גל הירש בשדה הקרב הפוליטי: "התנהל נגדי קמפיין מתוזמר של אנשים חסרי עמוד שדרה"
תת-אלוף במיל' גל הירש לא שוכח את שתי המלחמות שניהל בחייו על שמו הטוב: נגד מבקרי תפקודו במלחמת לבנון השנייה, ונגד מי שלטענתו פעלו לסיכול מינויו כמפכ"ל המשטרה. "שהעם יחליט אם הוא ממנה אותי", הוא אומר. בריאיון נוקב הוא מספר מדוע סימן כיעד את תפקיד השר לביטחון הפנים
בשבת לפני חודשיים הרגיש תא"ל (מיל’) גל הירש לפתע כי הוא מאבד את ראייתו. הירש, 55, עלה אז לקומה השנייה בביתו בראש־העין, כשהמראות היומיומיים שנגלו לעיניו במדרגות כבר לא נראו כמו תמיד. "כל שדה הראייה שלי הוכפל ושוב הוכפל וראייתי השתבשה לגמרי. ראיתי כל כך הרבה תמונות שבסוף לא ראיתי כלום. לא היה חושך, אבל היה בלוק גדול של פריימינג. זה היה רגע מפחיד, עברו לי כל מיני מחשבות בראש, חשבתי שזהו, שהחיים נגמרים, שהפעם נוחת עליי משהו שלא אצליח אולי לצאת ממנו", הוא מספר השבוע.
כל העדכונים וכל מה שצריך לדעת על בחירות 2019 במקום אחד - מתחם הבחירות של ynet
הירש לא איבד עשתונות. "גיששתי את דרכי לפינת המשפחה, ישבתי והמתנתי, אולי זה יעבור. זה לא עבר". הוא מיהר להזעיק את דונה, אשתו, וביקש שתקרא לבתם ושתיהן ייערכו לקחת אותו לבית החולים. "אמרתי שאני חושב שאני עובר אירוע מוחי, ודיברתי עם הרופא שלי. בשבועות האחרונים הרופא היה מוטרד מהסטרס שבו אני נתון, וכבר התחלנו לבצע כל מיני מהלכים רפואיים למניעה. הוא הורה לי להגיע מיד לבית החולים, שם כבר חיכו לי עם טיפול תרופתי ומיד לסי־טי ראש".
בדיעבד התברר שאכן היה חשש לאירוע מוחי והירש טופל בזמן. הראייה חזרה אליו בהדרגה, והירש אומר כי הוא חש בטוב כעת, אבל הלילה שבו נשאר בבית החולים תל־השומר היה לילה של חשבון נפש. לדבריו, זה היה הלילה שבו החליט לרוץ לכנסת. "פתאום הבנתי שאין לי יותר מדי זמן, ושאם אני יוצא מזה מבחינה בריאותית, אני הולך לפוליטיקה", הוא אומר. "הבנתי שאני לא יכול להמתין לרגע אידיאלי שבו יקרו דברים כדי שאני אוכל למלא את הייעוד שלי, ושאני הולך למלא את לוח הזמנים שלי לא לפי משטרת ישראל ולא לפי פרקליטות המדינה, שמציבים לי לוח זמנים שאין בו ודאות ואין בו סוף שנראים לעין".
הפעם השנייה הייתה לפני כשלוש וחצי שנים, כשמינויו למפכ"ל המשטרה סוכל. מאז עמד הירש תחת מסכת של חקירות וחשדות. בשתי פרשות הוא נקרא לחקירות במשטרה בגלל עסקי החברה שהקים אחר פרישתו מצה"ל, "דיפנסיב שילד אחזקות" העוסקת בייעוץ ובפרויקטים ביטחוניים. תיק אחד, שעסק בחשדות בהטיה לכאורה של מכרז לפינוי נפלים בחוף ראשון־לציון, שבו זכתה החברה, נסגר לאחרונה. התיק השני, בגין מתן שוחד לכאורה בגיאורגיה, עדיין פתוח, למרות שהשר הגיאורגי ששמו מעורב בפרשה זוכה מכל חשד במולדתו.
"מכל המהלומות שקיבלתי בחיי, המהלומה הכי קשה היא שגזלו ממני את הזכות לשרת את המדינה", אומר הירש בראיון מיוחד. "הפצע הזה שנפער אחרי מלחמת לבנון השנייה, נפער שוב בעניין המפכ"לות. השבץ היה בשיאה של תקופה, שבה הייתי בלחץ מאוד כבד. בעבר כבר עברתי פציעות ולחצים, הרי יש לי 59 אחוזי נכות מהפציעה בצבא, אבל כנראה הפעם הדברים הצטברו. הלחץ הבלתי פוסק מפעילות מבצעית של הרבה שנים, האירועים הקשים אחרי מלחמת לבנון השנייה וכל החקירות האלו יצרו עומס על המשפחה ועליי. הרגשתי שכל המתח, העלבון והדאגות הופכים למשא כבד, שנותן אותות בגוף ובנשמה. אני זוכר שאמרתי לדונה, 'הרבה יותר קל להיפצע במארב מחבלים מאשר מאש כוחותינו', כי כשאתה נפצע מניחים שתל ועושים שיקום, אבל אי־אפשר לשים שתל על הנפש".
