ריבלין ספד למשה ארנס: "אדם בשירות העם, לא להפך"
נשיא המדינה וראש הממשלה נתניהו נמנים עם מאות שבאו לחלוק כבוד אחרון לשר הביטחון ושר החוץ לשעבר, שהלך לעולמו בגיל 93. נתניהו ספד: "אני נפרד ממך אהוב נפשי בתחושת יתמות, כבן שאיבד את אביו"
בבית העלמין בסביון הובא בצהריים (יום ג') למנוחות השר לשעבר משה ארנס שהלך אתמול לעולמו בביתו בגיל 93. מאות משתתפים הגיעו לחלוק לארנס כבוד אחרון, בהם נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין וראש הממשלה בנימין נתניהו, שהיה בן טיפוחיו במערכת הפוליטית. ynet העביר את טקס ההלוויה בשידור ישיר.
ראשון הסופדים היה הנשיא ריבלין: "מישה יקר, מאחינו הבכורים, מורה ורב לרבים במחנה הלאומי ליברלי, ואני ביניהם. בית"רי, בן דור הנפילים, מדען ומדינאי, מהטובים שבמנהיגינו וממנהיגיה החשובים של התנועה לאומית-ליברלית. איש אמיץ ואוהב אדם, אידיאולוג שלא נכנע לעולם לפופולאריות או לנוחות, ציוני בכל רמ"ח איבריו, אדם בשירות העם, לא להפך. כששאלו אותי מהו הדר בית"רי, הייתי מצביע עליך. התהלכת בינינו כמלך, 'כזה ראה וקדש'".
הנשיא הוסיף: "כל חייך אחזת בשתי יכולות - היכולת לחלום ולצדה היכולת להקשיב. להיות איש מעשה שיודע לבצע. רבים תרמו למדינת ישראל, אך בודדים השפיעו על הנתיב שלה. אתה היית מהבודדים, היית שר ביטחון מהמעולים שהיו לנו. לא מצביא, לא גנרל, אזרח עם רקע הנדסי שמשרד הביטחון היה לו לבית.
"נלחמת על פרויקט 'הלביא' כארי. מדינת ישראל חייבת להגן על עצמה בעצמה, כשהפסדת בקרב לא חששת להתפטר, אך כשהבנת שטובת המדינה צריכה אותך - חזרת. בקרב ההוא הפסדת, אבל במלחמה ניצחת. 'הלביא' לא יצא לפועל אבל עד היום אנחנו אוכלים מפירותיו. אתה עיצבת את תפישת הביטחון של ישראל לשנים רבות. האמנת שחובת המדינה לשלב את אזרחיה הערבים חשובה יותר מהצורך בהסדר מדיני וחיונית לעתיד כולנו".
ראש הממשלה נתניהו ספד גם הוא. "מדינת ישראל נפרדת ממנהיג דגול, ואני נפרד ממורה דרך וחבר אהוב שנפשי נקשרה בנפשו. לפני כמה שבועות ביקרתי את מישה בביתו, לחצתי בחום את ידו כפי שעשינו אלף פעמים בעבר. בלחיצת היד הזו תמיד היה טמון משהו עמוק ונשגב, משום שמישה היה מהאחרונים שלחצו את ידו של ראש בית"ר ז'בוטינסקי.
"מישה היה אז בן 15 עם יד מגובסת, וז'בוטינסקי שאל אותו מה קרה לו. מישה לא שכח זאת, הוא הבין שעליו לאחוז את מקל השליחות. מורשת ז'בוטינסקי הייתה מבחינתו נאמנות חסרת פשרות לארץ ישראל, הבטחת תקומת ישראל ומחויבות לביצור כוחה של מדינת ישראל. כולכם יודעים זאת. בגלל האמת המזוקקת של האידיאלים האלה - כולנו הערצנו את מישה".
