נסו להסתתר מהגשם מתחת לעמוד: מצב תחנות האוטובוס - מסע בישראל
משרד התחבורה הודיע כי הוא משקיע עשרות מיליונים בהקמה ובשדרוג של תחנות האוטובוס, אך ההזנחה שולטת. התחנות לא מספקות צל מהשמש, מחסה מהגשם או סתם מקום לשבת. גם מתכנני התחנות החדשות כנראה לא נסעו מעולם באוטובוס. כתבי ynet בדקו את המצב בשטח
רוב צרכני התחבורה הציבורית בישראל נאלצים להעביר זמן ממושך מדי בהמתנה, וכשהם ממתינים לאוטובוס המיוחל הם נאלצים לסבול גם בתחנות עצמן. המצב חמור בתחנות הישנות, אולם גם בתחנות החדשות שמוקמות ממש בימים אלו, למשל במסוף 2000 המחודש בתל אביב, ניכר כי המתכננים לא נסעו מעולם באוטובוס, ולכן הקימו תחנות חשופות לחלוטין לפגעי מזג האוויר. בימי החורף יצאנו לראות איפה ניתן למצוא תחנות ראויות, והיכן ניתן למצוא רק עמוד עם שלט. מסע בתחנות האוטובוס בישראל.
לפני כמה שבועות הודיעו במשרד התחבורה כי מדי שנה מושקעים עשרות מיליוני שקלים בהקמה ובשדרוג של עשרות אלפי תחנות וסככות המתנה לאוטובוסים בכל רחבי הארץ. על פי הודעת המשרד, בשנתיים האחרונות בלבד הוקמו יותר מ-2,000 סככות אוטובוסים חדשות, אך ההודעה הזו לא מנחמת במיוחד שכן עדיין יש תחנות רבות ישנות ומוזנחות. חלקן הן רק עמוד עם שלט, אחרות צרות מאוד ומספקות מחסה בעיקר לשלטי פרסום.
תל אביב: רוב התחנות חדשות אך ממש לא כולן
לאורכה ולרוחבה של העיר תל אביב פזורות אין ספור תחנות אוטובוס. רבות מהן חדישות ובמצב תחזוקתי מצוין, אך יש לא מעט תחנות שמיוצגות על ידי עמוד בלבד. ספסלים אין באזור, שלא לדבר על תחנה מוסדרת עם גגון ומחסה מהשמש או מהגשם עבור הנוסעים.
דוגמה אחת מבין רבות היא תחנת האוטובוס שברחוב הירקון פינת יונה הנביא - מטרים ספורים מהצומת בו מתחיל רחוב אלנבי בעיר. הנוסעים במקום נאלצים לעמוד ולהמתין לאוטובוס בצמוד לעמוד התחנה, כשאין להם חלופה אחרת.
במסוף 2000 שנמצא בסמוך לתחנת הרכבת סבידור מרכז הושקע כסף רב, והאתר נמצא בלב השיפוצים לחידושו. מבחינת האתר דומה שבמקום הוקמו סככות ענק שאכן אמורות לתת צל כלשהו וכן מכסה מהגשם, אלא שלמבנה אין דפנות והוא עומד פתוח לרווחה ונשען על עמודים. במצב כזה, וכפי שכבר ניתן לראות בחלק מהתמונות שמגיעות מהאתר, הצל הוא חלקי במקרה הטוב והנוסעים חשופים לגשם ולרוחות בימים סוערים.
מעיריית תל אביב נמסר בתגובה: "ברחבי העיר תל אביב-יפו פרושות כ-800 תחנות אוטובוס, כאשר תשתית מיקומי התחנות לא תמיד מאפשרת הקמת מבנה סככה בשל רוחב המדרכה ובתי עסק בעורף התחנה. יש לציין כי בכל מקום בו ניתן להציב תחנות סככה, העירייה פועלת להצבתן. בחירת סככות ההמתנה לאוטובוס נעשתה באמצעות מכרז, במסגרתו ניתנו תנאים והנחיות לדגם הסככה המותאם לעיר".