זמן קצר אחרי האירוע ההוא נולדה להירש נכדה, יובל, והרצון ללכת לפוליטיקה לבש צורה אחרת בדמות רצון להקים מפלגה משלו, "מגן" שמה. "אמרתי, אני חייב להיבחר ולא להתמנות. לפנות אל העם. שהעם יחליט אם הוא ממנה אותי, אם הוא רוצה בי. אני יותר לא מחפש מינוי מגורם אחר. פעמיים לא מינו אותי, אבל בכל פעם שאני לא מתקדם קדימה, אני מתקדם לרוחב ומעמיק שורשים בפעילות אחרת. ככה היה כשהלכתי לפעילות עסקית, וככה עכשיו עם ההחלטה ללכת לפוליטיקה".
"מבצע השחרה"
במשך שנים הסתובב הירש עם אות קין של מלחמת לבנון טבוע על מצחו, ועם בטן מלאה נגד כל הגורמים שלא גיבו אותו ותמכו בו מול ועדות החקירה שמצאו פגמים בהתנהלותו. לפני שלוש וחצי שנים היה נראה שהסיפור הכואב הזה כבר מאחוריו. בטקס הפרידה שלו מתפקיד סגן מפקדת העומק, שאותו מילא במסגרת שירות המילואים שלו החל מ־2012, שיבח אותו הרמטכ"ל גדי איזנקוט. "מי שמכיר אותך לא צריך חוות דעת של שופטים מלומדים על תקופת מלחמת לבנון השנייה", אמר איזנקוט והוסיף כי תושבי הצפון חבים להירש תשע שנות שקט. גם השופט בדימוס ד"ר אליהו וינוגרד, מי שעמד בראש הוועדה לחקירת מלחמת לבנון השנייה, והשופט מישאל חשין ז"ל טענו באותה תקופה כי נעשה להירש עוול. "פתאום הייתה תחושה של תיקון", אומר הירש. "אמרתי לדונה שעכשיו, תשע שנים אחרי, נראה לי שמלחמת לבנון השנייה הסתיימה מבחינתי. הייתה תמיכה סביבי, והייתה הצעה שאני אתמודד על תפקיד מנכ"ל רפא"ל הבא. זה היה בתמיכת שר הביטחון והרמטכ"ל".
זה תפקיד שרצית בו?
"מאוד. מרגע שיצאתי לחיים האזרחיים עסקתי בטכנולוגיות, במחקר ופיתוח, ובין היתר עבדתי עם רפא"ל. הייתי כבר בתוך התהליך, כשצילצל אליי גלעד ארדן, להציע לי את תפקיד המפכ"ל. היו לנו שתי פגישות שלאחריהן נקראתי אל ראש הממשלה".
ואת תפקיד המפכ"ל רצית?
"בהתחלה היו לי הרבה לבטים. חשבתי שיש הרבה סיכונים. כבר אז הבנתי שאני מועמד מבחוץ, ושלא יאהבו את ההצנחה הזאת. אבל חשבתי גם שאם אני אבוא למשטרה, יש גם סיכוי שאוכל למשוך אחריי הרבה מאוד אנשים טובים מכל מערכת הביטחון. ידעתי שאני יכול להביא אל משטרת ישראל את הניסיון המבצעי שלי, את הרוח שלי, את רוח הקרב שבי. היו לי מגבלות רבות עם מי להתייעץ, משום שהכל היה מאוד דיסקרטי. הרי בישראל, כששם של מועמד עולה, מיד מתחילות ספקולציות ומתחילים ליירט אותו".
נשאלת בפגישות האלה על העסקים שלך? "נשאלתי ושמתי הכל על השולחן. אגב, צריך לומר שנדרשתי לזה ממילא עוד בפיקוד העומק. גם אז עשיתי בדיקת נאותות עם הסדר למניעת ניגוד עניינים ביני ובין צה"ל".
לאחר כשבועיים של דיונים, כך הירש מספר, הוא השיב בחיוב ונקרא אל לשכת השר. "ארדן אמר לי, 'אנחנו יוצאים בהודעה היום בשש בערב. שעתיים אחרי זה, היום אני יודע, כבר התחילו מאמצי הסיכול של המינוי. ובתוך חמש שעות התחיל הגיהינום".
איך זה התחיל?
"בהנחייתו של היועמ"ש לממשלה יהודה וינשטיין, שלא רצה אותי כמפכ"ל, החל ראש אגף החקירות ניצב מני יצחקי לבצע בדיקות על דברים שלא היו ולא נבראו. התחילו להעלות מהארכיון חומרים שנבדקו כבר לפני שנים ונסגרו. התחיל מבצע השחרה מתוזמן היטב, ששילב בין גורמים במערכת אכיפת החוק ובתקשורת ובעלי אינטרסים כמו מפכ"לים בדימוס. התחילו שלושים ימים של התקפות והתנפלות.
