ואם נתגרש מהפלסטינים, מה יקרה בחלוקת רכוש?
אותה חבורת בכירים ביטחוניים לשעבר שתמכה בהתנתקות קוראת עכשיו ליזום פרידה. מדאיג שהאנשים האלה היו אחראים פעם על הביטחון שלנו
קסאמים בשמי עוטף עזה, כי מה כבר יכול להשתבש(צילום: רויטרס)
המודעות של בכירי מערכת הביטחון לשעבר הקוראות להתגרש מהפלסטינים צריכות להדאיג אותנו משתי סיבות. הראשונה, עשרות מהם חתמו גם על הקריאה להתנתק מרצועת עזה והבטיחו בתמורה שקט וביטחון. השנייה היא עצם הסלוגן. כמה גירושים שהסתיימו יפה אנחנו כבר מכירים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
אני סא"ל במילואים. שירתי כלוחם ופיקדתי על גדוד שריון. במשך השנים, כשנשמעה ביקורת כלפיי תחקירים שהתקיימו בתוך הצבא, טענתי שצה"ל יודע לתחקר את עצמו. בני משפחות שכולות כאבו וכעסו. הם הביטו לי בעיניים וביקשו ממני, מקצין העיר, ממפקד החטיבה, ממפקד האוגדה, ממפקד הפיקוד ואפילו מהרמטכ"ל - "תבדקו, תחקרו, תוודאו שהתקלה לא תחזור על עצמה". גם במצבים הלא נעימים האלה אמרתי למשפחות לא לדאוג, שיש על מי לסמוך.
כראש מועצה ביהודה ושומרון אני מארח מאות משלחות. חלקן של פוליטיקאים, חלקן של ארגונים "לא ידידותיים", בהם גם של משפטנים ונציגי ארגוני זכויות אדם. הם באים עם טענות ודרישות על הגוף החוקר אירועים שצה"ל מעורב בהם ועל טיב החקירה. גם מול אלה אני מתייצב ואומר: "יש על מי לסמוך".
וכעת אני נבוך. לצד תרבות של תחקירים שמטרתם ללמוד מהניסיון, להסיק מסקנות, להימנע מטעויות ולהשתפר, עדיין יש כל כך הרבה בכירים לשעבר במערכת הביטחון, אלה שהבטיחו לנו שהתנתקות מעזה טובה לביטחון, ועדיין לא למדו דבר.
אותם אנשים שהובילו את התחקירים, את הבדיקה העצמית, ובסופו של דבר את יישום המסקנות, מעלים כעת את ההצעה המחודשת "להתגרש" מהפלסטינים, כאילו לא עצרו רגע לשאול כיצד קרה שקביעתם הקודמת בנושא קרסה בשלושה מבצעים צבאיים ברצועה, בעשרות הרוגים, בהרחבת מעגל הירי לתל אביב ומעבר. כיצד הם עומדים זקופי קומה ושוב מבקשים מאיתנו שנסמוך על דעתם המקצועית שלפיה יש "ליזום הפרדה מהפלסטינים ובכך להעניק בטחון".
הם טרם הגישו לנו דו"ח על אשליית התנתקות. חוסר יכולתם להודות בטעות ולנסות ולהעניק תובנות יצירתיות מציב סימן שאלה מעל תרבות התחקירים והיכולת להסיק מסקנות לפיה. לא בטוח שבפעם הבאה אומר בביטחון "אל דאגה יש על מי לסמוך".
ראש המוסד לשעבר על תוכנית הגירושים מהפלסטינים (צילום: אלי סגל)
הנקודה השנייה היא כאמור הסמנטיקה. עתה אין מדברים על התנתקות או גירוש יהודים מההתיישבות. מדברים על "להתגרש". הודאה שאיננו מסתדרים עם הפלסטינים. אין באמת אופק מדיני, אז בואו פשוט ניפרד. אני לא מכיר כאלה שהתגרשו בטוב, שבאמת סיימו את זה יפה וללא משקעים. כשמתגרשים יש בסוף הסכם, כזה שמעורבים בו עורכי דין, הרבה מאוד אמוציות ושופט. לכן "להתגרש" מהפלסטינים זו אמירה תלושה.
אי אפשר לקום יום אחד ולהחליט שנפרדים - הם שם ואנחנו כאן. אולי חלוקת הרכוש (במקרה הזה האדמות) לא תמצא חן בעיניהם, והם, כלומר הפלסטינים, לא יראו בכך סיום הסכסוך. אולי הסדרי הראייה לא יתאימו להם כי הם יבקשו יכולת תנועה בלתי מוגבלת בין הערים השונות לאורכה ורוחבה של הארץ הזאת, בלי מחסומים ובלי בידוק. אולי המזונות, ההסדרים הכלכליים שנכפה עליהם בגירושים, לא יתאימו להם, אז הם יבקשו כניסת עובדים מהרשות, או מסחר בלי הגבלות.
גירושים דורשים בסופו של דבר הסדר והסכמות. ובואו נודה על האמת, זה לא להתגרש, זה לגרש. התנתקות שנייה, חד-צדדית, כזו שנוסתה כבר ונכשלה. אל תתנו לסמנטיקה לבלבל אתכם או לדרגות לסנוור אתכם. עוד התנתקות לא טובה ולא תועיל לביטחונה של ישראל.
את ההשוואה בין הגירוש מגוש קטיף לבין הקריאה "להתגרש" מהפלסטינים יש לבחון בעזרתו של אלברט איינשטיין: "אי-שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות". מניסיון, התוצאות רק יהיו גרועות יותר.
- עודד רביבי ראש מועצת אפרת ומחזיק תיק החוץ במועצת יש"ע
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
עודד רביבי
צילום: מירי צחי
מומלצים
