חמאס, דאעש – מה ההבדל?
איסלאמיסטים, גם הקיצונים, אינם עשויים מקשה אחת. חמאס הוא ארגון טרור, אבל אם תשאלו את אל-קאעידה – הוא מכר את פלסטין ונכנע למערב
"איסלאמיזם הוא הנאציזם והקומוניזם של ימינו", קבע ג'ימי אקסון, מנהיג מפלגת הימין השבדית "השבדים הדמוקרטים". דברי הבלע הללו אינם משקפים מציאות כלשהי, אלא חושפים את הבורות הרווחת במערב ואת הציניות של לא מעט ממנהיגיו.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הטעות של אקסון ומנהיגים רבים במערב נעוצה בחיבור בין תנועות איסלאמיסטיות טרוריסטיות לבין תנועות איסלאמיסטיות שומרות חוק. שכן, כאשר בוחנים את תנועות הטרור האיסלאמיסטיות מקרוב עולות שתי נקודות: ראשית – הן במיעוט, ושנית – הן בעימות.
תנועות הטרור נמצאות במיעוט משום שהרוב המכריע בקרב האיסלאמיסטים שייך לתנועות ולמפלגות שומרות חוק כגון "א-נהדה" שהנהיגה את תוניסיה, "האחים המוסלמים" שהנהיגה את מצרים ומגוון מפלגות איסלאמיסטיות הפועלות באינדונזיה. ותנועות הטרור האלה נמצאות בעימות, משום שכולן מצויות בפולמוס רעיוני עם אל-קאעידה ודאעש.
אחת המחלוקות המרכזיות בין הטרוריסטים לבין המתונים נסוב סביב שאלת החליפוּת, המדינה האיסלאמית הגדולה שתוקם לכל המוסלמים. העמדה של אל-קאעידה בשאלה זו באה לידי ביטוי בהצהרתו של אוסאמה בן לאדן שלפיה יעדם של המוסלמים הוא להקים את "החליפוּת של האומה". דאעש, שבא אחריו, לא רק הצהיר על כך, אלא הקים בפועל חליפוּת כזו ב-2014 – אותה חליפות שמוגרה בסופו של דבר ב-2017.
עוד ניתוחים מרתקים על המזה"ת מבית "הפורום לחשיבה אזורית" תוכלו לקרוא כאן
מהמאמרים הקודמים בסדרה: בן סלמאן, רוצח המונים , בוליווד גילתה את האיסלאם – ומעצבנת את כולם
יתר על כן, מבחינת אל-קאעידה ודאעש הקמת מדינות מוסלמיות כמו סוריה, ירדן, מצרים או תוניסיה היא מזימה מערבית שנועדה לפצל ולהחליש את המוסלמים ולמנוע את הקמת החליפות. לכן הם דוחים את הסדר העולמי הנשען, בין היתר, על עשרות מדינות מוסלמיות. לא בכדִי הפיץ דאעש סרטון שבו נראים טרקטורים מפנים מחסום שסימן את הגבולות שקבעו נציגים בריטים וצרפתים במהלך מלחמת העולם הראשונה, במסגרת הסכמי סייקס-פיקו. אנשי דאעש מאמינים שבכך הם הרסו לפחות את סמל הקנוניה המערבית נגד המוסלמים.
לעומת אל-קאעידה ודאעש, מפלגות ותנועות איסלאמיסטיות כגון א-נהדה, האחים המוסלמים ועוד עשרות אחרות מכירות בזכות קיומן של מדינות ערביות או איסלאמיות. למרות הכבוד שהן חולקות לחליפות ההיסטורית, בהווה הן משתלבות היטב בסדר הפוליטי העולמי, המתבסס על מדינות.
בחרת בדמוקרטיה, בגדת באל
סוגיה פוליטית נוספת המבדילה בין הטרוריסטים למתונים הוא היחס לדמוקרטיה. לדעת מנהיגי אל-קאעידה ותנועות קיצוניות אחרות, דמוקרטיה היא כפירה משום שהריבונות שייכת לאל ולא לאדם. ראיות לגישת אל-קאעידה בנוגע לדמוקרטיה קיימות בשפע. כאשר חמאס השתתף בבחירות ברשות הפלסטינית ואחר כך השתלב במסגרת הפרלמנטרית גינה אותו איימן א-זוואהירי, שהיה אז סגנו של בן לאדן באל-קאעידה, על כך שהוא שוקע בביצת התבוסה ואינו דורש חוקה איסלאמית. בתוך כך תהה א-זוואהירי אם חמאס הוא בכלל תנועה איסלאמית.