"אני, קצין וג'נטלמן, סיכמתי גם עם ארדן וגם עם ראש הממשלה שאני לא מגיב. 'אתה המפכ"ל', הם אמרו, 'תתכונן לתפקיד'".
בוא נדבר על החקירות שנפתחו נגדך: חשדו שהחברה שלך זכתה במכרז לפינוי נפלים בחוף ראשון־לציון שלא כדין, בשל ניסיונה הדל והמחיר הגבוה שדרשה. התיק נגדך נסגר מחוסר אשמה, אבל פורסם בשעתו כי נשקלה הגשת כתבי אישום נגד אחד משותפיך העסקיים ונגד נציגת העירייה.
"החברה שעמדתי אז בראשה, 'דיפנסיב שילד' (זה כשנה הירש אינו פעיל בחברה — א"ל), עסקה בפרויקטים מורכבים. עיריית ראשון־לציון קיבלה בחזרה מצה"ל קטע חוף ששימש בעבר לניסוי תחמושת. היה צורך לנקות את השטח מנפלים כדי להפוך אותו לחוף בטוח לרחצה. אחרי שהמכרז הראשון – שלא השתתפנו בו – נכשל, פנו אלינו לאור היכולות שלנו וביקשו שנשתתף במכרז חדש, שבו זכינו. אחרי המינוי שלי למפכ"ל צצו העלילות וסיפורי המעשיות על הטיית המכרז".
אז אתה חושב שתפרו לך תיק?
"הפתיחה בחקירה הזאת נועדה לסכל את המינוי. תופרי התיק הצליחו במשימתם. כשהודעתי לאחר שלוש שנים של חקירות שאפנה לבג"ץ, התיק נסגר לגמרי מחוסר אשמה. זה אומר הכל".
היה גם התיק הגיאורגי. אתה ועוד כמה בכירים בחברה נחקרתם בחשד ששילמתם שוחד לגורמים בגיאורגיה על מנת לזכות במכרז. "העבודה בגיאורגיה בוצעה בברכת הרשויות בישראל ובאישורן המלא במשך עשרה חודשים עד קיץ 2008. לא הייתה נגדנו חקירה בגיאורגיה מעולם. החשדות לשוחד הם מופרכים. החקירה נגד שר ההגנה הגיאורגי התחילה שנים אחר כך, ונבעה מרדיפה פוליטית שהחלה עם חילופי השלטון שם. בתי משפט בלונדון ובגיאורגיה ניקו את שר ההגנה מכל אשמה. אותם בתי משפט ציינו גם שהתצהירים, המידע והעדויות שלנו אמינים לחלוטין.
"גורמים בכירים במשטרת ישראל ניצלו את האירועים כדי לטפול עליי חשדות שווא. הכל למען המטרה 'הקדושה' - מניעת המינוי שלי למפכ"ל".
ברשויות האכיפה טענו לאחרונה שהחקירה שלך מתעכבת כי אתה מסרב להעביר מידע על חשבונותיך בשווייץ. "לחברות ולאנשי עסקים ישראלים רבים יש חשבונות בחו"ל לניהול עסקיהם. זו לא עבירה. אני הוא זה ש'גילה' לחוקרים את קיומו של החשבון בחו"ל. כל מידע על כל חשבון בנק שלי דווח כחוק לרשויות המס בכל השנים. עכשיו גורמי החקירה באים בדרישות חדשות, שהן תירוץ לעוד שנים ארוכות של חקירות ולהשארת התיק פתוח באופן מלאכותי. זה נעשה כדי להתמודד עם פנייתי הצפויה לבג"ץ, עם הדרישה לוועדת חקירה ממלכתית, וכדי להצדיק בדיעבד בכל דרך את סיכול המינוי".
אז אתה בעצם אומר כי המשטרה, הפרקליטות וכל רשויות האכיפה קמו כולם כיד אחת נגדך, בלא שדבק בך רבב?
"התכנסו כל מיני בעלי עניין ואמרו לעצמם, אם אנחנו לא מביאים עליו משהו, הוא יהיה המפכ"ל. ועכשיו, שימי לב איך עובדת השיטה: בכתבה בתקשורת מעלים שלל סיפורי בדים וחשדות, ומערבבים. כיוון שיש כתבה, אז אמרו לארדן, תשמע, יש פה סיפור, חייבים לבדוק אותו. הבן אדם היטה מכרז בראשון־לציון, והוא שילם שוחד בגיאורגיה והוא הלבין הון והוא תיווך לשוחד, והוא עבר על חוק ההגבלים העסקיים ומתנהלת נגדו חקירה על ידי ה־FBI ומי יודע מה עוד? התנהל נגדי קמפיין מתוזמר. משפחות שכולות הוכוונו נגדי. פתאום צצו לתדהמתי אנשים חסרי עמוד שדרה שאמרו 'הוא לא ראוי'. זה נמשך מאמצע אוגוסט עד אמצע ספטמבר 2015.
"אחרי חודש ימים נקראתי לפגישה לילית בביתו של ראש הממשלה. הוא והשר ארדן בדקו אם אהיה מוכן להסיר את מועמדותי. השבתי בשלילה".
מדוע?
