גנץ עושה לכם נתניהו
הרמטכ"ל לשעבר לא מתראיין, לא עונה לשאלות ומופיע רק מול קהל אוהד. אלא שבניגוד לפוליטיקאי טלוויזיוני כמו ראש הממשלה, יש לו סיבות אחרות
באוקטובר 1983 פרצו שתי משאיות תופת, נהוגות בידי מחבלים מתאבדים, אל בתי המגורים של חיילים אמריקנים וצרפתים ששהו בביירות במסגרת הכוח הרב-לאומי שהגיע ללבנון לאחר המלחמה עם ישראל. 241 אמריקנים ו-51 צרפתים נהרגו. הנשיא רונלד רייגן מיהר לקיים מסיבת עיתונאים כדי להגיב על האירוע, ואף שדברי הפתיחה שלו היו רהוטים, כאשר הכתבים הקשו עליו בשאלות הוא החל להתבלבל והתקשה להסביר מדוע האמריקנים שוהים במדינה המזרח תיכונית הרחוקה. מאז החליטו יועצי התקשורת שלו לצמצם את הופעותיו במסיבות עיתונאים ובראיונות כדי לחשוף אותו מעט ככל האפשר לשאלות בלתי צפויות.
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
גם הנשיא הנוכחי דונלד טראמפ ממעט להופיע במסיבות עיתונאים ולהתראיין בטלוויזיה, אלא אם מדובר ברשת אוהדת כמו "פוקס". בנימין נתניהו, ששהה בארה"ב כשגריר באו"ם בתקופת נשיאותו של רייגן, מאמץ אף הוא את המודל הזה ברוב תקופת כהונתו כראש ממשלה. קשה להיזכר מתי הוא קיים לאחרונה מסיבת עיתונאים (למעט האירוע המפתיע באוקטובר האחרון) או התראיין לכלי תקשורת ישראלי.
הדבר לא נובע מהיעדר מכישורי הופעה במסך הקטן. להפך, מה שמאפיין את כל השלושה האלה הוא הגדרתם כ"פוליטיקאים טלוויזיוניים", כאלו שהגיעו לתפקידם בזכות יכולתם להפיק את המרב מהמדיום הזה. הסיבה להופעות המבוקרות שלהם הוא הרצון לשלוט על המסר שהם מתכננים להעביר לקהל באמצעות שימוש בשורות מחץ וחזרה בלתי פוסקת עליהן, כמו בפרסומת מסחרית.
עיתונאים מודעים לטכניקה הזו ומנסים לשבש אותה באמצעות שאלות. הפוליטיקאים נאלצים להשיב על נושאים שלא התכוונו להתייחס אליהם, דבר שגם עלול להשפיע על הכותרת שתצא מן הריאיון הזה.
על תופעה זו מסופרת אגדה אורבנית: מעשה באפיפיור שביקר בניו יורק והגיע לבית המלון שבו היה מיועד לשהות. אחד העיתונאים שאל אותו: "אדוני, האם אתה יודע שיש נערות ליווי במלון הזה?". האפיפיור הרים את גבותיו בתמיהה: "יש נערות ליווי במלון הזה?". הכותרת שהופיעה למחרת בעיתונים הייתה: "שאלתו הראשונה של האפיפיור: יש נערות ליווי במלון?".
כדי למנוע שאלות והוצאת דברים מהקשרם מייצרים פוליטיקאים דוגמת טראמפ ונתניהו מודל של הופעות שבו יש להם שליטה מלאה על המסר. השיטה: לכנס מפגש עם קבוצה אוהדת ולשאת בפניה את המסרים המתוכננים. הדברים האלה משודרים לבסוף בטלוויזיה ובאתרי החדשות כאילו מדובר באירוע אמיתי ולא כזה שבויים לצרכים תקשורתיים. התוצאה היא שהצופה מקבל תמונה של פוליטיקאי המוקף בסביבה אוהדת ואף אחד לא מנסה להציק לו בקושיות.
גם בני גנץ אימץ את המודל הזה, ובינתיים מסרב למפגשים ולראיונות עם עיתונאים. גם הצגת מועמדתו לראשות הממשלה בשבוע שעבר לא נעשתה במסיבת עיתונאים אלא באירוע מבוקר וללא שאלות. מסתמן שהוא ימשיך בשיטה הזו של ניהול הקמפיין. הוא יופיע במקומות שונים בארץ כשהוא מוקף בצעירים המקפצים מאחוריו וזועקים: "הו הא, מי זה בא, ראש הממשלה הבא".
החלטת הצוות התקשורתי של גנץ להשתמש בקמפיין כזה, של האיש על הגבעה שאי אפשר להתקרב אליו, היא לא מובנת מאליה. לא מוכר לי תקדים בעולם וגם לא בישראל שבו מועמד חדש בבחירות לא מוכן להתראיין אצל עיתונאים. להפך, אלה ששים להופיע בפי כל מיקרופון שמוגש בפניהם. הדעת נותנת שגנץ היה צריך לנצל את פריצתו המוצלחת ולהתנחל באולפני הטלוויזיה. למה זה לא קרה?
יש שתי סיבות לאסטרטגיה הזו של הרמטכ"ל לשעבר. הראשונה היא שגנץ פחות טוב באולפן מאשר בפני קהל. אין לו את הכריזמה הטלוויזיונית של נתניהו או של יאיר לפיד, שמייצרים טקסטים כאילו שהם המציאו אותם באותו הרגע. אפילו בהופעה שאליה התכונן היטב נראה גנץ נרגש ונשמע כאילו הקריא את הדברים שלא זרמו ממנו באופן טבעי.
הסיבה השנייה היא אופיים של המסרים שגנץ השמיע. אלה מתאימים גם לימין וגם לשמאל - שינוי, ביטחון חזק, מלחמה בשחיתות ובעיקר פטריוטיות (הסיסמה "ישראל מעל לכל", שגם היא שאולה מהקמפיין של טראמפ, "אמריקה תחילה"). אם יתייצב בפני עיתונאים הוא יצטרך לפרט לגבי תוכניתו המדינית וגם לגבי מעשיו כרמטכ"ל בפרשיות שנויות במחלוקת. כבר נאמר שאלוהים נמצא בפרטים. גם השטן נמצא בהם.
עד מתי ימשיך גנץ באסטרטגיה הזו? תלוי מה יהיה מצבו בסקרים. נתניהו, כאמור סרבן ראיונות גם הוא, הידרדר בסקרים ערב בחירות 2015 ובעקבות זאת התייצב ל-41 ראיונות בשבוע שלפני הקלפי. אם גנץ ייפול בסקרים, גם הוא ייאלץ לעשות זאת. אם לא, הוא יגיע ל-9 באפריל בלי להשיב כמעט על אף שאלה אחת.
- ד"ר ברוך לשם הוא מחבר הספר: "נתניהו, בית ספר לשיווק פוליטי"
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
