נאום מצב האומה הפך לנאום על מצב טראמפ
כשהתמיכה בו בשפל של כל הזמנים, טראמפ היה צריך את הבמה החגיגית להלהיב מחדש את ההמונים. זאת הייתה משימתו, ולזה הוא הקדיש את נאומו
יותר משזה היה נאום על מצב האומה, היו אלו אמירות שנועדו להעצים את הקמפיין של דונלד טראמפ לקדנציה שנייה כנשיא. בקריצה לקהל הבוחרים המסורתי שלו, הוא דיבר בהרחבה על כל מה שקרוב לליבם וכל מה שיכול להחזיק אותם קרובים אליו. הוא הבטיח בקול גדול שהחומה בגבול מקסיקו תיבנה, הוא יבנה אותה והיא תהיה לתפארת.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
טראמפ דיבר בבוז קולני על שיירות המהגרים הבלתי חוקיים השועטים לעבר ארה"ב ממש ברגעים אלו, ואמר שהוא מגדיל את מספר החיילים האמריקנים שיישלחו לגבול הדרומי כדי להדף אותם. הוא דיבר על המהגרים המתדפקים על דלתות אמריקה כפי שהקהל שלו אוהב לתאר אותם: פושעים, סרסורים, סוחרים בנשים והופכים אותן לזונות ושפחות של העת המודרנית.
הקהל שלו שונא סוציאליסטים. הוא נתן להם גם את זה. "נולדנו חופשיים ונישאר כאלה, אמריקה לעולם לא תהיה מדינה סוציאליסטית", הוא אמר אחרי שפירט איך בוונצואלה, נשיא סוציאליסט הרס את המדינה. הנשיא שבעברו היה בעד זכותה של האישה על גופה בנושא ההפלות, הציג לפנות בוקר עמדה קיצונית מחמירה והבטיח לקדם חקיקה האוסרת על ביצוע הפלה בשליש האחרון להיריון.
בקהילות האוונגליסטיות מחאו לו כפיים. לא היו יכולים לצפות ליותר מכך מנשיא אמריקני. עבור אמירות מהסוג הזה הם היו מוכנים מלכתחילה לקבל אותו למרות עברו, למרות יחסו אל נשים, למרות שמעולם לא קידש את ערכי המשפחה, דבר שהוא בנפשם. הם ציפו ממנו לסחורה הזאת, ובנאום הזה הוא סיפק אותה הרבה יותר מאי פעם בעבר.
אין פלא, בעוד פחות משנה כבר יתקיימו הפריימריז באיווה, שיציינו את תחילת מערכת הבחירות, והנאום שלו היה מכוון לשם הרבה יותר מאשר לחברי הקונגרס או לכלל הציבור האמריקני. טראמפ ירה את יריית הפתיחה למרוץ, והוא לא השאיר אבן בלתי הפוכה. הוא גם גייס לעזרתו את ירושלים, והתגאה איך במחשבה נכונה הכיר בה כבירת ישראל והעביר את השגרירות האמריקנית לשם.
יותר מכך הוא ניצל את הבמה המכובדת, נאום מסורתי מול שני בתי הקונגרס, כדי לשגר איום מרומז כלפי חוקריו. הוא הבהיר שהנס הכלכלי שהביא על אמריקה יכול להיבלם אם יימשכו "חקירות מגוחכות" ואם יימשכו המחלוקות הפוליטיות.
במשך שעה ועשרים דקות, טראמפ נאם ונצמד רוב הזמן לטקסט הכתוב שהוקרן בטלפרומפטר. היה זה נאומו הראשון בבית הנבחרים, מאז שהדמוקרטים השיגו בו רוב. הפתיח היה מעורר תקווה. הוא סיפר על נכונותו לאחד את אמריקה השסועה, מה שהביא לפרצי צחוק בקרב הדמוקרטים, שהרי מאז נכנס לתפקידו לא החמיץ הזדמנות להרחיב את הקרע בין שתי האמריקות: במתקפות על מיעוטים, על נשים, על זרים, בציוצים מפיצי ארס.
מנהיגת הרוב הדמוקרטי בבית הנבחרים, ננסי פלוסי, מחאה לו כפיים כשדיבר על אחדות אמריקה, אך ניתן היה לראות את הסתייגותה בעיניה. התמונה של פלוסי מוחאת לו כפיים במבט נוזף, הפכה לתמונת הערב.
הקריאה לאחדות התפוגגה מהר, וטראמפ עבר לחלק החשוב מבחינתו: לפאר ולהלל את עצמו. הוא אמר כי אם לא היה נבחר לנשיא, היום הייתה ארה"ב נמצאת במלחמה גדולה מול צפון קוריאה. הוא זה שהביא את הפיוס. רק בשבוע שעבר יצאה נגדו קהילת המודיעין האמריקנית, וטענה שפיונגיאנג לעולם לא תוותר על הנשק הגרעיני שלה - תעודת הביטוח להישרדות השליט קים ג'ונג און. אבל טראמפ, כמו בהתרסה, גילה שבסוף החודש ייפגש שוב עם קים, בווייטנאם, והרעיף מילות הערכה על הרודן, אותו מוקיעים אנשי הביטחון של טראמפ עצמו.
טראמפ התהדר גם בעובדה שהוסיף יותר מ-5 מליון משרות בימי כהונתו, ובארה"ב יש יותר עבודות מאי פעם בעבר. הוא ציין כי כלכלת ארה"ב החזקה, בזכותו, מעוררת קנאה בכל העולם, והנה בקרוב הוא מסיים גם את המלחמה באפגניסטן. השיחות עם ארגון טליבאן בעיצומן, הוא הביס את דאעש, ואם רק החוקרים והפוליטיקאים הקטנוניים לא יתקעו לו מקלות בגלגלים, הוא עוד דקה הופך את אמריקה לגדולה עוד יותר, אמריקה תחילה, כי זו האג'נדה שלו.
אתנחתא קומית נרשמה כשטראמפ התרברב כי עתה, יותר מאי פעם בעבר, יש מספר גדול של נשים בקונגרס. זה נכון, אבל ההתעצמות הנשית הייתה בעיקרה בצד הדמוקרטי. כשהוא אמר את הדברים, המחוקקות הדמוקרטיות, שרובן לבשו לבן כאמירה קולקטיבית בעד שוויון, קמו על רגליהן והריעו לו. כן, הוא ניכס לעצמו את העובדה שיש הרבה נשים, אבל הן כל כך היו מרוצות שהוא הדגיש את ניצחונן שהן קמו להריע לו, ולרגע התפשט חיוך על פניהן שהיו חמורות סבר לאורך הנאום כולו.
מאז שנכנס לתפקיד, לא מצליח טראמפ להגיע לתמיכה של יותר מ-50%. עד כה הוא תמיד היה מתחת. אתמול, לפני הנאום, הראו כל הסקרים כי התמיכה בו הגיעה לשפל של כל הזמנים: 37% בלבד מרוצים מתפקודו.
כשזה המצב, צריך היה הנשיא את הבמה החגיגית המכובדת, כדי להלהיב מחדש את ההמונים שתמכו בו בעבר. להם הוא שידר בקול ברור ורם שהוא מתמודד מחדש, והם יקבלו אותו בקמפיין הזה יותר טראמפ מטראמפ. זאת הייתה המשימה שלו, ולזה הוא הקדיש את נאומו. האג'נדה שלו היא אמריקה תחילה, אבל קודם כל טראמפ, ואת המסר הזה הוא העביר היטב בנאום על מצב האומה, שהיה יותר נאום על מצבו.
לפנייה לכתב/ת 