"כי אם אני מסיר את מועמדותי, זה נראה כאילו יש משהו בדברים. ראש הממשלה אמר לי שהוא מנסה לשכנע את וינשטיין להאיץ את החקירה. מישה חשין ז"ל, על ערש דווי, ממש יום־יומיים לפני שהוא נפטר, ניהל שיחה מאוד קשה עם דינה זילבר (המשנה ליועץ המשפטי לממשלה — א"ל). הוא אמר למקורביו שעד נשימתו האחרונה הוא ייאבק על צדק לגל הירש".
בשלב הזה עדיין לא נקראת לחקירה?
"לא. זו הייתה 'בדיקה'. ואז, אחרי 30 יום, בערב יום הכיפורים, הצום עומד להיכנס, מתקשרים אליי מלשכת ראש הממשלה, מעלים גם את ארדן על הקו, וראש הממשלה אומר לי: 'אנחנו לא מצליחים להזיז את היועץ המשפטי לממשלה, מה אתה אומר?' 'אני לא אסיר את מועמדותי', עניתי, 'אתם מיניתם אותי, תבטלו את המינוי וקחו את האחריות עליכם. אני לא נאחז בקרנות המזבח. תראו מה קרה לי ב־30 יום. גמרתם לי את הבריאות, את הפרנסה, את העסקים, את המינוי כמנכ"ל רפא"ל. תעשו מה שאתם חושבים'. הם אמרו, 'אנחנו ניאלץ להודיע על הסרת המועמדות שלך בצאת יום הכיפורים'".
מה עובר עליך ביום הכיפורים הזה?
"סערת נפש גדולה מאוד. שאלתי את עצמי למה עשיתי את זה בכלל, למה הסכמתי, למה היה צריך להכניס את המשפחה עוד פעם לתוך דבר כזה. כבר היה ברור לי שזה לא ייגמר שנים. כי אלה שסיכלו את המינוי, יצטרכו להצדיק את זה.
"בתוך שתי יממות וחצי נפתחה נגדי חקירה פלילית שתכליתה להצדיק בדיעבד את הסיכול. זה היה נורא. פתאום פושטים על המשרדים שלי, פושטים על הבית. הופכים את הבית, פושטים על משרדי עורכי הדין שלי, על משרדי רואי החשבון שלי, יוצאים עם ארגזים של חומר. את יודעת איזו השפלה זו שפושטים לך על הבית?"
ואותך לקחו לחקירה בלהב 433.
"עברתי ימי חקירה ארוכים וקשים. תחשבי על הסיטואציה: אני אמור להיות מפכ"ל המשטרה. עכשיו אני מגיע ללהב 433 ונחקר שם על ידי מי שהייתי אמור להיות מפקדם. חקירות ארוכות ומאוד לא נעימות, מבוקר עד לילה. על כל השאלות נתתי תשובות".
זכור לך רגע קשה במיוחד?
"היה רגע אחד שמאוד פגע בי. החקירה הופסקה פתאום, הדלת נפתחה, נכנס קצין משטרה והוציא אותי החוצה מהחדר. התעקש שאני אגיע איתו אל החלון בקצה המסדרון. הבנתי שיש צלמים בחוץ, כי ראיתי בעיתונות שצילמו נחקרים דרך החלון עם עדשות מקרבות. סירבתי. הוא ניסה לשכנע אותי, ואז הוא אמר, 'תראה מה זה החיים, אתה היית אמור להיות המפכ"ל שלנו, ועכשיו אני ככה יכול להסתלבט עליך'".
איך חווית את הרגע הזה?
"כהשפלה. היה שם קצין בכיר ששמע את זה והשפיל את מבטו. הייתה שם קצינה שלא ידעה איפה לקבור את עצמה. אבל אותו קצין יכול היה לומר את זה בלי להסס. זה אומר הכל על היעדר ריסון הכוח. זה אומר גם משהו על שיקולים זרים ועל המוטיבציות הקשות שהיו בבסיס החקירה הזו".
באיזה שהוא שלב הרגשת שחרב עליך עולמך?
"תשמעי, הייתי ימים ארוכים בחקירות. החברה שלי כל התקופה הזו לא עובדת. אנחנו לא מפטרים את העובדים. צריך להביא כסף מהבית. צריך לממן עורכי דין רבים. ועל מה? הרגע התנדבת להיות מפכ"ל, הסכמת לוותר על חייך, ויתרת על תפקיד מנכ"ל רפא"ל. אז התסכול הוא נורא. הכאב גדול. הדאגה. החרדה. זה הזכיר לי את מה שקרה לי אחרי המלחמה. לא יכולתי אז להתפרנס, ויצאתי לחו"ל להתפרנס. ואז זה קורה לי שוב".
