות, תפקידים ותקנים. ידעתי שאני רוצה לבחור תפקיד שיקשר אותי לעם שלי. לא מתוך כוונה להיות דמות מודל וחיקוי, אלא כדי להכיר אוכלוסיות וקבוצות נוספות בעם שלי. תוך כדי תהליכי המיונים והקבלה לשירות הלאומי החלטתי שאני רוצה להיפגש עם ילדי ישראל הלומדים במסגרות רגילות ולחשוף אותם קצת לעולם שלנו, לתרבות שלנו. כעם אחד שגר במדינה אחת. ביחד.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
בחרתי ללמד בבית הספר "גבעת גונן" בירושלים מטעם עמותת "נשימה". במסגרת התפקיד שלי לימדתי זהות ותרבות יהודית דרך מגוון אומנויות. במהלך השנה הכי אינטנסיבית בחיי נפגשתי עם עשרות ילדים. רובם ככולם חיכו משיעור לשיעור כדי לשמוע יותר על התרבות שלנו, על השורשים ועל הערכים המשותפים לנו. אבל יותר מזאת, הם חיפשו דמות נוספת, חברית, שאיתה ניתן ליצור קשר אחר, מיוחד יותר. מכיוון שהייתי בין העולם שלהם לבין העולם של המבוגרים יכולתי לשמש גשר, דמות מאחדת ומכילה מורכבויות בצורה שלמה יותר.
החיבור היה כל כך גדול, עד שכשלא יצאתי לטיול שנתי עם כיתה ו', התלמידים הביעו אכזבה גדולה וטענו שזה לא ייתכן מאחר שאני חלק בלתי נפרד מהכיתה. זה הפתיע אותי מאוד מכיוון שלימדתי בכיתה הזו רק שעה אחת בשבוע.
בכל פעם שהתיישבתי להכין שיעור או פעילות הייתי בוחרת ערך אחר שאני רוצה שנתעסק בו, ודרך חווייתית ליצור דיון ולהעמיק בו. כל ערך שבחרתי היה קשור לתרבות שלנו או למעגל השנה. הנושאים היו מאוד מגוונים: שיעור על פרשת שבוע או חג שהתקרב והלך, יום הוקרה לחיילי צה"ל או מידה טובה שרציתי שהתלמידים יסגלו בהתנהגותם אחד כלפי השני. השיעורים שהעברתי כללו מקורות מהתנ''ך לצד שירים של נעמי שמר או יהונתן גפן. ניתחנו ציורים של מיכלאנג'לו ולמדנו מהשירים של הפסטיגל. לצד מדרשי חז''ל הבאנו שירים של יהודה עמיחי או נתן יונתן. תמיד פרסנו את התרבות היהודית לדורותיה ולגווניה.
אף פעם לא הזכרתי את המילים "עשה" ו"אל תעשה", שאותן אנחנו מכירים מההלכה, או מילים המתייחסות לחובות וציווים. כבר בהכשרות הרבות במהלך הקיץ שלפני תחילת שנת הלימודים קיבלנו חברותיי ואני מהשירות הכוונה חד-משמעית: אין זה מתפקידנו או מטרתנו להחזיר ילדים בתשובה. המטרה הייתה ברורה, והיא חשיפת ולמידת ערכי התרבות שבה אנו גדלים. לא הדת, התרבות.
בשבוע שעבר פרסמה ח"כ מרב מיכאלי סרטון דמגוגי וזול הבא להכפיש את בנות השירות. אף שהיא לא פנתה אלי באופן אישי, נפגעתי. מעבר לעובדות הלא נכונות והטענות השקריות, היא בחרה לדבר על נושא שהיא לא מכירה, על בנות שאיתן מעולם לא נפגשה ועל שיעורים שהיא לא נכחה בהם. הסרטון הזה צורם.
במשך שנה שלמה העברתי מאות שיעורים. לא באתי לאף אחד מהם בכוונה מיסיונרית כזו או אחרת. באתי מתוך אהבת ישראל ואהבת התרבות הישראלית, כדי לחבר בין מגזרים ולגשר על הפערים. במשך שנה שלמה נזהרתי במילותיי שלא לפגוע בחינוך של הורי התלמידים, ששמחו בי ובשיעורים שלי, שדאגו לפגוש אותי, לפרגן ולשמוע יותר באסיפות ההורים ובמסיבות הסיום.
אני מזמינה אותך, ח"כ מיכאלי, לבוא ולהיפגש איתי, לשבת ביחד ולראות את מערכי השיעורים שלי. קצת תרבות יהודית לא הזיקה מעולם לאף אחד. לתלמידים שלי ולהורים שלהם היה חשוב ומעניין להתחבר עוד קצת לשורשים שלהם. ומה איתך?
- רחל כריש היא בוגרת אולפנת בני עקיבא שירת הים. היא לימדה זהות ותרבות יהודית בבית הספר "גבעת גונן" במסגרת שנת השירות הלאומי
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