"באשר למסוף ארלוזרוב, שטח תכסית הסככות שתוכננו הנו כאלף מטרים, והוא מלווה את השוהים והעוברים בו בכל מרחב המסוף, ולאורך שבילי ההליכה המחברים בין דרך נמיר לתחנת הרכבת 'השלום'. כמו כן, מערך ההצללה התבסס על הסביבה האקלימית הטבעית הכוללת עצי פיקוס ונשתלו עשרות עצי תות חדשים סביב אזור הישיבה. יובהר כי היעדר דופן לאורך הסככות נועד מטבע הדברים להקל על תנועה חופשית דרכן, מתוקף גודלן ומיקומן, ותכנונן תוך ישום בדיקות הצללה ורוח, מבטיח שטח כיסוי אופטימלי לשמש ולגשם. יחד עם זאת, וכדי לאפשר הגנה מלאה אף יותר, נבחנת בימים אלו אפשרות להוספת דופן הצללה אנכית בצדן המערבי של חלק מהסככות".
ירושלים: מסתתרים תחת הגגונים של החנויות
סיור שערכנו בשכונות בירושלים מלמד כי רוב תחנות האוטובוס היו חדשות, ובעלי גגות אטומים בצורה ראויה לקראת החורף. עם זאת מצאנו תחנות בודדות בשוק מחנה יהודה ובסמוך לגן סאקר, בהן התחנה מהווה עמוד בודד בלבד ללא תחנה, ועל כן הממתינים נאלצים להסתתר תחת הגגונים של החנויות, עד להגעת האוטובוס.
ברוב המוחלט של תחנות האוטובוס יש סככה ומקום ישיבה, אך לסככות הללו יש קירות צרים, ובזמן מזג אוויר סוער וגשום מי שנמצא תחתן נותר חשוף יחסית לרוח ולגשם. בקומץ תחנות אוטובוס, בעיקר לאורך תוואי הקו הקיים והקווים העתידיים של הרכבת הקלה יש סככות גדולות יותר, שמספקות הגנה טובה ליושביהן. בשכונות החרדיות המצב דומה לזה שבשכונות החילוניות והמעורבות.
באר שבע: בחלק מהתחנות אין קירוי
בבאר שבע יש תחנות בודדות שאינן מקורות, בדרך כלל באזורים המרוחקים ממקומות מגורים. סמוך לשכונת נחל בקע, הנחשבת לשכונה עם מעמד סוציו אקונומי נמוך יחסית משכונות אחרות, ושכונת נווה נוי הוותיקה ישנה תחנה ללא כל קירוי.
כך גם בחלק קטן מתחנות אוטובוס שבהם יורדים תלמידים וממתינים להסעות גם כן התגלה כי אין כל קירוי. יחד עם זאת מדובר בתחנות עם זמנים קבועים בהם עולים ויורדים תלמידים. בתוך כך, יש לציין כי הרוב המוחלט של תחנות האוטובוס חדשות יחסית ועם הצללה.
אזור הצפון: בחלק מהתחנות אין הגנה מהגשם ומהשמש
רוב התחנות לאורך הכבישים הראשיים בגליל העליון לפחות מקורות נגד הגשם, אך מצאנו כמה דוגמאות לאיך לא צריכה להיראות תחנה, כאשר אין קירוי והנוסעים נאלצו לחכות מעבר לגדר ביטחון.
במועצה האזורית מבואות חרמון, קיימות כמה תחנות שאינן מקורות. כך בתוך היישובים בית הלל וכפר יובל (שם מצאנו גם עמוד תחנה הנמצא בתוך גומחה המשמשת לאחסון פחי אשפה), וגם לאורך כביש 9779, המוביל מקריית שמונה לכיוון שדה נחמיה ועמיר. גם בכביש 99, בכניסה לכפר יובל, התחנות אינן מקורות. במקום אין אפילו מפרץ חניה והתחנה ניצבת מאחורי גדר ביטחון, מה שאומר שאם מישהו יהיה מעוניין לעלות או לרדת מהאוטובוס, יצטרך לחצות את הגדר ולהסתכן. במקום חולפים אוטובוסים מקריית שמונה לקיבוצי הסביבה והמושבים, חלקם מובילים למכללת תל חי, אולם לא מדובר באוטובוסים שחולפים בתדירות גבוהה.