רגע של אופוריה
החקירות הממושכות תבעו מחיר גם ממשפחתו. להירש ולדונה רעייתו, יש שלוש בנות: מאוֹרי, 29, סיימה התמחות במשפטים; עופרי, 24, השתחררה לאחרונה מצה"ל לאחר שירות כקצינת מבצעים בבסיס חיל האוויר רמון וכמפק"צית בבה"ד 1; וניר, בת 16, תלמידת תיכון ושחקנית טניס. "המשפחה חיה בחרדה נוראית, וזה נמשך כבר שלוש וחצי שנים", אומר הירש. "ובתוך כל החקירות אתה צריך להמשיך להתנהל. עופרי רק השתחררה מהצבא, וניר משחקת טניס ואני איתה במשחקים, ומאורי התחתנה עם איתי והיא בהיריון, ודונה ואני מחזיקים בית ומשפחה, ובתוך זה אנחנו צריכים להמשיך להתפרנס. לפני ההצעה למפכ"לות התחלנו לבנות בית שהיה חלום של שנינו הרבה שנים, וכדי לממן את הוצאות המשפט היינו צריכים למכור את הבית הנבנה ולוותר על החלום. כלכלית, שילמתי מחירים גדולים".
השר ארדן אמר כי סיכול המינוי שלך הוא אירוע חמור, ובסיום חקירת המשטרה והפרקליטות הוא ידרוש הקמת ועדת חקירה בראשות שופט. "ברגע שהוא אמר את זה, אני פשוט תפסתי את הראש. אמרתי, וואו, למה הוא עשה את זה? עכשיו החקירה הזאת לא תסתיים לעולם. אחרי החשיפה בתקשורת ביולי והאיום שלי לפנות לבג"ץ, התחילו פתאום להוציא צווים חדשים ולבקש אישורים להאריך את כל צווי התפיסה של מה שהוחרם ממני".
בטקס השקת ספרו החדש, "אנחנו לפני אני", לפני שבועות אחדים, נשא הירש דברים בגנות מערכת אכיפת החוק. "אמרתי גם, חכו תראו מה צפוי לקרות מיד אחרי הנאום הזה. לא טעיתי. 36 שעות אחר כך יצאה הודעה ששוקלים להמליץ להגיש נגדי כתב אישום על עבירת מס. זה מה שנשאר להם אחרי סגירת כל התיקים".
"במקרה השני, השופט דוד רוזן, שמשמש כיום נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, אמר לי, 'אני חושב שנגרם לך עוול, אני רוצה לבדוק את העניין'. למחרת הוא דיבר עם עורך הדין שלי, גיורא אדרת. שלושה חודשים לא שמענו ממנו, ואז, לפתע פתאום אנחנו שומעים בתקשורת שבדיקתו הסתיימה, והוא קבע כי בחקירת גל הירש לא נפל דופי. השופט רוזן לא דיבר איתי, ולא עם עורך הדין שלי, לא קיבל מאיתנו מסמכים. אחרי פנייה שלנו, הוא שלח מכתב התנצלות, שבו אישר כי אכן לא שמע אותנו, אלא הסתמך על דברי הפרקליטות. שני האנשים האלה, טירקל ורוזן, שני סמלים של מערכת המשפט, סדקו את האמון שלי במערכת המשפט. הם בעצם גורמים לי לתחושה שאין על מי לסמוך. מערכת אכיפת החוק יצאה בעיניי משיווי משקל. היה אפילו ערב אחד שאמרתי, ווי, המדינה נגמרת לי".
"כשהייתי בוועדת טירקל", נזכר השבוע הירש, "שאל אותי משה דיין, נציב שירות המדינה, שאלה אישית: 'גל רודף גל ונשבר - גם אתה לפעמים?' הוא שאל והוסיף, 'איך אתה מצליח לעמוד בכל המשברים, נפצעת וקמת, נפגעת במלחמת לבנון השנייה, והנה אתה קם ומוכן לקחת את המפכ"לות'. אני תמיד אומר שמה שעוזר לי לשלם את המחירים ולזנק לתוך האש הן דונה והבנות. וזה גם הדבר שמאוד כואב, כי כשאני קופץ ממצוק המשפחה שלי קופצת אחריי.
"כשהייתי ב'שלדג' וגרנו בשיכון משפחות בפלמחים, היה ביני לבין דונה הסכם שאני לא אומר לה לא מה המשימה שאליה אני יוצא, ולא איפה זה קורה ולא מתי אני חוזר, אני רק אומר לה שאני יוצא למשימה. והיא הייתה יושבת כל הלילה דרוכה לשמוע אם יש סירנות בבסיס ומזניקים את מסוקי החילוץ, ובבוקר הייתה מטה אוזן לשמוע את היסעורים חוזרים. וכשהיינו חוזרים היה לנו נוהג לטוס נמוך מעל לגגות, כדי שהמשפחות יידעו שחזרנו. היא הייתה איתי ביציאות ובנחיתות, ואמרתי שם בוועדת טירקל, שיש תאימות מוחלטת בין האופן שבו דונה רואה את הדברים לבין איך שאני רואה. לכן אני לא נשבר. הכל הלך לי מאוד קשה, ובלי הזוגיות והמשפחה היה מאוד קשה להיצמד לנחישות הזאת".
קרו לך שני דברים שאתה חווה כעוול גדול. איך אתה מסביר לעצמך את זה, שלשיטתך – פעמיים הוכנסו מקלות דווקא לגלגליך?
