אנשי הסלפי שילמו את המחיר

הסלפי בחוק הלאום והתוצאות בפריימריז

זה היה שיעור במגבלות הכוח, איתות ברור וחד על כמיהת המתפקדים לממלכתיות ולאחדות. סיעת הליכוד בכנסת פעלה עד כה באופן מסוים - אבל מתפקדי הליכוד, כך התברר מתוצאות הפריימריז - פעלו באופן אחר.

כבר ימים ארוכים מנהל ראש הממשלה בנימין נתניהו קמפיין על ראשו של מי שהוא רואה בו יריב פוליטי מר, גדעון סער. נתניהו העמיד אותו כיריב שווה משקל וייצר לו בעל כורחו הזדמנות למבחן מנהיגות תוך כדי הפריימריז. סער לא הבין מאיפה זה נפל עליו, וידע גם שכל טעות קטנה תעלה לו ביוקר. אין מקצה שיפורים, אין זמן לתיקונים.

בשעה שכל חברי הכנסת רעדו ותמרנו בתוך רשימות חיסולים קטנות מתחת לרדאר, סער חטף ארטילריה כבדה מול כל המדינה שצופה בו מנסה לחמוק מפגיעת הטילים. בסוף, איכשהו, הצליח לו פעמיים: זה אמנם לקח זמן, אבל לראשונה הוא נעמד מול נתניהו באומץ והשיב מלחמה (מדודה אמנם, אבל מלחמה) והצליח גם להיבחר גבוה למרות ניסיון הסיכול הפומבי.

נתניהו, יותר מכולם, צריך היה להכיר את השטח הליכודי. מי שטוען השכם וערב שהוא נרדף על ידי התקשורת, לא יכול לתקוף באמצעותה סמל ליכודי אחר ולצפות שזה יעבור חלק. זה פשוט לא עובד בקודים של הליכוד, זה מנוגד ל-DNA.

נתניהו ביקש להיעזר במתפקדים כדי להיפטר מסער, אבל הם הפגינו דווקא חוכמה פוליטית: רוצים גם הווה (נתניהו) וגם עתיד (סער), בלי לתת למנהיגם הנערץ להכריח אותם לבחור בין השניים. הם לא קנו את תווית "החתרן" שניסה להטביע על סער, וכן קנו את הטענה שהוא נרדף.

כך גם יצא שתקוותם של בכירי הליכוד לכך שסער ייבחר נמוך בגלל היעדרותו הממושכת, שארכה יותר מארבע שנים, נכזבה, כמו גם התקווה שנתניהו יעשה עבורם את העבודה.

ההפסדים של נתניהו

אבל סער הוא לא הסיפור היחיד של הפריימריז הללו. בולט עוד יותר ממנו אופיה המפתיע של הרשימה. "הנשלחים" והמשתלחים של נתניהו, נערי המריבות, שילמו הפעם מחיר יקר. הם נדחקו אחורה ברשימה או יצאו ממנה - ואת מקומם תפסו דווקא הח"כים הממלכתיים, אלה שבשתי המערכות הקודמות שילמו מחיר על מה שהתפרש כהתנהגות חלבית.

ניקח למשל את ציפי חוטובלי. אפילו היא, שהתחילה את הקריירה הפוליטית שלה בכנסת במשבצת הח"כית ה"קיצונית" לכאורה, נראתה בקדנציה החולפת, לצידם של חברי הנבחרת הקודמת, דוגמה ומופת לממלכתיות. ואחרי שכמעט נשלחה הביתה בפריימריז הקודמים, הפעם הכול התהפך.

יחד עם יובל שטייניץ, אבי דיכטר, ניר ברקת ואופיר אקוניס - שביקרו את גורמי אכיפת החוק ומוסדות המשפט אבל שמרו על פאסון מסוים - חוטובלי התמקמה טוב באמצע, על חשבון מי שקיבלו הרבה יותר מידי תקשורת והתחרו ביניהם מי אגרסיבי יותר. רבים מהם זכורים מהצילום המפורסם, הסלפי של אורן חזן אחרי העברת חוק הלאום במליאת הכנסת.

ועכשיו, עם הנבחרת הממלכתית יחסית, והחמישייה הראשונה שכבר הוכיחה שהיא שלא נשכבת על הגדר עבור נתניהו בכל מחיר (ואף לא היססה להיקלע לעימותים פוליטיים מסוימים איתו), צפויה לנתניהו קדנציה מאתגרת בצילה של ההסתבכות המשפטית. ממחר בבוקר יש לו לא רק את סער, שחקן מיומן ובעל זיכרון ארוך, יש גם כנראה הפסד צורב במשבצת מחוז תל אביב (שם נכנסה עוזרת לשעבר של גדעון סער) והפסד לחיים כץ במחוז דן (שם נבחרה ראש לשכתו).

עם כל החבילה הזאת, כולל ביטחוניסט חדש שנושף בעורפו (גנץ) ויריב ישן בקונספט חדש (נפתלי בנט נטול רבנים), כאב הראש של מערכת הבחירות צפוי להיות רק ההתחלה.