בדירות הסובייטיות של רוסיה כבר לא אומרים שלום
הקומונלקי, דירות ענק משותפות שבכל אחת מהן חיו כמה משפחות, היו מסמלי ברית המועצות. 30 שנה אחרי קריסתה, עשרות אלפים עדיין גרים בדירות כאלה, ובין התורים לשירותים ולמקלחת הם רק חולמים לברוח
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הדירות המשותפות, "הקומונלקי", היו בעבר חלק בלתי נפרד מהחיים הסובייטיים, אבל ברוסיה המודרנית הן כמעט נכחדו. הן ממשיכות להתקיים כמעט רק בסנט פטרבורג, שבה עשרות אלפי בני אדם תקועים בחללים המטים-ליפול האלה.
"שום אדם לא אמור לחיות בתנאים האלה", אומרת רוזה בת ה-50, שגרה בבניין הלבנים ברחוב דצקיה, ומנדנדת את נכדתה. עד לאחרונה גרו בחלל המשותף הזה כ-100 איש, ותורים למקלחות ולשירותים היו בו מחזה שכיח. כעת גרים בדירה המשותפת הזו קצת יותר מעשרה אנשים, והבניין שהוקם ב-1958 עומד מוזנח. הקירות הסדוקים מכוסים כתובות גרפיטי, ובפנים הרצפות חשופות. את החדרים מאיר רק אור עמום, ומי שחיים בהם מבשלים בכיריים חשמליות ישנות.
לדברי רוזה הדבר הגרוע מכול הוא שדלתות הכניסה תמיד פתוחות, כך שכל מי שעובר ברחוב יכול להיכנס. התוצאה היא שהדיירים משתדלים לתקשר זה עם זה כמה שפחות.
למתבונן מבחוץ עשוי הבניין – שמתנשא לגובה ארבע קומות ונועד לאכלס רופאים – להיראות במצב טוב. הקומות העליונות הוסבו לדירות רגילות, אבל בשנות ה-80 הפכה הקומה התחתונה לקומונלקה כשמשרדי הרופאים הוצאו מהאזור.
"שכרנו כאן שני חדרים כי זה לא היה יותר מדי יקר", מסבירה רוזה, שעברה לסנט פטרבורג מהעיר פייטיגורסקי שבצפון הקווקז כדי לסייע לבתה לגדל את ילדתה. "אני מקווה שנוכל לצאת מכאן בקרוב, החתן שלי אמור לקנות דירה". שכירת חדר אחד בדירה משותפת עולה 6,000-5,000 רובל (כ-90 דולר) לחודש.
טיפול קוסמטי: "למי נמכור?"
דירות משותפות צצו ברוסיה אחרי המהפכה הבולשביקית של 1917, על רקע משבר דיור חריף. דירות שבעבר היו שייכות לרוסים עשירים הפכו לדירות פועלים ואיכרים שעברו אל הערים, והבעלים המקוריים הסתפקו בדרך כלל בחדר אחד.
בשנות ה-80 כ-40% מהדירות בלנינגרד, שמה הקודם של סנט פטרבורג, היו דירות משותפות, אבל כשברית המועצות קרסה רבות מהדירות הללו נקנו על-ידי רוסים עשירים. ב-2008 הושקה תוכנית שמטרתה לשכן מחדש את מי שעדיין חיים בקומונלקה, אולם 73 אלף איש מחמשת המיליונים שגרים בעיר עדיין חיים בדירות משותפות כאלה.
דמיטרי בן ה-47, שגר גם הוא באותה קומונלקה ברחוב דצקיה שבה גרה רוזה, מספר שלפני שבע שנים קבעה העירייה שהדירה שלהם אינה ראויה למגורים מבחינה תברואתית. העירייה הציעה לדיירים לשכן במקומות אחרים את מי ששוכרים חדר בדירה הזו, אבל שאר הדיירים, כאלה שהחזיקו בבעלותם חדרים בדירה הזו מתוקף חוק שנחקק בימי הפרסטרויקה של שנות ה-80, נותרו ללא מענה.
"אנחנו לא יכולים למכור את החדרים שלנו, וברור שאף אחד לא רוצה לקנות אותם", מסביר דמיטרי. לדבריו לפני כשנה החלו הרשויות עבודות שיפוץ בבניין, אך הוא מכנה אותן "טיפול קוסמטי" וטוען שמדובר בתרגיל: כך יכולה העירייה לטעון שהמצב בבניין כן מאפשר מגורים בו – מבלי למצוא פתרון של ממש ולשפר באמת את תנאי החיים של הדיירים.
"כולם חולמים לצאת מפה", הוא אומר. "בימינו, דירות קומונלקה הן מקום לאנשי השוליים כמו עובדים לא קבועים או תושבים של סנט פטרבורג כמונו, שאין להם אמצעים לעזוב".