בגלל הסנקציות: השטיחים הפרסיים בסכנה
ייצור השטיחים מפרנס מיליוני איראנים. הסנקציות שאוסרות על ייבוא לארה"ב מסכנות את התעשייה, והפליטים שאורגים את השטיחים בורחים
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לפני הפרישה האמריקנית והחזרת הסנקציות גלגלה תעשיית השטיחים הפרסיים 425 מיליון דולר בשנה. השטיחים שנחשבים לאחד הסמלים של איראן הם מקור הכנסה חשוב לאיראנים, וגם לפליטים האפגנים. איראן מייצרת כ-400 טונות של שטיחים בשנה. היא מייצאת 80% מהסחורה.
במשך עשרות שנים הייתה ארה"ב יעד הייצוא המועדף על יצרני השטיחים, למרות העוינות מאז המהפכה של 1979. יותר מרבע מהשטיחים הפרסיים הגיעו לאמריקנים. הנתון הזה משתנה בעקבות הסנקציות החדשות של ארה"ב, שנועדו לגרום לאיראן לשנות דרמטית את המדיניות שלה באזור, כולל את תמיכתה בארגוני טרור ומעורבותה בסוריה.
במסגרת הסנקציות נאסר על איראן לייצא ישירות לארה"ב. הסוחרים יכולים לשלוח מוצרים למדינה שלישית רק אם הם מצליחים להסתיר את העובדה שהסחורה היא תוצרת איראן.
את השפעת הסנקציות החדשות אפשר להרגיש היטב בבזאר הגדול של קשאן, עיר עתיקה שידועה בשטיחים הפרסיים המעוצבים שלה. חנויות שטיחים רבות בשוק סגורות. בחנויות שעדיין פתוחות יש מעט מאוד קונים.
הסנקציות החריפו את המשבר הכלכלי באיראן. עוד לפני הסנקציות סבלו האזרחים מצלילת ערך המטבע המקומי, מאובדן חסכונות ומזינוק ביוקר המחייה.
התיירים המעטים שמבקרים באיראן לא יכולים להשתמש בכרטיסי אשראי זרים, בגלל שהסנקציות האמריקניות על הבנקים מקשות על רכישות גדולות. "הייתי מוציא עוד אם הייתי יכול לשלם עם כרטיס האשראי שלי", אומר פביאן סימון, תייר צרפתי שמבקר בבזאר בקשאן. "לקחתי איתי כסף מזומן וכשהוא ייגמר הוא ייגמר".
מוכר השטיחים מוחמד מורשדי נמצא בתעשייה יותר מארבעים שנה. הוא אמר שמי שמייצר שטיחים בעבודת יד כבר נפגע מהיצרנים הרבים, שמעדיפים להוזיל עלויות ולהשתמש במכונה. החברה שלו מייצרת בשנה רק 20 שטיחים בעבודת יד, בהשוואה ל-100 שטיחים בשנות התשעים. באותה תקופה עבדה החברה בקצב רצחני כדי להספיק להכין בזמן את ההזדמנות של הסוחרים המקומיים, אנשי העסק בטהרן והעשירים מארצות המפרץ. "הם כבר לא באים", הוא אומר בצער. תהליך הייצור של שטיח קטן של 1.5 מ"ר יכול להימשך בין 18 חודשים לארבע שנים. לעיתים נמכרים שטיחים כאלה ב-6,000 דולר.
משפחתו של ג'וואד אספהניאן היא מהוותיקות בתעשיית השטיחים הפרסיים. ג'וואד אומר שהדרך היחידה של התעשייה לשרוד היא לנצל את הפליטים האפגנים, בעיקר את הנשים - שלהן כישורי אריגה נדירים. מדובר בכוח עבודה זול מאוד – חלק מהעובדים האפגנים מקבלים רק דולר וחצי ליום. ג'וואד מעריך שכיום עובדים כשני מיליון איש בתעשיית השטיחים. עוד שמונה מיליון תלויים בפרנסתם של העובדים בתעשייה.
אלא שהמצב הכלכלי באיראן על רקע חזרת הסנקציות גורם לפליטים האפגנים לעזוב. לפי סוכנות ההגירה של האו"ם 350 אלף אפגנים חזרו הביתה רק בששת החודשים הראשונים של 2018. "אם האורגים האפגנים עוזבים את איראן, אני בטוח שייצור השטיחים בעבודת יד יגיע לקיצו. אין לי ספק", אומר ג'וואד בצער.
הייצוא האיראני צבר תאוצה בעקבות הסכם הגרעין, שנחתם ב-2015 ונכנס לתוקף שנה אחר כך. פקחי האו"ם אמרו שאיראן עומדת בתנאי ההסכם, ומעצמות אירופה מנסות לשמור עליו וטוענות שזו הדרך הטובה ביותר למנוע מאיראן נשק גרעיני.
מחמוד אספהניאן, בן דוד של ג'וואד וראש תאגיד השטיחים בקשאן, מאשים את הממשלה שלו במשבר. "כשאתם מתחילים לקלל אנשים אחרים בעולם הם הופכים לאויבים שלכם", הוא אומר. "הפוליטיקה והכלכלה לא נפרדות אחת מהשנייה. אם עשר חנויות מוכרות את אותה הסחורה – מאיזו חנות אתה תקנה? מזו שמתייחסת אליך טוב יותר, כמובן".