מדמשק לקראקס: ונצואלה והערבים
נפט סעודי וקונספירציה אמריקנו-ישראלית: איראן וסוריה מביטות לאמריקה הלטינית ומחכות לתוצאות. אם מדורו ישרוד, יוכח שלוושינגטון אין די כוחות
דיקטטור שעושק את עמו, מנהל משטר אימים מושחת ומביא את ארצו לשפל כלכלי-חברתי ולבידוד פוליטי. תמונה מוכרת? המצב של ונצואלה 2019 מזכיר את זה של סוריה ב-2011: מדינה על סף קריסה, עוני ואבטלה גבוהים, שירותים לציבור שמתפקדים רק באופן חלקי ומשטר המכחיש את חומרת המצב.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
לא מעט קווים אחרים מחברים בין סוריה לוונצואלה. בשתי המדינות נתמך המשטר על-ידי רוסיה ומנהל קשרים כלכליים איתה ועם יריבות מרכזיות אחרות של ארה"ב בעולם כגון סין ואיראן. בדומה למצב בסוריה, אחרי שנים של חוסר יציבות פוליטית עלה לשלטון בוונצואלה דיקטטור חזק, הוגו צ'אבס ב-1999, אך במחיר כבר של טרור פנימי, ובמקרה של ונצואלה גם חיסול הדמוקרטיה.
אולם בניגוד לסוריה, שעתודות הנפט שלה בדיר א-זור במזרח המדינה מוגבלות, ונצואלה היא אחת המדינות העשירות ביותר בנפט. על רקע זה השפל הכלכלי בוונצואלה הוא בלתי נתפס, והוא ללא ספק תוצאה ישירה של שלטון כושל המתקיים לאורך זמן.
כלי תקשורת ערביים שבימי האביב הערבי תמכו במשטרו של בשאר אסד מביעים כעת תמיכה בנשיא המכהן של ונצואלה ניקולס מדורו. הטענה שבה הם מצדיקים את ההתייצבות מאחוריו כמעט זהה לזו שהשמיעו ב-2011: המערב – וארה"ב בראשו – זומם להפיל את המשטר כדי להשתלט על המדינה ועל אוצרות הנפט שלה, ולהחליש את ציר המדינות התומכות בה. גם במקרה הסורי טענו המשטר ובעלי בריתו שבסוריה לא הייתה באמת מחאה אלא רק "מֻאַאמַרַה", כלומר קונספירציה, שמטרתה להחליש את "ציר ההתנגדות" של איראן, חיזבאללה והמשטר הסורי.
המשטר של צ'אבס, שאותו ממשיך כעת מדורו, הפנה עורף לארה"ב ובמקום זאת הידק את היחסים עם רוסיה וסין. צ'אבס, כמו נשיא סוריה, החל להתבסס על נשק מיובא מרוסיה וניהל קשרים הדוקים עם איראן. השינוי השפיע גם על ישראל: ב-2009 ניתקה ונצואלה את יחסיה עם ישראל וגירשה את השגריר הישראלי. היא גם הביעה תמיכה פומבית בחיזבאללה ובחמאס.
פרשני ערוץ "אל-מיאדין", התומכים במשטר אסד ובחיזבאללה, הצביעו בימים האחרונים על הודעת התמיכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו באופוזיציה בוונצואלה כהוכחה נוספת לכך שמדובר בקונספירציה אמריקנית שמטרתה להפיל משטר "אנטי-אימפריאליסטי", כפי שניסתה כביכול ארה"ב לעשות בסוריה.
ניסיון ההפיכה בוונצואלה, סיקור נרחב:
- מדורו: "טראמפ הורה למאפיה לחסל אותי"
- האיום: "5,000 חיילים" במחברת של בולטון
- האמריקנים ביקשו, נתניהו הכיר באופוזיציה
- המדינה העשירה שקרסה: מה קרה בוונצואלה?
