"הוא אבא שלי - וגם חיים מפלוגה ב'": הבן שמפקד על אביו במילואים
רס"מ במיל' חיים כהן משרת כבר 40 שנה במילואים בפלוגה ב' של גדוד 7, לה מונה לאחרונה מפקד חדש: רס"ן רועי כהן - בנו של חיים. בסיור בשומרון סיפרו השניים ל-ynet על הקשר המשפחתי והצבאי: "מול 20 לוחמים קשה לקרוא לו אבא"
"אנחנו שמים את המדים ואת הדרגות, יש היררכיה וכל אחד עושה את תפקידו. אבל בסוף זה אבא - והפינה הזאת תישאר לא משנה מה". כך מתאר רס"ן רועי כהן, מפקדה הטרי של פלוגת מילואים בגדוד 7 של חטיבת "חוד החנית" (55), את המורכבות שמאפיינת את שירות המילואים המשותף והייחודי שלו ושל הפקוד שלו - אביו, הרס"פ הוותיק, חיים (חֶני) כהן.
שיאן המילואים ל-2017: "אומרים לבוא - אז באים"
בן 66 עדיין במילואים: "אמשיך כל עוד אני יכול לרוץ"
בשבוע שעבר, ביום גשום במיוחד, כשפלוגת המילואים של השניים תפסה קו מבצעי באזור החטיבה המרחבית שומרון, הצטרפנו אליהם לסיור שגרתי. במרומי מצפה יוסף שעל הר גריזים הצופה על גזרת העיר הפלסטינית שכם ומחנה הפליטים בלאטה הסמוך לה, סיפרו השניים ל-ynet איך התחיל החיבור המשפחתי לגדוד.
"אבא צבא, הלך מלחמה"
כבר מגיל שנתיים, בנו רועי הגיע מלווה באמו לביקורים בבסיסים ובמוצבים אליהם נשלח אביו. חיים מספר כי מילותיו הראשונות של בנו הגיעו עם פרוץ מלחמת לבנון הראשונה. "ב-1982 אנחנו יוצאים למבצע שלום הגליל והמילים הראשונות שרועי ידע להגיד זה 'אבא צבא, הלך מלחמה'", נזכר חיים. "חזרתי אחרי 29 יום בפעם הראשונה וזה מה שהוא אמר".
שני הבנים התגייסו לאותה הפלוגה בגדוד 202 של הצנחנים בו שירת אביהם בסדיר. שניהם יצאו לקורס קצינים ושירתו בקבע, ובהמשך שניהם הצטרפו לגדוד 7 במילואים בו משרת אביהם.
כן המפקד, בני היקר!
15 שנים מאוחר יותר, ולאחר שהתקדם בסולם הדרגות במילואים, קיבל לאחרונה רס"ן כהן את הפיקוד על הפלוגה. "זו פעם ראשונה בתעסוקה מבצעית שאני מפקד על אבא", אומר רועי, "אנחנו מסתדרים ולא מקבלים יחס מועדף, חיילים כמו כל החיילים בפלוגה ואנחנו מסתכלים אחד על השני כמו כל אחד אחר". במקביל, ולמרות שתרם למעלה מ-160 ימי מילואים רק בשנת 2015, הצליח רועי - עורך דין בהכשרתו - גם לפתח קריירה אישית משגשגת, וכיום הוא עו"ד בכיר במשרד המשפטים.
לאורך השנים, במבצעים ובמלחמות שונים, יצאו חיים, רועי וגם אייל - שמשרת אף הוא כקצין בגדוד - לתקופות מילואים ממושכות. במלחמת לבנון השנייה גויסו כל השלושה למערכה ואם המשפחה, גילה, נאלצה לראות את בעלה ושני בניה יוצאים יחד לקו החזית. לימים גם נשותיהם של רועי ואייל הצטרפו למשוואה ולחששות הכבדים מהעורף, שנוצרים בכל תקופת מילואים מחדש. חיים ורועי מספרים כי למעשה הן אלו שחוות את הקושי הרב ביותר. בעבורם, היציאה יחד למילואים מהווה מקור לכוח וחיזוק הדדי.
