רקדן הבלט של ירדן לא נכנע ללחץ
רביע שרוף הוא הגבר היחיד בלהקת הבלט הראשונה של ירדן. הוא מסרב לעזוב את התחום ומקווה לנפץ סטריאוטיפים בדרך לתהילה
כשרביע שרוף נעל בפעם הראשונה נעלי בלט הוא ידע שהוא מצא את הייעוד שלו. החלום של הצעיר הירדני היה לרקוד בלט על הבמות בירדן, וגם לנפץ כמה סטריאוטיפים על הדרך. "כשאתה שקוע בעולם שאתה אוהב הכול מסביבך נעלם", אומר רביע בן ה-22. "ככה זה מרגיש כשאני על הבמה".
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
שרוף, סטודנט לתרגום באוניברסיטה, רוקד בזמנו הפנוי. הוא אחד מהגברים היחידים שרוקדים בלט בירדן. "למה בחרתי בבלט? מכיוון שזאת אמנות קשה מאוד, אחת הקשות ביותר בעולם". רביע הוא הצעיר מבין שישה אחים. הוא גדל בבית אמנותי. אבא שלו, זמר ומוזיקאי, עודד אותו לרדוף אחרי החלום.
שרוף מרגיש בנוח על הבמה. כשהוא יורד ממנה הקושי מתחיל. הוא מתקשה לספר לאנשים על תשוקתו לבלט. הוא חושש מהתגובה ומהסטיגמה. היו שלחצו עליו להחליף מקצוע, אבל הוא מסרב לוותר על הבלט. "אם אתה לא עושה את מה שאתה אוהב ומאמין בעצמך מי שסביבך לא יאמין בך", אמר רביע.
בשבוע שעבר רביע רקד במופע שביימה ראניה קמאווי, שייסדה ב-1996 את הלהקה הראשונה בירדן לבלט ולמחול מודרני, "מיסק". ראניה, שלמדה בברלין, אמרה שהעניין של הקהל הירדני בבלט גובר. "יש קהל 'נישתי' שאוהב בלט, אבל שמתי לב שיש קהל אדיר לפולקלור. אז אנחנו משלבים טכניקות מהפולקלור הירדני בבלט כדי שהמופע יהיה חי יותר, וימשוך יותר קהל".
בלהקה של ראניה יש 12 חברים – 11 רקדניות ורקדן אחד, רביע. על המחסור ברקדנים גברים בתחום אמרה ראניה: "זאת בעיה עולמית, לא רק בירדן, אבל אני חושבת שהסטיגמה נעלמת בזכות תוכניות טלוויזיה שעוזרות לשבור חלק מהסטריאוטיפים".
רביע מקווה להקים להקת בלט ראשונה של גברים, למרות שהוא מודע לקשיים שכרוכים בהקמתה. "אני לא אוותר, אני אמשיך לעבוד קשה ולעשות את מה שאני אוהב", מבטיח רביע.
לפנייה לכתב/ת 