ויכוח דומה התנהל בתוניסיה כאשר תנועת "אנסאר א-שריעה", הקשורה בדרכים שונות לאל-קאעידה, יצאה נגד התנועה המתונה א-נהדה על כך שהשתתפה בבחירות. מבחינת אנסאר א-שריעה, הדמוקרטיה פסולה מכול וכול משום שהיא מתייחסת לבני האדם כאילו הם שווים לאל.
באינדונזיה פרצה מחלוקת דומה כאשר אבו בכר בשיר, מנהיג "אל-ג'מאעה אל-איסלאמיה" אשר נשבע אמונים למנהיג דאעש אבו בכר אל-בגדדי, קבע: "איננו רוצים דמוקרטיה, אנחנו רוצים את שלטונו של אללה". מול עמדה זו ניצבות כמה מפלגות איסלאמיסטיות המשתתפות בבחירות באינדונזיה.
המאבק בין תנועות הטרור האיסלאמיסטיות לבין התנועות שומרות החוק התעצם בשלוש המדינות הללו וברבות אחרות, ולא אחת הוא גולש לאלימות. כך לדוגמה יחסי חמאס ותנועות טרור מהמחנה האיסלאמיסטי ידעו עליות ומורדות: בתקופות מסוימות הרגו אנשיהן אחד בשני, ואילו בתקופות אחרות עלה בידם לבלום את האלימות. לפני כשנה החל גל אלימות חדש כאשר דאעש החל לבצע פיגועי התאבדות נגד חמאס.
גלי אלימות כאלה שכיחים גם בתוניסיה ובאינדונזיה, בין שישירות נגד השלטונות ובין שנגד תיירים או אזרחים. המפלגות האיסלאמיסטיות המתונות במדינות אלה נאלצות להתמודד עם אלימות שמטרתה, בין היתר, למוטט אותן.
חמאס על רכבת ההשפלה
אם כן, ההבדל בין התנועות האיסלאמיסטיות שומרות החוק לתנועות הטרור האיסלאמיסטיות נעוץ בכך שהתנועות המתונות מעוניינות להשתלב בסדר העולמי ולתקן את החברות המוסלמיות בהדרגה, ואילו התנועות הקיצוניות מבקשות להרוס את הסדר הפוליטי בעולם ולשנות חברות איסלאמיות מיד ובאלימות.
גם ביחסן לישראל שונות התנועות הקיצוניות מאלה הקיצוניות פחות. כאשר חמאס עלה לשלטון בעזה ואף החל לשתף פעולה עם אבו מאזן, תוך הכרה בהסכמים שהרשות חתמה עם ישראל, תנועות טרור איסלאמיסטיות זעמו עליו וביקרו אותו קשות כמי שמפקיר את המאבק הפלסטיני.
"הנהגת חמאס מסרה למעשה את רוב פלסטין ליהודים", אמר איימן א-זוואהירי, "הם עלו על רכבת ההשפלה של נשיא מצרים לשעבר אנוואר סאדאת". א-זוואהירי כינה את ממשלת חמאס "ממשלה היתולית שמכרה את פלסטין וויתרה על שלטון לפי חוקי האיסלאם כדי לשמור בידיה שליש מהתיקים בממשלה".
בפועל, חמאס מתמרן בין גישת א-נהדה הפועלת על פי חוק, ובין גישת אל-קאעידה, הפועלת בניגוד אליו. שכן, מצד אחד הוא משתף פעולה עם הרשות ומכיר בהסכמים שחתמה עם ישראל, ובשל כך הוא מעורר את זעם אל-קאעידה, ומצד שני הוא נוקט אלימות כלפי אנשי הרשות ונגד ישראל, ובשל כך הוא נכלל ברשימת ארגוני הטרור של מדינות רבות.
על כל פנים, בניגוד לעמדת אקסון ופוליטיקאים מערביים וישראלים אחרים, הטוענים השכם והערב שאין הבדל בין דאעש לחמאס ושכל התנועות האיסלאמיסטיות הן מקשה אחת, האמת היא שהן שונות זו מזו הן בתפישת העולם שלהן, הן בשימוש שהן עושות באלימות והן ביחסן כלפי ישראל.
פרופ' נמרוד הורביץ הוא מייסד שותף של הפורום לחשיבה אזורית ומלמד במחלקה ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.
לפנייה לכתב/ת 