"בן 93 מדבר איתי על העתיד"
נתניהו אמר עוד בדברי ההספד שלו כי "אני רוצה לספר לכם מהזווית האישית שלי שקשרי דורות מחברים אותי אל מישה. כשביקרתי אותו בפעם האחרונה לחצנו יד, התחבקנו ארוכות, מישה על ערש דווי, בן 93, מדבר איתי על העתיד, מדבר איתי על העבר. הוא הזכיר לי את ההיכרות שלו עם אבי. אני פגשתי את מישה בפעם הראשונה בשנות ה-70. באתי לדבר על מאמץ ההסברה בארה"ב. מישה הזכיר לי את זה, אני שכחתי מזה.
"הוא מצלצל אליי יום אחד ואומר 'בוא לסביון'. הוא אומר 'אני הולך להיות שגריר ישראל בארצות הברית, תהיה מלחמה בלבנון ונצטרך הרבה הסברה. בוא תהיה הסגן שלי'. זה לקח לי שתי דקות, ואמרתי 'כן', כי ראיתי בזה סגירת מעגל. הוא עזר לאבי ואני אעזור לו. האמנתי בו, האמנתי במחויבות, בחדות, בצלילות, בדרך שבה הוא הכיר את כל הנושאים שהוא דיבר עליהם, וזו הייתה מהות הקשר שלנו".
ראש הממשלה הוסיף: "כשבגין ביקש ממנו להיות שר ביטחון בממשלתו - הוא מיד חזר לארץ כי הוא ידע להיאבק בתקיפות על דעותיו. הוא היה מהנדס אווירונאוטיקה אבל תבונותיו היו בקרקע המציאות. הוא היה שלוש פעמים שר ביטחון ותרם לחישול קיר הברזל שמגן עלינו מפני אויבינו. אין מנהיג שנפגש עם מישה ולא כיבד אותו והסתכל עליו בגובה העיניים. מישה ניווט בשנות ה-80 את דרכנו בעולם עם סיום המלחמה הקרה. ראיתי אותו במשרד החוץ עם הפשרת היחסים עם מדינות מזרח אירופה והמאמצים אז הניבו קשרים טובים עד היום.
"מישה, אתה תחיה בתוכנו כל עוד ההיסטוריה היהודית תמשיך לחיות. אני נפרד ממך אהוב נפשי בתחושת יתמות, כבן שאיבד את אביו. נפרד ממך ביגון ובדמע, שמשולבת בהם גאווה על דרכנו המשותפת. את לפיד השליחות שקיבלנו מידך נמשיך לשאת בחרדת קודש. יהיה זכרך ברוך לנצח נצחים".
"זכינו לשמוע בחיינו את ההערכה אליך"
עידן, נכדו של ארנס, ספד בשם המשפחה: "סבא, בגיל צעיר, אנשים שפגשנו הזכירו לנו שסבא אדם גדול. בתור ילדים לא ידענו, אבל אותנו לא היה צריך לשכנע ועבורנו היית 'סבא משה' וזה עשה אותך לגדול בעינינו. בדרך כלל כשאדם מת שומעים בשבחו אבל זכינו בחיינו לשמוע מאנשים את ההערכה אליך ואת האדם המיוחד שהיית. למדנו ממך שבלב כל עשייה עומד האדם ולאדם צריכה להיות יושרה ודרך ארץ.
"נתת לאנשים להרגיש שמלאכתם זאת העבודה החשובה בעולם: לנהג המונית ולאחות במחלקה. כנכדים צמחנו לכיוונים אחרים אבל ליווית כל אחד לדרכו האישית ובהישגינו הפשוטים. סבא, היה לך הרגל שלא הבנו עד הסוף, כשסיימנו שיחת טלפון לא היית אומר מילות פרידה אלא מנתק, אתנחתא כדי שנדבר בהמשך. עכשיו הרוח שלך תלווה אותנו לעד. תודה על מי שהיית עבור כולם ובפרט עבורנו. הערכים שספגנו ממך יגבירו עוף. תחסר לנו מאוד סבא. אוהבים ומתגעגעים".
