פרידה מג'נטלמן אציל שלחם לביצור ישראל
אף שלא היה מצביא, הטמיע משה ארנס תובנות ביטחוניות שהקדימו את זמנן לגבי לבנון וההגנה מפני טילים. אבל מעבר לכך, הוא היה מדינאי מזן נדיר
משה ארנס (צילום: זום 77)
מישה ארנס שהובא היום (ג') למנוחות היה שר ביטחון מזן אחר ונדיר. בכהונותיו בתפקיד, תמיד בין גנרלים לשעבר, הוא ניווט את מערכת הביטחון בתבונה, ביצירתיות, בלמידה מתמדת ובהקשבה, ועל בסיסן הנהיג קבלת החלטות מושכלת וזהירה. רקע כמצביא אינו ערובה להצלחה בתפקיד שר ביטחון. לעומת זאת, צורת החשיבה ואופן הפעולה של מהנדס בתעשייה האווירית, פרופסור בטכניון ודיפלומט המכיר היטב את המערכת הבינלאומית - השפיעו ועודם משפיעים על המערכת הביטחונית הישראלית.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לזכותו שורה ארוכה של הישגים ותובנות מדיניות. למשל ההבנה שאין הגיון בשהיית צה"ל בלבנון עוד ב-1983; הזיהוי של הצורך להקים מפקדה לזרוע היבשה – מהלך שלא הושלם עד היום; הבנה עמוקה של חשיבות התעשיות הביטחונית; התעקשות על הפריצה הישראלית לחלל וההכרה המוקדמת בצורך בהצטיידות במערכות ה"חץ" להגנה מטילים.
פרויקט הלביא, שעמו היה מזוהה יותר מכל, לא התממש והותיר אצלו תחושת החמצה. בפגישה עמו בארבע עיניים בעת כהונתו השנייה הוא פרש בפניי את משנתו על חשיבות ייצור מטוס קרב כחול-לבן ועל חשיבות העצמאות של ישראל בתחום ייחודי זה. הוא לא הסתיר את כאבו על ביטול הפרויקט, וטען בלהט שזו החלטה שגויה. "ההיסטוריה לא תסלח לעולם למי שיירט את הלביא", אמר.
- החברים נפרדים מ"מישה": "סימל יותר מאחרים את תורת ז'בוטינסקי"
- נתניהו ספד לארנס: "אהבתיך כאהבת בן את אביו"
לא חלפו חודשים ספורים ומלחמת המפרץ הראשונה פרצה. ארנס, סגן הרמטכ"ל אהוד ברק ומפקד חיל האוויר אביהו בן נון לחצו לביצוע תקיפה בעיראק. ארנס העריך אז שהיעדר תגובה יפגע קשות במעמד ובכושר ההרתעה הישראלי. ברקע ההחלטה לא לתקוף נשלחתי להציג לו את פריסת טילי הפטריוט בארץ, כשידוע כבר שהביצועים של טילי הפטריוט מול הסקאדים העיראקיים אינם מספקים. הוא ניגש אליי ואמר כשסוגיית הלביא עדיין מטרידה אותו: "הפעם אני לא אוותר. איש לא יעצור את פרויקט ה'חץ' – ותוצרת התעשייה הישראלית היא שתעשה את העבודה".
הוא צדק. הפרויקט לא נעצר ומדינת ישראל מחזיקה כיום במערכת הטובה בעולם להגנה מבצעית מפני טילים ורקטות.
הלווייתו של משה ארנס (צילום: משי בן עמי )
ביצור ההרתעה נשאר בראש מעייניו גם בקדנציה הקצרה והאחרונה שלו בקריה, בשלהי כהונתו הראשונה של בנימין נתניהו. ב-1999 עלתה שאלת הנוגעת לתקיפה בלבנון בשל החרפת העימות נגד חזבאללה ברצועת הביטחון. קצינים רבים, אני ביניהם, קראנו לתקיפת תשתיות מדינתיות בלבנון כמענה אבל עד שנכנס ארנס לתפקידו היה בלתי אפשרי לשכנע את הצמרת הצבאית ומדינית בתבונת המהלך. ארנס השתכנע והבין את ההיגיון שהוצג לו. מבצע "רפואה חלופית", שבו הותקפו מטרות אסטרטגיות בלבנון, בוצע כתגובה לירי קטיושות על הגליל והוא השיג רגיעה לחודשים ארוכים.
מישה ארנס ראה למרחוק, וכראיה לכך כיום התפישה של "חיזבאללה ולבנון חד הן" – מקובלת על הצמרת הצבאית והביטחונית בישראל. בהתאם לתפישתו, לאחר מלחמת לבנון השנייה מתח ביקורת חריפה על אי-הפגיעה בתשתיות המדינתיות בלבנון וטען באוזניי שההרתעה הישראלית ניזוקה קשות.
באופן טבעי לא כל עמדותיו היו נכונות בראיה היסטורית (הוא התנגד למשל להסכם השלום עם מצרים), וחלק מהחלטות שלהן התנגד עדיין מצויות בפולמוס ציבורי ומקצועי (פרויקט הלביא), אך איש לא יחלוק על האופן המקצועי והשקוף בו קיבל החלטות קשות וגורליות. מניעיו היו ענייניים וממלכתיים, ושיקוליו רחבי יריעה ומרחיקי ראות.
ארנס היה מדינאי מזן נדיר, אך יותר מכך - אישיותו הקרינה על עשייתו. הוא היה מנהיג בשיעור קומה שכה חסר בנוף הפוליטי, ג'נטלמן אציל, איש אשכולות, בעל ערכים, ציוני נלהב ואוהב אדם באשר הוא אדם. יהיה זכרו ברוך.
- אלוף (מיל') עמוס ידלין הוא ראש המכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS)
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
אלוף (מיל') עמוס ידלין
צילום: ירון ברנר
מומלצים