בקריית שמונה גם כן תחנות בודדות שבהן אין הגנה לנוסעים כלל, חלק מהתחנות בלב העיר ואחרות בגבול אזורי התעשייה. בחלקן מדובר בתחנות המיועדות לאוטובוסים פרטיים (ליד בתי ספר) ובאחרות בתחנות המיועדות לקוים פנימיים. בעיריית קריית שמונה אומרים כי מדובר בפחות מ-10 תחנות מתוך 89 הממוקמות ברחבי העיר. לדבריהם, מדובר בתחנות שלא ניתן לבנות להן סככה מסיבות טכניות.
במועצה המקומית מבואות חרמון אומרים כי ביישובים יש כוונה להקים תחנות מקורות, וכי התחנות שנמצאות לאורך הכבישים הראשיים אינן באחריות המועצה אלא של משרד התחבורה.
בחיפה ניתן למצוא מגוון של תחנות מוגנות, החל במבנים השקופים, המודרניים, של תחנות המטרונית דרך מבני מתכת ופלסטיק ועד קוביות בטון בחלק מהשכונות הישנות יותר. אך דווקא בלב שכונת נווה שאנן, השכונה הגדולה ביותר בעיר (ובישראל) מצאנו רחוב שלם, רחוב חניתה, שבו אין תחנות בעלות גג אלא רק עמודים ועליהם מרותך שלט התחנה.
גם באזורים מרוחקים יותר נמצאו תחנות "יתומות". כך בדרך יגאל ידין, בין רחוב חלוצי התעשייה לבית הספר הטכני, בדרך יעקב דורי, בפנייה לרחוב הרב משאש, ואף מול מחוז חוף ברחוב הגיבורים. אפילו בשדרות בן גוריון, לב אזור התיירות של חיפה, שבימים אלה מתגאה בצורת החג של החגים נמצאו תחנות "יתומות", עם ספסל אך ללא גג או מגן מהרוח והגשם. בעיריית חיפה סירבו להגיב.
השפלה: בראשון לציון המצב טוב, בנס ציונה פחות
ברוב הערים בשפלה שבהן הסתובבנו ראינו תחנות מטופחות לרוב. בלטה מעל כולן העיר הגדולה במרחב ראשון לציון, שעל אף גודלה מרושתת כך נדמה בתחנות חדשות, עם צל ומגן בפני הגשם, ספסלים ואף נקיות באופן יחסי.
המצב פחות טוב בנס ציונה השכנה, שם רוב התחנות נראות סביר, אך יש עדיין תחנות שמזכירות ימי עברו. קחו לדוגמה את התחנה ברחוב יצחק רבין ביציאה מהעיר. תחנה שבה עוצר רק קו אחד, קו 313 אשר נוסע לאשדוד. בתחנה עמוד אחד עם שלט, לא יותר. בעירייה אפילו לא חשבו לשים במקום ספסל עירוני לנוחיות הממתינים. אפילו פח אין בנמצא.
מעיריית נס ציונה נמסר בתגובה: "במשך שנים הנושא הוזנח. כעת נכנס לתפקידו ראש עיר חדש, שנתן הנחייה לרכוש ולהציב באופן מיידי סככת המתנה לאוטובוסים במקום".
בנתניה התושבים מרוצים יחסית
תושבי נתניה שמשתמשים בתחבורה הציבורית לא מתלוננים על תחנות האוטובוסים הפזורות בשכונות הדרומיות ובשכונת ותיקים. התחנות מקורות, רובן עשויות מהדגמים החדשים שבהם הקירות עשויים ברזל מחורר, בצד אחד קיר גדול שעליו תלוי שלט פרסום ובצד השני קיר צר יותר.
"אם עומדים מתחת לגג התחנה לא נרטבים, מזל שאין רוחות שמעיפות את הגשם לתוך התחנה". אמר אחד התושבים שהמתינו בגשם, והוסיף "אנחנו לא מצפים שיהיה חימום בתחנה, ונכון שהיא פרוצה אבל בסך הכול לא נרטבים וזה מספיק".
תושבת שכונת דורה בנתניה אמרה ל-ynet כי "בגלל הגשם אני יוצאת מהבית עם מטרייה ומתאמת את היציאה כמה שיותר לזמן של האוטובוס או למונית השירות כדי שלא אצטרך להמתין הרבה זמן בגשם בתחנה. אני גרה 100 מטרים מהתחנה ונרטבת יותר כשאני צועדת לתחנה מאשר בדקות שבהן אני ממתינה בתוך התחנה עצמה".