"אני לא חושב שזה קשור במהות שלי. זה יותר עניין של נסיבות. דברים כאלה קורים למי שנמצא בחזית ובעשייה המשמעותית. לא ברחתי אף פעם מהמקומות המסוכנים. בכל פעם הייתי נכון לשוב ולהתייצב בחרטום. לזה יש מחיר! מנהיגים צריכים לשלם מחיר ולראות כל תפקיד שלהם כאילו הוא האחרון. העובדה שאני נופל וקם וממשיך ללכת - מראה שיש בי את האש הבוערת, ואיני מרשה לעצמי להישבר או להגיד לעצמי שאין טעם לפעול שוב".
ריסון הכוח
למפלגה שהשיק השבוע קרא "מגן", וכמו בצבא, גם בפוליטיקה, הוא מכוון למטרה ברורה. "אני רוצה להיות השר לביטחון הפנים", הוא מצהיר. "אני רוצה ללכת ולעשות מעשה. יש היום היעדר ריסון כוח בקרב גורמי אכיפת החוק. כשר לביטחון הפנים, אני רוצה לשמור על אזרחי המדינה, אבל גם לוודא שמנגנוני אכיפת החוק פועלים למען האזרח בהגינות ובתקיפות, אך לא בתוקפנות, תוך הקפדה על עיקרון ריסון הכוח".
המשפט הראשון שמופיע במטרות "מגן" הוא "לשנות את השיח", זה אפשרי?
"אני לא אוהב בהתנהגות של מנהיגים רבים את העובדה שהכל מותר, גם לשפוך בנזין ולהדליק מדורות, לסכסך, לפלג, ללכלך, לזרוע פחד ואימה בקרב הציבור, העיקר לקושש קולות. בקטע הזה אני חושב שנתניהו, לא רק שהוא עצמו צריך להיות מאוד זהיר בדברים האלה, הוא היה גם צריך להזהיר רבים מן השרים והאנשים שתחתיו לשנות את השיח, ולנסות להביא ריפוי ואיחוי ומזור. נוצרה כאן לגיטימציה לשיח של שיסוי, של פלגנות. אנחנו סובלים משטף דם חברתי. מפלגת 'מגן' קמה מתוך געגוע למשהו אחר, זיכרון של פעם. לאנשים עם מילה, עם יושרה, עם ענווה, עם אש בעיניים ומתינות בפה. געגוע לערכים שעל בסיסם המדינה נוסדה. אנחנו אנשים עם ערכים של פעם ועם חדשנות של מחר".
לקחת נשימה ארוכה?
"זה לא ספרינט, מגן לא קמה בשביל הבחירות הקרובות. היא תתמודד שוב ושוב. אני לא בונה את מגן בשביל עצמי. אני לא מחפש ג'ובים. אני בונה תשתית שמתבססת על אנשי המכון למנהיגות עתיד בישראל (הירש הוא יו"ר המכון — א"ל) שאותם אנחנו מכשירים כבר עשר שנים, אנשים שאכפת להם מישראל ורוצים לשנות את המדינה. התשתית הזאת תעשה שינוי גדול. יכול להיות שזה ייקח זמן".
אתה לא חושש מתגובת המשפחות השכולות להחלטתך לרוץ לפוליטיקה? יש כאלו שעדיין מפנים את האש אליך.
"המשפחות השכולות הביעו את כאבן ומחאתן בכל מיני דרכים, ולדברים היה אימפקט ציבורי מאוד חזק. מעולם לא ברחתי מאחריות. השכול לא פסח גם על המשפחה שלי (בן דודו, אמנון הגר, טייס בחיל האוויר, נהרג במהלך מילוי תפקידו ב־1977 — א"ל). אני חי יום־יום עם מחיר המלחמות ועם זכרם של הלוחמים שלי".
מבחינתך מלחמת לבנון השנייה הייתה הצלחה?
"למלחמת לבנון השנייה היו הישגים משמעותיים. זה לא מוריד דבר מהצורך המתמיד להפיק לקחים ולהשתפר, כי תהיינה עוד מלחמות, ולבנון אינה לבנון, זו איראן בלבוש אחר. על כן אינני אופטימי באשר לעתיד ובהחלט אפשר שהמלחמה ב־6002 לא תהיה האחרונה".
במרחק הזמן, איך אתה רואה את מה שהיה סביבך אז?
"אחרי מלחמת לבנון השנייה נוצרה תודעת כישלון שחלק ממנה לא מוצדק, וחלק ממנה אכן יש לתקן. אלוף פיקוד הצפון אודי אדם פשט את המדים מיד אחרי שהאש כבתה והלך הביתה, והדברים האלה התנקזו אליי כי הייתי דמות בולטת במלחמה. ואם מפילים את גל, אז אחריו מפילים את חלוץ, ואחריו את עמיר פרץ ואחריו את ראש הממשלה, ואני הייתי שם באפקט הדומינו הזה, וספגתי אש גדולה".
כמי ששואף להיות שר בממשלה וחבר קבינט, איפה אתה בכל זאת רואה את הטעות שלך בניהול המלחמה?
