הבחירות בישראל: מצביעים יותר מארה"ב, בוחרים כמו יפן וקנדה
אחוז ההצבעה בישראל נמצא בעלייה ונחשב לאחד הגבוהים בקרב מדינות ה-OECD. אמנם נתניהו מחזיק כבר הרבה שנים בראשות הממשלה, אך תדירות הבחירות גבוהה ועומדת על פחות מ-3 שנים בממוצע. וגם: מי עומד בראשות ממשלה יותר שנים מנתניהו? ואיפה תפסידו משרה אם לא תשתתפו בבחירות?
בעוד פחות מ-70 ימים ייפתחו הקלפיות ומערכת הבחירות לכנסת תגיע אל שיאה. רגע לפני, בדקנו מה מצבנו מול העולם: כל כמה זמן הולכים לקלפי? כמה האזרחים טורחים בכלל לצאת מהבית? וגם – מי ראש הממשלה שנמצא בשלטון הכי הרבה זמן? (רמז: הוא לא שלנו)
עוד בסדרת "להבין את הבחירות":
כל העדכונים וכל מה שצריך לדעת על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
יותר מצביעים מארה"ב, פחות משבדיה
אחוז ההצבעה בישראל בבחירות הקודמות לכנסת הוא מהגבוהים בעולם, זאת לאחר שבשלוש המערכות האחרונות חלה עלייה הדרגתית בשיעור ההצבעה ובבחירות 2015 הוא עמד על 72.3% מבעלי זכות הבחירה. שיעור זה העמיד את ישראל כאחת מעשר המדינות עם שיעור ההצבעה הגבוה ביותר מקרב מדינות ה-OECD (ארגון המדינות המפותחות – ד.ל.).
שיעור ההצבעה בישראל גבוה יותר ממדינות כמו נורבגיה (70.6%), גרמניה (69.1%), קנדה (62.1&) וארה"ב (55.7%). עם זאת, לא מדובר בשיעור ההצבעה הגבוה ביותר. מעלינו ניתן למצוא את הולנד עם 77.3%, אוסטרליה עם 79%, שבדיה עם 82.6% ובבלגיה עמד אחוז ההצבעה על 87% מבעלי זכות הבחירה.
אחת הדרכים שסייעו לאחוז ההצבעה הגבוה היא הקביעה שיום הבחירות לכנסת הוא יום שבתון, מעין חג אזרחי. חוץ מכמה מגזרים שהוגדרו חיוניים, העובדים במשק הישראלי זכאים לחופש ביום הבחירות, כדי שלא תהיה להם כל מניעה לגשת אל הקלפי ולממש את זכותם הדמוקרטית.
בשונה מישראל, במרבית המדינות קובעים את יום הבחירות ביום ראשון, שהוא ממילא יום חופש, או בסוף השבוע. במדינות מעטות, כמו ארה"ב ובריטניה, הבחירות נערכות באמצע השבוע ולא מעניקות יום חופש – האזרחים נאלצים ללכת להצביע באמצע יום העבודה, לפניו או אחריו.
אמצעי נוסף להגדלת אחוז ההצבעה הוא הטלת חובה על האזרחים לממש את זכותם להצביע. ב-27 מדינות האזרחים חייבים על פי חוק להגיע אל הקלפי. ברוב המדינות החובה להצביע נשארת על הנייר ולא נאכפת, כמו ביוון או בולגריה. אבל ישנן מדינות שבהן מי שלא מצביע עלול לשלם קנס כספי.
מי שמחמירה במיוחד בנושא היא בלגיה, שם מי שמשתמט מהשתתפות בבחירות עלול לא להתקבל לעבודה בשירות הציבורי. מי שלא הצביע ארבע פעמים ברצף מאבד את זכותו להצביע במשך עשר שנים.
מנהיגת המדינה שעקפה את נתניהו
כמה ימים לפני הבחירות הקרובות יחגוג ראש הממשלה בנימין נתניהו עשר שנים רצופות בלשכה. בסך הכל הוא משמש בתפקיד כבר כמעט 13 שנים במצטבר – יותר מכל ראש ממשלה ישראלי אחר, למעט דוד בן-גוריון. הכהונה הממושכת מעלה לא פעם את הקריאה להגבלת כהונת ראש הממשלה, ואף הוגשה הצעת חוק בעניין. אך האם מדובר בכהונה חריגה בהשוואה עולמית?
כשמשווים מול מדינות אחרות עם שיטת ממשל כמו בישראל נראה שכהונתו של נתניהו אכן ארוכה למדי, אך לא יוצאת דופן. נתניהו הוא אמנם אחד מראשי הממשלה הוותיקים במערב, אך יש ותיקים ממנו – קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל, למשל. היא נכנסה ללשכתה בברלין כשלוש שנים לפני נתניהו, ולאחרונה החלה את השנה ה-14 בתפקיד.