גם ביישובים הסמוכים יש תחנות דומות לאלו שמצאנו בנתניה. בתל מונד התחנות עשויות גם הן ברזל מחורר והן מקורות. במושב כפר יעבץ יש תחנות ישנות יותר מקורות וסגורות יותר אותן תחנות יש גם במושב גאולים.
אזור המשולש: אין סככות ואין ספסלים
ביישובים ערביים רבים סובלים התושבים ממצב תחנות האוטובוסים, המצטרף למצב התחבורה הציבורית הלוקה בחסר. בחלק גדול מהתחנות לא הותקנו סככות וספסלים והסתפקו רק בעמודים ובשלטים. מרים, תושבת טייבה, אמרה ל-ynet: "אני משתמשת תמיד באוטובוסים. לצערי בהתחנה שאני מחכה אני נאלצת להשאר בעמידה כי לא הקימו במקום תחנה כמו שצריך שיכולה לשרת את התושבים. בימי הגשמים אני אוכלת אותה בגלל המים. חייבים להשלים את מה שחסר ולא רק להתקין שלטים. מגיע לנוסעים שירות טוב ונוח".
בקלנסווה, טירה ובאום אל פאחם עדיין יש הרבה תחנות ללא סככות. תושבים שם ציינו כי "בחלק מהתחנות, במקום ספסלים נמצאו פחי אשפה". הם הוסיפו כי "הגיע הזמן לטפל בנושא ולא להפקיר את התושבים שמשלמים מכיסם ולא מקבלים את השירות המתאים".
ראש העיר טייבה, עו"ד שועאע מנצור מסארוה, מסר בתגובה:" אנחנו הראשונים באזור שהפעלנו תחבורה ציבורית לאחר שפנינו לגורמים האחראים. אצלנו הוצבו תחנות עם כל הציוד והמכשור ואנחנו ממשיכים בצעדים במטרה להשלים את מה שחסר עד שיהיו לנו תחנות מושלמות מכל הבחינות".
ראש העיר טירה, עו"ד מאמון עבד אלחי, אמר: "השירות חדש יחסית ואנחנו מנסים לספק אותו בתקצוב הקיים. בשלב זה אנו שוקדים על הרחבת השירות לשכונות נוספות ומרוחקות. נפעל בעתיד שבכל נקודה תהיה תחנה".
הנפגעים המידיים: "הורים עם עגלות ואזרחים ותיקים"
מנכ"ל ארגון נוסעי התחבורה הציבורית "15 דקות" גיל יעקב התייחס לנושא ואמר ל-ynet כי המצב בהחלט טעון שיפור. "תחנות האוטובוס הן פניה של התחבורה הציבורית בישראל ולצערנו מצבן אינו מאיר פנים לנוסעים בכל מקום. חלק ניכר מהן אינן מתאימות למזג האוויר הישראלי, כלומר לשמש הקופחת בקיץ ולגשמים ולרוחות בחורף. בתל אביב למשל נמכר הזיכיון לעיצוב ותחזוקת התחנות לחברת פרסום בינלאומית והתחנות משמשות כלוחות פרסום במקום לספק לנוסעים מקומות ישיבה והגנה מפני השמש והגשם.
"במקרים רבים מדי אין כלל מבנה של תחנה והדבר היחיד המעיד על הקשר לתחבורה ציבורית הוא עמוד עם דגל ועליו מספרי הקווים. לצערנו תחנות האוטובוס הופכות לפחות נגישות - במיוחד בתוך הערים. מכת חניית הרכבים הפרטיים על המדרכות וחוסר האכיפה מצד הרשויות המקומיות מונעות מנוסעים רבים להגיע בביטחה אל התחנה. הנפגעים המיידיים הם ילדים, הורים עם עגלות, אזרחים ותיקים וכמובן אנשים עם מוגבלויות.
מצב המידע בתחנות טעון שיפור. המידע האלקטרוני - אם ישנו - לא משקף עיכובים בדרך, ולצערנו גם המידע התלוי בתחנות אינו מתוחזק כנדרש. מידע מלא ואמין הוא הבסיס לתחבורה ציבורית טובה".
לפנייה לכתב/ת 