ולצד זאת, השירות המשותף בזירה המבצעית, שכרוך בו סיכון מובנה לחיי אדם, יכול להביא גם למצבים בהם אחד מבני המשפחה יכול לראות את השני נפגע או חלילה נהרג. רועי מספר כי הוא מבין את ההיתכנות למקרה כזה, ואף אומר כי לאורך השנים, דווקא הרס"פים בפלוגה הם אלו שהיוו מטרות עבור מחבלים. "יש לנו היסטוריה שתמיד אלה שנתקלים ראשונים זה הרס"פים שלנו. תמיד כשהם יוצאים להביא אוכל למוצב הם אלה שחוטפים את המחבלים ותמיד הם אלה שיתפעלו - ויתפעלו הכי טוב. אני 15 שנה בפלוגה וכל פעם זה קורה מחדש", נזכר רועי ברוגע.
החיילים בפלוגה, תחת פיקודו של רועי, מספרים כי מבחינתם מדובר במשפחה אחת והשירות המשותף של האב ובנו אינו מורגש כלל. רבים מהם רואים את חיים כאבא של כולם, ובמקביל אחרים - החיילים החדשים יותר בפלוגת המילואים - אפילו לא ידעו בתחילת דרכם בפלוגה על הקשר המשפחתי הייחודי בין המ"פ לרס"פ הוותיק. "כשהגעתי לפלוגה חיים קיבל אותי בחיבוק דוב ונתן לי כל מה שביקשתי, הוא דואג לכולם, לכל החיילים", אומר רס"מ במיל' איגור מקסימוב, סמל אחת ממחלקות הפלוגה שמכיר את חיים קרוב ל-25 שנה.
"בשבילי זה אבאל'ה וכל מילואים שאני מגיע אני רואה אותו כנכס". איגור הוסיף כי הוא לא רואה בהתנהגות של השניים ככזו של אב ובנו אלא ככזו שיש בה "אבא שדואג ואח גדול בראש הפירמידה שמוביל אותנו קדימה". סגן במיל' ספיר שרביט, קמב"צית הפלוגה, הצטרפה אליה רק לאחרונה והיא אחת מאלו שהופתעו לשמוע על הקשר המשפחתי. "רועי לא בא ואמר לי 'זה אבא שלי'", מספרת שרביט, "באו ואמרו לי 'את יודעת שזה אבא שלו?'. חשבתי שמסתלבטים עליי, כי לא רואים את זה".
מילואים בגיל 61: "אשאר עד שלא אוכל יותר"
דילמה נוספת שמביא השירות המשותף של השניים הוא כיצד יפנה הבן לאביו. באופן טבעי, בנים ובנות נוהגים לקרוא להוריהם בשם "אבא" או "אמא". אך מה קורה כשאבא שלך הוא גם הפקוד שלך? "אני מכיר אותו בהקשר הצבאי כחיים, פלוגה ב'", אומר הבן רועי, "אם אני מולו אז אני קורא לו אבא אבל מול 20 לוחמים זה קצת יותר קשה. אז לפעמים אני קורא לו בשם ולפעמים בשם חיבה. אני מעדיף אבא כשזה ביננו בלי יותר מדי קהל מסביב".
גם חיים מספר כי ברגעים המועטים בהם יש להם זמן לבדם - לדוגמה בזמן שהוא מכין להם במומחיות רבה קפה שחור שהוא מביא איתו במיוחד מנצרת - בנו קורא לו אבא. "ליד החיילים זה לא יוצא בדרך כלל וגם כשהוא שולח את אחד מהם אליי אז הוא אומר לו לך לרס"פ או לך לחֶני".
בין אם זה אבא, חיים או חֶני, כינויו בפי החיילים, הרס"פ הוותיק לא מתכנן פרישה בקרוב. כל עוד כוחו במותניו הוא ימשיך ויתרום. "אולי המהירות היא לא אותה המהירות אבל הנחישות והרצון הולכים איתי לאורך כל הדרך, ואני אשאר עד שארגיש שאני לא יכול יותר", קובע חיים.
רועי מבחינתו היה שמח לראות את הרס"פ הוותיק ממשיך עוד שנים רבות לצדו, ולא בִּכְדִי. למרות שהוא מנסה לעשות את ההפרדה בין האישי למבצעי, ובין המשפחתי לצבאי, הרגש מצליח להשתלט בסופו של דבר גם עליו. "כשאני לובש מדים, בשורה התחתונה, ההפרדה היא מאוד ברורה - אנחנו בצבא וחיים הוא לוחם בפלוגה", הוא אומר בקשיחות, אך מיד לאחר מכן, כשעיניו נוצצות מהתרגשות, פתאום משתנה טון דיבורו, קולו מתרכך והוא מודה: "בסוף-בסוף זה אבא, ויש את הפינה הזאת שתישאר ולא משנה מה".
לפנייה לכתב/ת 
