הרוצח שפיתה אלמנות במלחמת העולם הראשונה
ספר חדש שופך אור על סיפורו של דזירה לנדרו, שפעל בפריז בתקופת המלחמה, פרסם מודעות שידוכים וביתר את הנשים שפנו אליו. השופט תקף את הקורבנות: "טיפשות וחלשות"
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לנדרו נולד בפריז ב-1869. הוא התגייס לצבא צרפת ב-1887 ושירת ארבע שנים. הוא התחתן עם בת דודתו אחרי שנולדה להם בת, ואחרי נישואיהם נולדו להם שלושה ילדים נוספים. לנדרו נכלא כמה פעמים בשל הונאה, בעיקר של קשישות. אחר כך הוא החל לפעול בזהויות בדויות כדי לחמוק מהמשטרה.
בשנת 1914 החל לנדרו לפרסם מודעות שידוכים בעיתונים בפריז במטרה לפתות נשים, בעיקר אלמנות בודדות בגיל העמידה. הוא תיאר את עצמו כאיש עשיר, לעתים פקיד בכיר ולפעמים בעל בית חרושת, שמחפש כלה. אחרי שהשיג גישה לנכסיהן, הציע להן לבקר בביתו באזור כפרי בפרברי פריז. שם הוא רצח אותן באכזריות ושרף את גופותיהן.
בהמשך הוא פרסם מודעות דומות בלוחות, ברכבות ובכל מקום אפשרי. המצוד שלו אחר נשים נמשך כחמש שנים.
לנדרו ניצל את הכאוס בתקופת המלחמה ואחריה. אין ספור אנשים ומשפחות חיפשו את קרוביהם, חיילים שחזרו מהקרב חיפשו את נשותיהם. אם מישהו נעלם בזמן הזה, הרשויות היו עמוסות לחלוטין מכדי להיות מסוגלות לחפש אחריו.
לפי החשד, הוא ביתר את גופות קורבנותיו בעזרת מסור ידני, שרף אותן בתנור הבישול בביתו והשליך את האפר בגינה. הגופות מעולם לא נמצאו והעדויות הפליליות היחידות נגדו היו כמה שברי עצמות חרוכות שהתגלו מתחת לערמת עלים, ושרידים של בגדי נשים.
הבלשים הגיעו למסקנה שלנדרו יצר קשר רומנטי עם 283 נשים במהלך מלחמת העולם הראשונה ואחריה. המספר הרשמי של קורבנותיו קרוב לוודאי נמוך מדי, וייתכן שלעולם לא יתגלה מספרן האמיתי.
התהליך שהחל עם מעצרו זעזע את האוכלוסייה הפריזאית ויצר עניין רב בתקשורת. באחד העיתונים אף פורסם מאמר שמחברו סבר כי הסיפור הומצא על ידי הממשלה כדי להסיט את תשומת הלב משיחות השלום ב-1919.
בשנת 1921 החל משפטו של לנדרו בוורסאי. המשפט משך קהל רב, כולל ידוענים רבים שנלחמו כדי לקבל מקום באולם. במשפט הופיעו כ-150 עדים, אך מאבק משפחות הקורבנות לא היה קל, והן נאלצו להתמודד גם מערכת משפט ותקשורת שזלזלו בנשים וראו בהן "מין נחות".
השופט עצמו מתח ביקורת קשה על הקורבנות וכינה אותן "טיפשיות, חלשות, בורות ותמימות". העיתונים לעגו לתופרות, לחדרניות או לזונות שהופיעו בבית המשפט. אחד העיתונים דיווח כי לנדרו "שרד בקושי את הפטפוטים של הנשים באולם".
בספר נטען עוד כי המשטרה לא עשתה די בחקירתה בשלב מוקדם של הפרשה, והרשויות התעלמו מהעדויות. לפי אחת העדויות, לנדרו לא רצח בשביל כסף או רכוש, אלא כדי "להתענג על כוחו, על מה שהוא ראה כ'המין החלש'. המניע היה שנאתו לנשים".
"מעבר לרציחות האכזריות, זהו גם סיפורן של הנשים שהביאו את לנדרו לדין בתקווה לנקמה כלשהי", נכתב בספר. המושבעים לא האמינו למחאותיו של לנדרו. בנובמבר 1921 הוא הורשע ב-11 מקרי רצח וב-25 בפברואר 1922 הוא הוצא להורג בגיליוטינה.
לפנייה לכתב/ת 
