כך קורסות המחאות הכלכליות ברחבי העולם
מאיראן עד צרפת, מישראל עד סודאן – אזרחים מפגינים נגד יוקר מחיה, מסים ופנסיה. הם לא יודעים שהכלכלה העולמית משחקת מעל הראש שלהם
האפודים הצהובים בתל אביב (צילום: אורי דוידוביץ' )
בחודשים האחרונים התקיימו במקומות רבים בעולם אירועי מחאה עממיים על רקע כלכלי-חברתי: באיראן, בישראל, בתוניסיה ובסודאן, בלבנון, בעיראק, בצרפת, בבלגיה, בהונגריה ובבריטניה. במדינות נוספות עלו קריאות לקיים מחאות וזוהו צעדים שננקטו למנוע אותן: בגרמניה קוראות תנועות שמאל למחאת "אפודים צהובים" מקומית, דוגמת זו שהתרחשה בצרפת, ובמצרים אסר המשטר על מכירת אפודים צהובים בניסיון למנוע את חיקוי התופעה. לצד המאפיינים הייחודיים לכל אחד מאירועים אלה, ניתן לזהות גם מאפיינים משותפים רבים.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
לאירועי המחאה פנים רבות. חלקם כוללים הפגנות ועימותים אלימים עם כוחות ביטחון ופגיעה ברכוש פרטי ובמבני ציבור, וחלקם מסתכמים בצעידות, שביתות והתקהלויות. האירועים מאורגנים לרוב דרך המדיה החברתית וללא הנהגה פוליטית מרכזית. היקף המשתתפים נע בין עשרות בודדות ועד אלפים רבים ומשכם של האירועים משתנה: חלקם, כמו המחאה באיראן, שנמשכת יותר משנה, בעוד אחרים מסתיימים לאחר שעות או ימים בודדים, כמו מחאת "האפודים הצהובים" בישראל.
המשתתפים חולקים ככלל טענות דומות כלפי ממשלותיהם: שכר נמוך מדי, מסים ומחירים גבוהים מדי, פערים חברתיים גדלים והיעדר ביטחון תעסוקתי או ודאות לגבי קצבאות רווחה ותשלומי פנסיה. המוחים מגיעים ממרכזים עירוניים ומאזורי פריפריה, בהם נשים וגברים ממגזרים מגוונים, בגילאים שונים ומכל קשת המפה הפוליטית.
מכנה משותף נוסף הוא שאף שהמשתתפים נוטים לתרגם את מצוקותיהם הכלכליות לקריאת תיגר פוליטית, הם טרם העמידו חלופות להנהגה או למדיניות פיסיקלית ומוניטרית ארוכת טווח ובת-קיימא.
האפודים הצהובים בפריז(צילום: AFP)
בנוסף, לא קיימת זיקה בין משתנים אלה לבין יכולת ההתמודדות של מנהיגי המדינות עם המחאות עצמן או המצוקות שעומדות בבסיסן. בידיהם של המנהיגים מספר מוגבל של כלים פיסיקליים או מוניטריים עצמאיים שיאפשרו להם מחד להיענות לדרישות המחאה ומאידך להימנע מגרימת נזק ארוך טווח לכלכלות שלהם. מה גם שהמצוקות של משתתפי המחאות משקפות לרוב חוסר שביעות ממושך עם הסדר הכלכלי-חברתי הקיים במדינותיהם.
זו הכלכלה העולמית, טיפש
במדינות כגון לבנון, סודאן ותוניסיה, יכולת המנהיגים להיענות למחאה תלויה פחות במאזן הכוחות מבית או באוריינטציה המדינית שלהם, ויותר במדיניות מוסדות פיננסיים בינלאומיים. לבנון זקוקה בין השאר לארגון מחדש של חובותיה, המגבילים את מרחב הפעולה של הממשלה. סודאן ותוניסיה מצדן יאלצו לכל הפחות להאט את יישום הרפורמות שדרשה מהן קרן המטבע העולמית, כגון קיצוץ סובסידיות מזון.
עם זאת, האינטרס המרכזי העומד לנגד עיני המוסדות הפיננסיים הבינלאומיים אינו יציבותם השלטונית של ראש ממשלת לבנון סעד חרירי, נשיא סודן עומר אל-בשיר או נשיא עיראק ברהאם סליח. מוסדות כגון קרן המטבע העולמית והבנק העולמי מקנים עדיפות ליציבות הכלכלית ולחוסן הפיננסי של מדינות המקבלות סיוע, גם במחיר פגיעה ביציבותן הפוליטית ובחוסנן החברתי. מה גם שבראיית המוסדות האלו, מדיניות זו מקבלת משנה תוקף בתקופה הנוכחית לנוכח האתגרים שעמם מתמודדת הכלכלה הגלובלית ובראשם משבר הברקזיט ו"מלחמת הסחר" בין ארה"ב לסין.
בדומה למדינות מזרח התיכון, גם מנהיגי מדינות אירופאיות רבות נתקלים באילוצים דומים. כמו מנהיגי יוון ואיטליה לפניו, יכולת ההתמודדות של נשיא צרפת עמנואל מקרון עם המחאה מוגבלת עקב מחויבותו לתכתיבי מוסדות בינלאומיים - הבנק האירופאי המרכזי וה-G-20,בנושאים כלכליים וסביבתיים. בין היתר הוא לא יכול לפרוץ את מסגרת הגרעון התקציבי של ממשלתו ונדרש לעמוד במכסה קטנה מאשר בעבר של פליטת הפחמן הדו-חמצני.
מפגינה בטהרן(צילום: AP)
במצב עניינים זה, המחאות ברחבי העולם מצויות במבוי סתום: אין בידי הציבורים להביא לשיפור ארוך טווח במצבם משום שאין בידי ממשלותיהם כלים שיאפשרו זאת. בה בעת, הממשלות לא יכולות להיענות לדרישות המוחים, מעבר להצגת פתרונות קצרי טווח וחלקיים, כל עוד ידי המנהיגים כבולות על ידי אילוצים החורגים מגבולות לאומיים.
בטווח הארוך, סביר שמרבית המחאות ידעכו מעצמן או בסיוע דיכוי אלים של כוחות הביטחון. תרחישים של חילופי שלטון כפויים נראים בשלב זה בעלי סבירות נמוכה.
אשר לישראל, החרפת המחאה במדינות ערב צפויה לצמצם את מרחב התמרון של המנהיגים ביחס לנושאים רגישים, רלוונטיים ליחסים עם ישראל. בין אלה אפשרות הנורמליזציה המדינית והכלכלית עם ישראל, כמו גם שיתוף פעולה ביטחוני עמה. אולם, המחאה במדינות אלה מגלמת הזדמנות עבור ישראל להבליט את חשיבותה עבור מדינות ערב הסובלות ממחאה על רקע כלכלי-חברתי.
במסגרת זאת מומלץ שישראל תפעיל לחץ על מדינות וגופים בינלאומיים לתת סיוע כלכלי לאותן מדינות ולהפחית מהלחץ המופעל עליהן לנקוט רפורמות כלכליות "כואבות", בפרט אלה הכרוכות בקיצוץ סובסידיות למזון ולדלקים, בהגדלת המיסוי, וכן אלה הנדרשות על מנת לצמצם גירעונות.
- איתי חימיניס הוא דוקטורנט במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר אילן
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
איתי חימיניס
מומלצים
