אחרי ההשפלה
גבאי היה חייב צעד מנהיגות דרמטי, ואולי חצה את הגבול שבין חוזק לגסות רוח. לבני לא ספרה אותו, נחשבת בסקרים לחסם - ועכשיו תנסה להוכיח שדווקא הוא המשקולת
ציפי לבני שילמה היום (ג') את המחיר על צעד מנהיגותי דרמטי וגדול שאבי גבאי היה חייב לבצע, קודם כל עבור עצמו. בלי שום קשר אליה. רגע לפני שנגמר החמצן בבלון של המחנה הציוני, גבאי פוצץ אותו על ראשה. בלי להתחשב בריקושטים שחוטפים שאר חברי הכנסת שיושבים סביב השולחן המומים, מנסים להבין מה הם שומעים.
גבאי לא רצה רק לפרק את המחנה הציוני. אם זו הייתה המטרה העיקרית, היה קורא לה לחדרו, או ממתין לפגישה שממילא אמורה הייתה להתקיים ביניהם בצהריים, ואומר לה את הדברים בארבע עיניים. אבל גבאי סחט את הלימון עד הסוף. הוא ערך טקס השפלה שיחזיר את כבודו וירמוס את שלה.
זה לא בא לו בקלות. מרגע שנכנס לחדר, אומרים חברי הכנסת, היה ברור שעוד דקות ספורות תנחת פצצה. הוא היה הרבה פחות נינוח, יש שטענו שהזיע ונראה נרגש יתר על המידה. לבני הבינה כבר בפתח הנאום לאן הוא הולך. היא קלטה את הנזק התדמיתי שמייצרת לה תמונה כזאת - פיטורים משפילים בשידור חי, שעה שהיא יושבת על כיסא נמוך, הוא עומד, מגלגל עליה את כל צרות המחנה לדורותיו - ולמרות זאת לא הנידה עפעף. גם לא נוכח "ברכת הדרך" העוקצנית במיוחד: "בהצלחה בכל מפלגה שלא תהיי", תזכורת למספר הבתים הפוליטיים שהחליפה ומסר לשותפיה העתידיים.
זכרונות מאולמרט ומופז
הסיבות שהובילו להיפרדות מוכרות. הראשונה היא זו ששניהם הניחו היום על השולחן סוף סוף: הם לא באמת היו שותפים. לא אז ולא עכשיו. זו גם לא הייתה ברית; הייתה פה ירושה שגבאי קיבל מקודמו בתפקיד ולא עברה לו טוב בגרון כבר מהרגע הראשון. ואם כבר ירושה, הרצוג חשב שהוא מוריש וילה, גבאי ראה בזה מבנה מפורר. הוא הרי לא מאמין ביכולת לשרוד כשלבני בסביבה.מזכירים לגבאי את מה שעשתה לבני לאולמרט (קראה להדחתו); את מה שקרה למופז, שניצח אותה בפריימריז של מפלגת קדימה ונותר עם המפלגה לבדו לאחר שפרשה וסירבה לקבל את ההכרעה הדמוקרטית. הוא לא רצה לסיים כמוהם.
מבקריו של גבאי אמרו היום שהגזים. שיש הבדל בין חוזק לגסות רוח. לבני בכל זאת כיהנה כבר כשרת חוץ, שרת משפטים וחברת קבינט והביאה יחד עם הרצוג 24 מנדטים למחנה שלה. "אתה רוצה להיפרד? אין בעיה. תקרא לה ותעשה את זה כמו בנאדם", אמרו גורמים במערכת הפוליטית וגם במפלגת העבודה.
מן הצד השני גם ללבני חלק בפירוק, אפרופו ארבע עיניים. "רוצה להוביל שינוי ואיחוד דרמטי בגוש"? שאלו מקורבי גבאי, "אין בעיה. תשבי איתו ותסגרי בארבע עיניים ולא במסיבות עיתונאים והצהרות לתקשורת".
המוזיקה של גנץ
לגבאי, צריך לומר, לא בדיוק נשבר הלב. מלבד תחשותו שלבני חותרת תחתיו, לשיטתו מעולם לא הייתה לה מפלגה אמיתית מאחורי "התנועה". הוא רואה בתנועה מעין הולוגרמה. אין סניפים, אין מטות, אין פעילים, אין פעילות יומיומית.מעבר לכך, גבאי רואה סקרי עומק ומחקרים מהתקופה האחרונה שמצביעים על כך שלבני היא חסם ביכולת לחבר אליו מצביעי מרכז-ימין. ראה ולא עשה עם זה הרבה, עד שסבר שהיא מנהלת מו"מ על התפקיד שלו עוד לפני שיש קונה רציני.
מה שדחף אותו עוד יותר להחלטה הייתה המוזיקה ששמע מכיוון בני גנץ, ולפיה הרמטכ"ל לשעבר חושש מהדימוי השמאלני של לבני. זה סידר לגבאי את התמונה, כי ממילא כבר לא היה לו מה להפסיד.
עכשיו איכשהו, הכל כבר תלוי בסקרים (אף שבשלב זה הם לא אומרים הרבה). אם תהיה עלייה בתמיכה - או אפילו אם כוחה של העבודה יישמר בטווח הקצר - לבני תיחשב עול, והגירושים יסומנו כצעד מבריק של גבאי. אם תהיה ירידה והתרסקות נוספת, יתעורר סימן שאלה חדש. אולי גבאי הוא בכלל המשקולת.
לפנייה לכתב/ת 
