מדד הדמוקרטיה: אמון הציבור במשטרה דווקא התחזק
על פי הדו"ח השנתי, למרות שנה סוערת של מתקפות פוליטיות נגד המשטרה ואי-הארכת כהונת המפכ"ל, הציבור דווקא מאמין למשטרה יותר מבעבר - אך עדיין רק 46% נותנים בה אמון. הפוליטיקאים בתחתית, וכך גם התחושה שלציבור יש עליהם השפעה. הנשיא ריבלין: "נתונים מטרידים"
מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, אשר מסיים את תפקידו לאחר שהשר לביטחון פנים גלעד ארדן לא רצה בהארכת כהונתו, יכול לרשום בסיפוק שבשנה האחרונה חלה עלייה באמון הציבור במשטרה - כאשר 46.5% מהישראלים נותנים בה אמון, לעומת 40% בשנה שעברה. גם השנה צה"ל ממוקם בראש טבלת אמון הציבור, כאשר 78% מהישראלים (89% מהיהודים) נותנים בו אמון.
נשיא המדינה ראובן ריבלין זוכה אף הוא לאמון של רוב הציבור (61%) ובית המשפט העליון זוכה לאמון של 52% מכלל הישראלים. על רקע הבחירות המקומיות, מעניין כי הרשויות המקומיות גם כן זוכות לאמון רב יחסית (53%). היועץ המשפטי לממשלה זוכה במדידה הנוכחית לאמונם של 42% מהאזרחים. בתחתית סולם אמון הציבור נמצאים התקשורת (31%), הממשלה (30.5%), הכנסת (27.5%) והמפלגות (16%).
כך עולה ממדד הדמוקרטיה הישראלית של המכון הישראלי לדמוקרטי לשנת 2018, שהוגש היום (יום שני) לנשיא ריבלין על ידי יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה. פרויקט מדד הדמוקרטיה נערך זו השנה ה-16 על ידי צוות המחקר של מרכז גוטמן לחקר דעת קהל ומדיניות, שאותו מובילה מאז שנת 2010 פרופ' תמר הרמן. דו"ח המחקר מתבסס על סקר רחב היקף בקרב 1,041 נשאלים, יהודים וערבים.
ריבלין אמר במעמד הגשת הדו"ח כי "מדד הדמוקרטיה מראה שנה אחר שנה כמה הציבור הישראלי אולי מאמץ את זכותו וחובתו האזרחית להשפיע באמצעות בחירה, אך מתרחק מכל מה שקשור במי שהוא בוחר בו: הפוליטיקה היא שדה שאין להיכנס אליו. רוב גדול מדי בציבור חש שאין לו כל השפעה על מדיניות הממשלה. אוסף הנתונים הזה מטריד".
הנשיא הוסיף: "מה הטעם בפתק שמניח האזרח הקטן בקלפי, אם הוא אינו מאמין שבצדו השני עומדים מפלגה או נבחר ציבור שראויים לאמונו? אין דמוקרטיה ללא אמון. חייבים, חייבים לשקם את האמון, בין יהודים לערבים, בין שמאל לימין, בין אזרח לנבחר ציבור".
על פי הדו"ח, קרוב למחצית מהישראלים (47% מכלל הציבור) חושבים שהנהגת המדינה מושחתת או די מושחתת. 32% אחוז השיבו "ככה ככה", ורק 19% בלבד סבורים שההנהגה אינה מושחתת.
בעיני 72% מהציבור הממשלה נתפסת מושחתת, בעיני 69% הרשויות המקומיות ובעיני 66% הכנסת. המוסדות הממלכתיים - צה"ל (23%), בית המשפט העליון (35%) והמשטרה (46%) - נתפסים כפחות נגועים בשחיתות.
מוסד הרבנות הראשית (או בית הדין השרעי אצל הערבים) נתפס כמוסד מושחת אצל חלקים רחבים בציבור (66%), וגם מצבה של התקשורת על רקע הפרשיות האחרונות אינו מזהיר: 58% מהציבור סבורים שהיא נגועה בשחיתות.
