"המגדלור של מחנה השמאל": פועלו הפוליטי של עמוס עוז
הוא הפך לקול של "מכתב הקצינים" שהביא להקמת 'שלום עכשיו', כינה את תנועת הכהניסטים "כת משיחית אטומה", היה חבר ב"עבודה" ואחר כך ב"מרצ", תמך בהסכמי אוסלו ונמנה על מנסחי יוזמת ז'נבה. על פעילותו הפוליטית של הסופר הנודע שמעולם לא חשש לבטא את דעותיו
זה היה כמעט מנהג קדוש, בכל שישי בשעה חמש אחר הצהריים, הטלפון בביתו של שמעון פרס ז"ל היה מצלצל. מעברו השני של הקו היה בוקע קולו של חברו, הסופר עמוס עוז. השיחה נעה בין הפוליטיקה, לתקווה, אל תוגת הלב ועד לשיחות חולין. כך היה במשך 42 שנה. אמש (ו'), מעט לאחר מותו של עוז, אמר חמי פרס, בנו של נשיא המדינה לשעבר ל-ynet: "אולי שניהם שוב דיברו היום אחר הצהריים, בשמיים".
עוז לא היה זר בביתו של פרס. האחרון היה קורא את טיוטות ספריו של עוז ומעיר הערות, ואף נהג לארח אותו רבות לארוחות צהריים בימי שבת. לחלק מארוחות אלו אף הצטרף חמי, שהגדיר אותן כהתבוננות בשני אנשים מלומדים מדברים. "היה בהם מעיין שופע של חוכמה, חלומות, וסיפורים כפי שאין איש יודע לספרם כמותם. היו אלו שעות של אושר וגאווה, על היותי נוכח, על היותנו חלק מעם חכם ומופלא, ממדינה מיוחדת במינה. מדינה שנולדה מתוך חלום".
החברות בין נשיא המדינה לשעבר לסופר שרבים מחשיבים כגדול הסופרים הישראלים במאה ה-20, לא הייתה חריגה בנוף השמאל הישראלי. בעוד פרס היה מכתת רגליו בכנסת במטרה להביא לשיג ושיח עם הפלסטינים, עוז היה במידה רבה הקול של המחנה, זה שידע לכתוב ולומר את הרעיונות שרבים כל כך האמינו בהם, אך לא ידעו כיצד לבטא. כפי שחבריו הגדירו אותו: "בעולם בלי רבנים, הוא היה המגדלור של המחנה".
דעותיו של עוז מעולם לא חיו בעולם הסתרים, הוא חלם על עולם שבו אנו ושכנינו נחיה בשלום, אך יחד עם זאת, מעולם לא חש צורך להתנצל על כך שהוא ישראלי ושערכי המדינה חשובים לו. רבים מאנשי השמאל הישראלי הגדירו אותו כדוברם. יחד עם זאת, בניגוד למקובל לחשוב, עוז מעולם לא היה מדובריה הרשמיים של תנועת "שלום עכשיו", כפי שטוען אחד ממקימיה, צלי רשף.
"היה הקול שלנו, הקול שמזוהה עם 'שלום עכשיו'"
ניצני הפעילות הפוליטית של עוז היו בשנות השישים המוקדמות כפעיל בקבוצה הסוציאל-דמוקרטית "מן היסוד", שתמכה בפנחס לבון במאבקו נגד דוד בן גוריון בעקבות פרשת העסק הביש. משם עבר לתמוך במפלגת מוקד.
בשנת 1978, כשצץ מכתב הקצינים שיצר בשלב מאוחר יותר את תנועת "שלום עכשיו", ביקש עוז להיפגש עם חלק ממנהיגי הקבוצה. כך נזכר אחד ממייסדי התנועה צלי רשף. "היינו צעירים ממנו בערך 15 שנה, באותה עת כשהוא יזם איתנו פגישה הוא היה צעיר, אבל כבר מוכר בשל הישגיו הספרותיים והוא היה הקול שלנו, קול שמזוהה עם 'שלום עכשיו'. דבריו שיקפו את דעותינו והוא הופיע בלא מעט אירועים שלנו".
בפברואר 1988, בימי האינתיפאדה הראשונה, פרסם יחד עם יהודה עמיחי ו-א.ב. יהושע מכתב ליהודי ארה"ב ב"ניו יורק טיימס" ובו קראו להם להביע את דעתם לגבי מדיניות ישראל בשטחים.
בנאומו בעצרת "שלום עכשיו" שנה מאוחר יותר כינה עוז את תנועת הכהניסטים "כת משיחית אטומה" וטען כי לא ייתן יד לגירוש ערבים. "עלינו לקום ולומר בחריפות ובפשטות: זה רעיון בלתי אפשרי מפני שאנחנו לא ניתן לכם לגרש את הערבים גם אפילו נצטרך לפלג את המדינה ואת הצבא", אמר.
במהלך השנים כאמור עוז היה מקורב בדעותיו למפלגת העבודה, אך בשנות התשעים עזב אותה לטובתה של מפלגת מרצ, שם התחבר עם מנהיגת המפלגה, שולמית אלוני. השניים היו בקשרי ידידות ונהגו לדון מדי שבוע על יוזמות שלום.