משטרים כאלה יש גם לנו
התגובות בעולם הערבי למשבר בוונצואלה משקפות היטב את הצירים, המחנות והנאמנויות במזרח התיכון: המדינות הנשענות על ארה"ב הן בדרך כלל גם אלו המתנגדות לשלטון מדורו, ואילו המדינות הנשענות על התמיכה הרוסית תומכות בו.
איראן וטורקיה הביעו כבר
מראשיתו של המשבר – כמו רוסיה – תמיכה במשטרו של מדורו. מנגד, שלוש מדינות המשתייכות לציר הסוני
המתון במישור המדיני מיהרו להביע תמיכה באופוזיציה: מרוקו, סעודיה ואיחוד האמירויות. מרוקו ניתקה בעבר את היחסים עם ונצואלה אחרי שרבאט האשימה את הממשלה שם בתמיכה בפוליסריו, המחתרת הפועלת בסהרה המערבית.
סעודיה והאמירויות מצדן מתנגדות למשטר בוונצואלה בשל קשריו ההדוקים עם איראן, יריבתן השיעית.
ונצואלה גם נפגעה מנשק ישן שמפעילה סעודיה נגד יריבותיה – הורדת מחירי הנפט. בכך ששמרה על תפוקת נפט גבוהה ועל מחירי נפט נמוכים אמנם התכוונה ריאד לפגוע בכלכלת איראן, אך דווקא ונצואלה, הנשענת לחלוטין על ייצוא נפט, הפכה לנפגעת העיקרית. נכון שוונצואלה חברה בארגון יצואניות הנפט OPEC, אבל היא אינה יכולה להתחרות עם סעודיה, קובעת הטון בארגון.
הפרשן הלבנוני חיראללה חיראללה, המתבטא בערוץ הסעודי "אל-ערבייה", כתב השבוע במאמר הפרשנות שלו: "העולם הערבי שלנו מלא במשטרים מהסוג שיש בוונצואלה, משטרים שהפכו את ארצם לענייה ודרדרו אותה לשפל המדרגה. לא מעט מאנשי המאפיה שעבדו בשירותו של צ'אבס היו מהגרים סורים". חיראללה הדגיש כי בדומה למצב בסוריה ובלבנון, אלפי אזרחים בוונצואלה עזבו ועדיין עוזבים את המדינה בשל המצב הכלכלי הבלתי נסבל והמחסור שקיים אפילו במזון ובתרופות, וכי בדומה למצב בסוריה, ההשקעות הרוסיות בוונצואלה לא הועילו כלל לשיפור כלכלת המדינה.
למדינות האיסלאם התומכות במשטר מדורו הצטרפו השבוע עוד שתיים: אלג'יריה, שהיא גם התומכת המסורתית היחידה במשטר אסד מבין מדינות המגרב; וסודן, שמשטרה הרודני עסוק כעת בעצמו בדיכוי אלים של מחאה עממית שפרצה בעקבות העוני המחפיר והשחיתות.
אם ייפול המשטר במדינה הלטינית הרחוקה, יהיה זה איתות חשוב לרוסיה ולבעלות בריתה שארה"ב היא עדיין השוטר העולמי. זה יהיה גם ניצחון למאבק העממי ולדמוקרטיה – ניסיון שבסוריה נכשל כישלון חרוץ. הפלת מדורו תיתן תקווה לוונצואלה ותעורר דאגה מסוימת בדמשק ובטהרן, אך אם ישרוד המשטר בקראקס תהיה זו הוכחה לאיראנים ולסורים שגם הם יכולים להמשיך להישען על רוסיה, לדכא את עמם ולשרוד תחת הלחץ האמריקני.
ד"ר ירון פרידמן, פרשן ynet לענייני העולם הערבי, הוא בוגר אוניברסיטת סורבון בפריז, מרצה על האיסלאם ומלמד ערבית באוניברסיטת חיפה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאיסלאם. ספרו "העלווים – היסטוריה, דת וזהות" יצא לאור באנגלית בהוצאת בריל-ליידן בשנת 2010.
לפנייה לכתב/ת 