52% מהישראלים סבורים שחקירות השחיתות הרבות בישראל הן עדות לחוזקה של הדמוקרטיה, לעומת 40% שסבורים שהן מעידות על חולשתה. בהקשר זה, 42% מהישראלים סבורים כי חקירות השחיתות מוגזמות ו-57% סבורים שהן אינן מוגזמות.
גם השנה המשיכה מגמת השיפור בהערכת כלל הציבור את מצבה הכללי של המדינה - 53% סבורים שהמצב טוב או טוב מאוד, 29.5% שהוא "ככה-ככה" ורק 16% סבורים שהמצב רע או רע מאוד.
ברמה האישית, 80% מכלל הציבור מצהירים שמצבם טוב או טוב מאוד (בקרב היהודים 83% סבורים כך בהשוואה ל-64% מהערבים) - עלייה של 14% בתוך חמש שנים. רוב גדול בציבור גם גאים בהיותם ישראלים (81.5%). עם זאת, בקרב הציבור הערבי חלה ירידה בשיעור הגאים להיות ישראלים זו השנה השנייה ברצף - רק 51% סבורים כך, לעומת 88% מהיהודים.
עוד עולה מהדו"ח כי החברה הישראלית-יהודית הולכת ומתפלגת. השנה, לראשונה זה 16 שנה, המתח בין יהודים וערבים ירד להערכת הציבור היהודי למקום השני, כשבמקום הראשון נמצא המתח בין השמאל לימין. בציבור הערבי נמצא עדיין בראש המתח בין יהודים לערבים.
השילוב בין שני הציבורים מניב את התוצאות הבאות בכלל הציבור הישראלי: 32% סבורים שהמתח החזק ביותר הוא בין ימין לשמאל, ואילו 30% שסבורים שהמתח בין יהודים לערבים הוא החזק ביותר.
יהודית ודמוקרטית? בדומה לשנים האחרונות, מיעוט של 28% בכלל הציבור הישראלי (יהודים וערבים) סבורים שיש בישראל איזון בין היהדות לדמוקרטיה. 45.5% סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי ו-21% סבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי.
בתוך הציבור היהודי, קרוב לשני שלישים מהחילונים (61%) סבורים שהרכיב היהודי חזק מדי בעוד ש-59% מהחרדים סבורים שהרכיב הדמוקרטי חזק מדי. בנוסף, קרוב למחצית מכלל הציבור הישראלי (45.5%) סבורים שהשלטון הדמוקרטי בישראל נמצא בסכנה חמורה, כאשר בקרב הערבים (70%), מצביעי השמאל (75%) ומצביעי המרכז (55%) ישנו רוב הסבורים כך - לעומת מיעוט בקרב מצביעי הימין (28%).
הרוב סבורים: הח"כים אינם ממלאים את תפקידם כראוי
מחצית מהישראלים (50%) לקחו חלק השנה בפעילות פוליטית כלשהי, כגון: השתתפות בהפגנה, שכנוע בן משפחה בעמדה פוליטית או חתימה על עצומה (גם כאן בקרב היהודים 54% נהגו כך, לעומת 27% מהערבים). עם זאת, 79% מכלל הישראלים מרגישים שהשפעתם על הממשלה מעטה או שאין להם השפעה כלל. 56% סבורים שחברי הכנסת אינם ממלאים את תפקידם כראוי - נתון מטריד אך פחות גרוע מאשר הנתון בשנת 2017 שהצביע על 67.5% שסברו כך. בנוסף 52% מכלל הציבור היו מייעצים לבן משפחה או חבר שלא להיכנס לפוליטיקה.