"כמפקד שפיקד על חטיבות רבות במלחמה במשך חמישה שבועות, בוודאי שאיני חף מטעויות, אך הן נבעו מהתנהלות תחת אש מול מהלכי האויב ומתוך שיקול דעת. הרי בצד השני לא היו מטרות קרטון ולא חביות. את תחקירי המלחמה ביצעתי באופן נוקב וחד, לא חסכתי ביקורת מאיש וקודם כל לא מעצמי. את תחקיר האוגדה פתחתי בהצגת מסמך משמעותי על 'שגיאותיו של מפקד האוגדה במלחמה'".
בזמנו הייתה לך ביקורת קשה על הרמטכ"ל דן חלוץ, על שר הביטחון עמיר פרץ, ועל ראש הממשלה אהוד אולמרט שלא גיבו אותך, שלא לדבר על האלוף דורון אלמוג.
"עברו 13 שנה. הרמטכ"ל דן חלוץ היה מפקדי הישיר בחיל האוויר כשפיקדתי על שלדג. יש לו זכויות רבות מאוד בהגנת המדינה. הציבור צריך להוקיר אותו. 13 שנים של שקט אחרי המלחמה, נכון להעריך את כל מי שהיה לו תפקיד מרכזי בה. זה בלי לשכוח את כל מה שנכון היה לתחקר, ולהתעקש על מה שיישאר נכון תמיד – הגיבוי ללוחמי צה״ל ומפקדיו הוא עניין חיוני לקיומה של ישראל".
בכל זאת אתה נשמע מפויס יותר.
"מלחמה זה דבר שנשאר עם לוחם ומפקד עד אחרון ימיו. הזמן לא מקהה את הכאב ולא מעלים את העוולות, אבל את כל מה שאני עברתי אני לוקח איתי קדימה. כאיש ציבור בישראל, אני אגבה את לוחמי צה"ל והמשרתים בכוחות הביטחון".
האם אתה מתכוון להצטרף לאחת המפלגות?
"מרגע שנודע שאני מתכוון לרוץ לכנסת התחלתי להיות מוזמן לפגישות רבות אצל גורמים מרכזיים בפוליטיקה הישראלית. לא אפרט, אבל אני רואה שבעצם הימים האלה המערכת הפוליטית נשברת לרסיסים. כרגע אני מתכוון להישאר כמפלגה עצמאית. להיות כוח פוליטי עצמאי שיתחבר לצורך השגת הישגים לאזרחי ישראל על פי הצורך. כרגע אין לי שום תוכנית להתחבר למפלגה".
דובר על כך שתצטרף לליכוד.
"הנושא של שריון בליכוד עלה ונדון. ב'ליכודיאדה' פעילי הליכוד הצביעו עליי כראשון מבחינתם שצריך להיות משוריין על ידי ראש הממשלה. אבל הנושא של הכיסא בכנסת והג'וב, זה לא מה שמעניין אותי. אני רוצה להניע שינוי".
ההשקפות שלך ימניות. במה אתה שונה למשל, ממפלגת הימין החדש?
"אני בימין פלוס מבחינה מדינית וביטחונית. אני חושב שאנחנו צריכים להיות פרו־אקטיביים בחתירה שלנו לשלום ולהסדרים, אבל אנחנו לא צריכים לשנות שום דבר בהיבטים של מדינה פלסטינית במציאות הקיימת. אנחנו צריכים לאפשר שטף חיים לפלסטינים, לאפשר להם להצביע למוסדות של הרשות הפלסטינית, לדאוג שהכלכלות תהיינה יעילות, אבל אנחנו לא יורדים מאיו"ש. אני לא חושב שהיום ניתן לאפשר לרשות הפלסטינית להיות מדינה במלוא מובן המילה. יש רשות והיא צריכה להראות אחריות. אבל, לצד הגישה הביטחוניסטית אני חי עם דאגה עמוקה ועם מחשבות על אחריות חברתית".
גנץ שמאלני מדי עבורך כדי לחבור אליו?
"הייתי סגנו של גנץ בשלדג, והייתי איתו בחטיבת הצנחנים, ואנחנו חברים לנשק הרבה שנים. אני לא אגיד עליו מילה רעה. אני חושב שגם גלנט לא צריך להגיד.
"אני מאוד מעריך את יואב (גלנט), את בני, את בוגי, את יום טוב (סמיה), כל האנשים האלה שנכנסים לחיים הציבוריים. שירתנו בתפקידים שונים זה לצד זה בלחימה. אני לעולם לא אצא נגדם. אין מצב".
היית במגעים עם משה (בוגי) יעלון. למה הם לא הבשילו בסוף?
"אני מאוד מעריך את בוגי. אנחנו חברים. אך קשה לי לקבל מפלגות שאומרות לא נשב בממשלה אחת עם נתניהו".
האם תצטרף לממשלה בראשות נתניהו גם אם יוגש נגדו כתב אישום לשימוע?
"בפירוש כן, שהרי מי כמוני מבין את חזקת החפות. החוק קובע במפורש שכל אזרח הוא חף מפשע עד אשר הוכחה אשמתו בבית משפט".
איך תנהג אם לפני הבחירות הפרקליטות תודיע על כוונתה להגיש נגדך כתב אישום? האם תשנה את החלטתך לרוץ?