גם ראש ממשלת הולנד, שנכנס ללשכתו כשנה אחרי נתניהו, עדיין מחזיק במשרה הרמה. בבריטניה כיהנו בעבר ראשי ממשלה במשך תקופות ארוכות: טוני בלייר השלים עשור בתפקיד, ועוד לפניו כיהנה מרגרט תאצ'ר במשך יותר מ-11 שנים. גם במדינות רבות אחרות כיהנו בעשורים האחרונים ראשי ממשלה למשך תקופות ארוכות של עשר שנים ומעלה ברצף או במצטבר, ובהן שוודיה, אוסטריה, ספרד, אירלנד, קנדה ועוד.
כדאי לציין, בשום מדינה בעולם לא נהוגה הגבלה על משך הכהונה של ראשי ממשלה, והם רשאים לכהן בתפקיד כל עוד הם רוצים בכך ומצליחים להיבחר מחדש לתפקיד. מגבלת כהונה נהוגה רק במשטרים נשיאותיים, שבהם ראש הרשות המבצעת נבחר ישירות על ידי הציבור. ואכן, כשבישראל הייתה נהוגה בחירה ישירה של ראש הממשלה הוטלה בחוק מגבלה על כהונה רצופה.
יציבות השלטון, או: כל כמה שנים יוצאים להצביע
הבחירות בישראל אמורות להתקיים כל ארבע שנים, אבל במקרים רבים הממשלות לא מצליחות להחזיק מעמד והבחירות מוקדמות. אבל לא מדובר בתופעה ישראלית, במדינות רבות האזרחים מתלוננים שהם נקראים לקלפי לעיתים קרובות מדי.
במדינות עם משטר נשיאותי, כמו ארה"ב, מועדי הבחירות הם קשיחים והקדמת הבחירות היא מקרה חריג מאוד. אבל במדינות עם משטר פרלמנטרי, כמו ישראל, בחירות מוקדמות הן עניין שגרתי.
כך לפני פחות משנתיים החליטה ראש ממשלת בריטניה, תרזה מיי, לפזר את הפרלמנט ולערוך בחירות מחודשות, פחות משנתיים אחרי שנכנסה לתפקיד.
מהשוואה שערכנו בקרב 20 מדינות עולה שתדירות הבחירות בישראל היא מהגבוהות ביותר. מאז 1995 מתקיימות בישראל בחירות כל 2.9 שנים בממוצע, נתון דומה לזה של קנדה, הולנד ויפן. בין המדינות היציבות יותר, שבהן הבחירות מתקיימות בכל ארבע שנים ומלאה בממוצע ניתן למצוא את אירלנד, שבדיה והונגריה
הגודל לא קובע: מי מרכיב את הממשלה?
הצעה נוספת שעולה לא פעם היא לקבוע שהמפלגה שזכתה במספר המושבים הרב ביותר תקבל באופן אוטומטי את הזכות להרכיב את הממשלה. אמנם כמעט בכל מערכות הבחירות בישראל הוטלה הרכבת הממשלה על המפלגה הגדולה ביותר, אך היו דברים מעולם.
בבחירות 2009 קיבלה "קדימה" בראשות ציפי לבני מנדט אחד יותר מהליכוד, אך הנשיא שמעון פרס הטיל את הרכבת הממשלה על נתניהו, שזכה לתמיכת רוב חברי הכנסת. פרס עשה זאת מכיוון שהחוק לא מגביל את שיקול דעתו של הנשיא. החוק קובע כי לאחר התייעצות עם נציגי הסיעות הנשיא יטיל את הרכבת הממשלה על "אחד מחברי הכנסת שהסכים לכך".
ישנן מדינות, כמו יוון ובולגריה, שבהן החוק נותן את זכות הראשונים למנהיג המפלגה הגדולה, ורק אם הוא לא מצליח אז מנהיגי המפלגות הבאות בתור יכולים לנסות להרכיב ממשלה. היתרון בשיטה היא עידוד הבוחרים להצביע למפלגות הגדולות, דבר שיכול לתרום ליציבות הפוליטית.
אבל במרבית המדינות המצב דומה לישראל – לראש הממשלה, נשיא או מלך, יש סמכות להטיל את הרכבת הממשלה על מי שיש לו הסיכויים הגדולים ביותר להשיג תמיכה מספיקה מהפרלמנט.
במספר לא מבוטל של מדינות מפלגת השלטון כיום איננה המפלגה הגדולה ביותר אלא דווקא זו שהצליחה לגבש סביבה קואליציה רחבה. כך היה בבלגיה, שם הושבע בבחירות 2014 מנהיג המפלגה השלישית בגודלה לתפקיד ראש הממשלה. גם בדנמרק מפלגתו של ראש הממשלה היא השלישית בגודלה.
לפנייה לכתב/ת 