בעניין פסקת ההתגברות - רוב הציבורי הישראלי (56%) מביע ההתנגדות לרעיון לקחת מבית המשפט העליון את הסמכות לפסול חוקים. עם זאת, בקרב מצביעי הימין קיים רוב של 56% המעוניינים לשלול מבג"ץ סמכות זו, לעומת 22% בלבד ממצביעי המרכז ו-11% ממצביעי השמאל.
בעניין קמפיין MeToo ולקראת שביתת הנשים מחר - חלק גדול בציבור (41%) סבור שמצבן של הנשים בישראל רע יותר משל הגברים, לעומת 24% שסבורים ההפך. בקרב הנשים, רוב של 52% סבורות כך לעומת 35% מהגברים.
רוב הישראלים (62%) מסכימים שיש להתנות מימון מפלגות בייצוג נאות של נשים ברשימה לכנסת ושיש לחייב חוקית תשלום שכר שווה לנשים ולגברים (78%). רוב היהודים אף מסכימים עם המדיניות של צה"ל להרחיב את מגוון התפקידים הפתוחים עבור חיילות (73%).
מהמדדים הבינלאומיים בדו"ח עולה שבעוד שבמדדי ההשתתפות הפוליטית, תפקוד הממשלה והשחיתות מצבה של ישראל טוב יחסית - במדדים הקשורים בזכויות האזרח וחופש העיתונות, ישראל מדורגת במקומות נמוכים בהרבה. ככלל, מבין 13 מדדים שנבדקו, ישראל נשארה עם אותו הציון בשישה, עלתה בציון בארבעה מדדים וירדה בשלושה מדדים.
כך למשל, ממוקמת ישראל במקום השני בעולם וב-OECD ביחד עם איסלנד וניו זילנד בתחום ההשתתפות הפוליטית, וברבעון העליון בעולם וה-22 ב-OECD במדד השליטה בשחיתות - שם נרשמה עלייה בציון של ישראל בשנה האחרונה.
לעומת זאת, במדד הזכויות האזרחיות שבוחן בין השאר את עצמאות מערכת המשפט, חופש הביטוי וחופש הדת, הידרדרה ישראל בציונה והיא מוגדרת כ"מדינה שיש בה הגנה חלקית על הזכויות האזרחיות". ישראל ממוקמת בהקשר זה במקום ה-33 (שלישי מהסוף) מבין מדינות ה-OECD, כשהיא מקדימה רק את טורקיה ומקסיקו - ובמקום ה-83 בעולם. ישראל נמצאת במקום ה-33 מבין מדינות ה-OECD, גם במדד חופש העיתונות.
יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר כי "המציאות הישראלית לשנת 2018 היא מציאות מורכבת שבה שני הגושים של ימין ומרכז-שמאל מפרשים את מהות הדמוקרטיה בצורה שונה, כאשר הפערים בין התפיסות הולכים ומתרחבים. עם זאת, נראה כי לקבוצה גדולה של ישראלים, המשייכים את עצמם למרכז, יכול להיות תפקיד חשוב בהגדרת מכנה משותף ומגבש בין תפיסות העולם המתרחקות. נושא נוסף השנוי במחלוקת הוא ביחס לאופן הראוי לחיזוק המשילות. בעת האחרונה, המתקפות על שומרי הסף הפכו לעניין שבשגרה, מה שעלול לערער את מערכת האיזונים והבלמים השלטונית, להגביר את הפוליטיזציה ולפגוע בטוהר המידות הנדרשים ממשרתי הציבור".
פרופ' תמר הרמן, ראש צוות המחקר, ציינה כי "חרף היציבות הביטחונית, ההמשכיות של הממשלה ה-34 הקרובה להשלמת קדנציה מלאה של ארבע וחצי שנים והמצב הכלכלי האיתן, נראה כי מספר לא מבוטל של ישראלים מרגישים ואף חוששים שהאדמה רועדת מתחת לרגלי הדמוקרטיה הישראלית, בעוד שאחרים סבורים בדיוק הפוך".
לפנייה לכתב/ת 