מיכל, נכדה נוספת, אמרה בהלוויה כי "לא קל לרשום לך בלשון עבר אבל היית רציני ורגשן, מלא בהומור ועצמאי בכל רמ"ח אבריך. היית בסקרנות תמידית ולהתעניין בכל אחד מאיתנו ולהשאיר את כולם במה שעשית מול מחשבה מקורית, על קבלת החלטות ועל חייך הפרטיים. איש לימוד ועומק, איש צנוע של משמעת פנימית, איש ישר והגון, איש אוהב, מגע רך שתמיד אוחז בזרוע חזק חזק לפני שמרפה.
"לפני שבוע ישבנו הנכדים בחדר העבודה שלך, עמוס בספרי היסטוריה, ושמענו את הסימפוניה של בטהובן. בפתח הסימפוניה אמרת 'ויקטורי' - ניצחון, כי כך נפתחה מהדורת ה-BBC. לא קל לציבור שאיש כל כך גדול אבד אבל זאת אולי היכולת לאנשים גדולים לראות בעצמנו משהו מהם. החוסר גדל עם הזמן וזה יורגש עם הזמן. עמוד תמך ומצפון. לא יכולנו לזכות בדמות מופת, תודה על מי שהיית סבא, יהיה זכרך ברוך".
ארנס, שכיהן בעבר כשר הביטחון וכשר החוץ, זכה בפרס ביטחון ישראל ושימש גם כשגרית ישראל בארצות הברית.
הוא נולד בליטא בשנת 1925. ב-1939 היגר עם משפחתו לארצות הברית. הוא שירת בצבא האמריקני (1946-1944) וסיים לימודי הנדסה במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס. ארנס היה נציג תנועת בית"ר בארצות הברית ושליח אצ"ל בצפון אפריקה.
ב-1948 עלה לישראל והיה לאחד ממייסדי המושב מבואות בית"ר. לאחר מכן הוא חזר לארצות הברית, שם השלים את לימודיו לתואר שני. עם שובו לארץ הצטרף לסגל הפקולטה להנדסה אווירונאוטית בטכניון בחיפה. היה סמנכ"ל התעשייה האווירית (1971-1962), השתתף בפיתוח מטוס הערבה וב-1971 זכה בפרס ביטחון ישראל.
ארנס נבחר לכנסת ה-8 ברשימת החירות, והחל מהכנסת ה-9 נבחר ברשימת הליכוד. בכנסת זו הוא כיהן כיו"ר ועדת החוץ והביטחון והצביע נגד הסכמי קמפ דייוויד. ב-1982 מונה לשגריר ישראל בארצות הברית. ב-1983 חזר לישראל לשמש כשר הביטחון לאחר פרישתו של אריאל שרון, בעקבות פרסום מסקנות ועדת כהן. ב-1984 מונה לשר בלי תיק בממשלת האחדות הלאומית.
ב-1987 התפטר מן הממשלה בגלל התנגדותו להפסקת פרויקט ה"לביא", ובאפריל 1988 שב לכהן בממשלה כשר בלי תיק. מדצמבר 1988 שימש כשר החוץ, ועם התפרקותה של ממשלת האחדות קיבל שוב את תיק הביטחון, תפקיד שבו כיהן במלחמת המפרץ.
בהקלטה שפורסמה על ידי ארכיון צה"ל במשרד הביטחון בשנה שעברה הוצגה הדילמה המרכזית של אותם ימים - אם לתקוף את משטרו של סדאם חוסיין בתגובה לירי הסקאדים על ישראל. בריאיון לארכיון צה"ל סיפר ארנס כי הוצגה תוכנית להנחתת כוחות במערב עיראק - והוא אישר אותה. בסופו של דבר ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, לא אישר את הפעולה.
לאחר הבחירות לכנסת ה-13 (1992) התפטר ארנס מהכנסת זמן קצר לפני ההשבעה והודיע על פרישתו מהחיים הפוליטיים. בסוף 1998, בעקבות המשבר בליכוד, שב לזירה הפוליטית והתמודד על ראשות המפלגה מול נתניהו. יומיים לפני ההתמודדות הציע לו נתניהו את תפקיד שר הביטחון במקום יצחק מרדכי שפוטר, וארנס נענה להצעה. הוא נבחר לכנסת ה-15, בה כיהן בין היתר כחבר ועדת החוץ והביטחון.
לפנייה לכתב/ת 