"אני אפעל כחוק. בינתיים אני ממשיך קדימה. לא הורשעתי בכלום. אם ירשיעו אותי, נדבר. תמיד פעלתי כחוק. החוק מאפשר לי להתמודד. כשאני אהיה השר לביטחון פנים – אדאג שאזרחים לא יסבלו, כמוני, מהתנכלות של גורמים באכיפת החוק. יש כאן ניסיון סיכול שערורייתי של ההליך הדמוקרטי. הם רוצים למנוע מהעם לבחור בי, אבל זה לא יעזור – אני אהיה בכנסת ובממשלה הבאה".
תגובות: "ללא משוא פנים"
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה: "החקירה בעניין החשדות המיוחסים לגל הירש וחשודים נוספים טרם הסתיימה ומטבע הדברים איננו נוהגים להתייחס לחקירות מתנהלות.
"דומה שסוגיית גל הירש הוצגה בצורה הברורה ביותר על ידי פרקליט המדינה בוועדת הפנים וכן על ידי היועץ המשפטי לממשלה שאמרו בעצמם באופן ברור, גלוי וישיר כי המידע שהוביל לפתיחת החקירה נגד הירש הגיע מרשות אכיפה אחרת שאיננה משטרת ישראל. החקירה הוטלה לפתחה של המשטרה, רק לאחר שהוסרה מועמדותו של גל הירש לתפקיד.
"מדובר בפרשייה מסועפת ביותר הכוללת חשדות לביצוע עבירות הן על פי חוק העונשין והן על פי פקודת מס הכנסה, הנוגעת למספר לא מבוטל של חשודים ובעלת היבטים בינלאומיים משמעותיים. החקירה תלויה בשיתוף פעולה של מספר מדינות זרות. הרשויות החוקרות עושות כל מאמץ על מנת לקדם את החקירה ולהביא לסיומה בהקדם האפשרי. חרף האפשרות העומדת לרשות מר הירש לסייע בקיצור משך החקירה בפעולות שונות, הוא בוחר שלא לעשות כן.
"משטרת ישראל ורשות המסים התנהלו מראשית הפרשה ללא משוא פנים, באופן מקצועי, הוגן וענייני בהתחשב גם באילוצי חקירה שאינם תלויים ברשויות החוקרות ותמשכנה לפעול בנחישות למיצוי החקירה ולהגיע לחקר האמת בפרשה זו. למען הסר ספק, חקירות רגישות של נבחרי ציבור וכל פעילות מעין זו של משטרת ישראל, מנוהלות על ידי צוותי חקירה מיומנים ומקצועיים ונמצאות באופן תדיר תחת פיקוח ובקרה הדוקים".
מהפרקליטות נמסר: "החקירה בה נחקר גל הירש כחשוד נפתחה לפי החלטת היועמ"ש דאז, וזאת לאור מידע שהתקבל מגופים שונים. המידע הראשוני שהגיע אל היועץ המשפטי לממשלה, כלל לא הגיע מידי פנייה של משטרת ישראל.
"החקירה, המתמקדת בפרשת גיאורגיה, עודנה מתנהלת, ובמסגרתה נאלצה המדינה לפנות לעזרה משפטית ממספר מדינות, הליך מסורבל שבאופן טבעי נמשך זמן רב. לאור העובדה שהחקירה עודנה מתנהלת לא ניתן להוסיף מידע מעבר לאמור, אך נזכיר שככל שיש בידי החשוד מסמכים ואסמכתאות אשר יש בהם, על פי הטענה, כדי לסייע בהגנתו, הרי שביכולתו להציגם בפני גורמי החקירה".
מרשות המסים נמסר: "איננו נוהגים להתייחס לפרטים הנוגעים לחקירות מתנהלות".
ניצב בדימוס מני יצחקי החליט שלא להגיב לדברים.
מטעם השופט (בדימוס) דוד רוזן, נציב תלונות הציבור על מייצגי המדינה בערכאות, נמסר: "צר לנו על תחושתו של מר הירש. בעקבות תלונה ראשונית של אזרח על קצב החקירה האיטי, פעלה הנציבות כדי לסייע להירש ולקדם את מהירות התנהלות הדברים. משהתברר כי חומר החקירה טרם הגיע לפרקליטות וכי אין בכוחה לשלוט על ניהול החקירה וקצב התקדמותה, העביר הנציב דברים אלו לעורך דינו של הירש, בכתב ובעל פה, ובכך סיים את הטיפול בתלונה. מעולם לא נשלח מכתב התנצלות לעורך דינו של מר הירש על ידי הנציב, אלא מכתב שהבהיר את סמכויות הנציבות, לפיהן לא ניתן לטעון כנגד טיפול הפרקליטות בשעה שהתיק טרם מצוי תחת טיפולה. אנו תקווה שתתקבל החלטה בעניינו של מר הירש במהירות האפשרית".
השופט יעקב טירקל: "צר לי על כך שמר הירש מייחס לי, משום מה, ולא בפעם הראשונה, דברים שלא אמרתי".
לפנייה לכתב/ת 