ב-1993, עם היווצרותם של הסכמי אוסלו, עוז בירך על המהלך, תמך בו בפומבי והיה רוח חיה לדברי מקורביו שתמכה בהסכמים. יחד עם זאת, לקראת בחירות 2001 פרסם עוז יחד עם קבוצת פעילי שלום מודעה בולטת בעיתון "הארץ", שבה הם שללו את שיבת הפליטים לישראל בטענה שאירוע שכזה יביא לחיסולה. בבחירות שנערכו שנתיים אחר כך לכנסת ה-16 הופיע עוז בתשדירי הבחירות של מרצ וקרא לבחור ברשימה.
"הוא היה נטוע בארץ הזו, אהב אותה מאוד אבל גם ביקר אותה", טען אתמול חברו הקרוב של עמוס עוז, חיים "ג'ומס" אורון ממרצ, שהוסיף בעצב: "העם איבד סופר ואדם, אני איבדתי חבר".
ג'ומס, שהיה חבר קרוב של עוז במשך כמה עשורים, נזכר בערגה בפעילותו הציבורית של עוז. "החברות שלנו הייתה גם אידיאולוגית וגם גיאוגרפית", אמר ל-ynet. "היה בינינו חיבור אידי וחיבור פוליטי. אני חושב שעמוס היה אדם בעל ניסוח וביטוי יוצאים דופן, הוא אמר וכתב את מה שרבים מאיתנו חשבנו, הוא ידע לנסח את המחשבות בצורה מדויקת".
"מי שקרא בספרים יודע ששורשיו בארץ הזו הלכו אחורה דורות רבים ומתוכם צמח למקום שאליו הגיע. ראיתי איך הוא התמודד עם המחלה עם ידיעה ברורה של מצבו ואופטימיות שאולי הוא יצליח. את 'שלום לקנאים' הוא כתב כצוואה, כמטען לנכדים שלי שימשיכו את המאבק לשלום ונגד קנאות".
"כשרבין נרצח בכינו כמו שני ילדים קטנים"
באוקטובר 2003 נמנה עוז על מנסחי יוזמת ז'נבה. אדריכל היוזמה, יוסי ביילין, סיפר ל-ynet כי עוז דווקא היה בדרך כלל האיש הכי ניצי בחדר בעת השיחות. "הוא הוא היה מאוד פעיל במשא ומתן, ותקיף מאוד", נזכר ביליין. "הוא לקח לעצמו תפקיד של מורה לפלסטינים והסביר להם על הזיקה לירושלים. הייתה לו השפעה במשא ומתן, היו כמה דברים שהתווכחנו עליהם עם הפלסטינים והוא תמיד היה בצד היותר תובעני בוויכוחים הללו".
ביילין, שהכיר את עוז בשנת 1965, שופך כאן אור גם על תגובתו של עוז לרצח רבין. מסתבר כי בליל 4 בנובמבר 1995 ישבו השניים בבית הקונסולית הכללית בניו יורק. "כבר שנה קודם לכן, כשהתחלתי את הערוץ מול אבו מאזן, יידעתי עליהם את עוז והתקרבנו. היינו בדרך למלון אחרי הארוחה ועלינו לחדר. עדכנתי אותו בשיחות כשהודיעו על הרצח, שנינו בכינו שם כמו ילדים קטנים. מותו מעציב אותי לא רק כי הוא היה הסרגל המוסרי של המחנה, אלא באופן אישי כי הוא היה בן אדם".
לאורך כל שנות האלפיים היה עוז חבר במפלגת מרצ, לרוב במקומות לא ריאלים, אך נהג לנאום בעדה. במהלך עשרים השנה האחרונות נפגש עוז לא פעם עם מנהיגים בעולם הערבי במטרה לקדם את השלום בין הישראלים לפלסטינים. הוא נפגש ב-2006 עם ראש ממשלת טורקיה דאז רג'פ טאיפ ארדואן וסיפר לו על רצון העם בישראל בשלום. חמש שנים מאוחר יותר נפגש עם מרואן ברגותי, שישב בכלא הישראלי באשמת רצח ומעורבות בטרור, והעניק לו גרסה בשפה הערבית של ספרו "סיפור על אהבה וחושך".
לפני כארבע שנים, בהתייחס עוז בצורה חריפה נגד הימין הקיצוני על רקע ריבוי פשעי השנאה (שכללו לרוב שימוש בכתובות "תג מחיר", ר.ר.), כאשר השווה בינם לבין הנאצים. "יש גם קבוצות ניאו-נאציות עבריות", אמר במהלך אירוע לציון יום הולדתו ה-75. "'תג מחיר' ונוער הגבעות הם כינויים מתוקים וסכריניים למפלצת שהגיע הסמן לקרוא לה בשמה", הוסיף.
בהמשך לקו הפוליטי שלו, הודיע עוז בנובמבר 2015, כי לא יופיע יותר באירועים שמארגן משרד החוץ בשגרירויות ישראל במחאה על מדיניות הממשלה. במכתב ששלח אז עוז למשרד החוץ, כתב הסופר: "אני מרגיש שלא בנוח להשתתף כעת באירועים שהם 'אמרגנות ממשלתית'". עוז הכחיש אז את הטענה שסירוב זה עוזר לתנועת ה-BDS והוסיף: "הוצאות הספרים מזמינות אותי לפעמים להשתתף בהשקת ספר. בעקבות ההקצנה במדיניות הממשלה הנוכחית בתחומים שונים הודעתי למארחיו שאני מעדיף לא להיות מוזמן לאירועי לכבודי בשגרירויות ישראל בחו"ל".
לפנייה לכתב/ת 
