התאווה הסינית לפרי המסריח בעולם
הביקוש לדוריאן, שידוע בריח הביבים הנידף ממנו, הגיע לשיא. כדי לספק את התיאבון ל"מלך הפירות" נכרתים עוד ג'ונגלים, ונמרים מאבדים את ביתם
הביקוש הגובר בסין לפרי הדוריאן הוא גורם ראשי לכריתת היערות במלזיה – כך מזהירים פעילים למען איכות הסביבה, הטוענים ששטחי ג'ונגל עצומים מוכחדים כדי לפנות מקום למטעי ענק של הפרי העוקצני והמסריח-למדי.
עוד סיפורים מהעולם בעמוד הפייסבוק של דסק החוץ
הדוריאן מגיע ממטעים גדולים באזורים הטרופיים של דרום-מזרח אסיה, והוא מכונה בפי אוהדיו "מלך הפירות". חובביו משווים את מרקמו השמנתי ואת ריחו העז לאלה של גבינה כחולה. שונאיו, מנגד, מדגישים את ריח הביבים והעובש הנידף ממנו. בשל הריח הנורא אסרו מלונות רבים באזור על אורחיהם להכניס את הפרי לחדרים, ובסינגפור אסור להביאו לרכבת התחתית.
בסין, על כל פנים, הדוריאן הוא להיט של ממש, והגידול בביקוש לו גורם ליצואני הפרי לנסות לנגוס בנתח גדול יותר בַּשוק הצומח. מגַדלים במלזיה עוברים יותר ויותר מגידול דוריאן במטעים קטנים לגידולו במטעים בהיקף תעשייתי. פעילים למען איכות הסביבה מזהירים כי עובדה זו יוצרת איום על יערות גשם שגם כך נאלצים להתמודד עם שלל סכנות, בהן כריתת עצים ומתקני נפט.
"הדוריאן זוכה עכשיו לתשומת לב רבה בשוק הסיני", אומרת סופין טאן, אשת הארגון PEKA שפועל למען איכות הסביבה ושחקר את פינוי השטחים שנועד לאפשר הקמת מטעים גדולים יותר. "כריתת היערות הזו נעשית כדי לעמוד בביקוש הזה".
במחוז ראוב המכוסה-ג'ונגלים במרכז מלזיה פונו לאחרונה שטחים עצומים של יערות גשם כדי ליצור מקום למטעים החדשים, ושתילי דוריאן המוגנים על-ידי רשתות נשתלו על הגבעות החשופות. המטע שוכן בסמוך ליער מוגן, ביתן של שלל חיות, מקופים עד ציפורים אקזוטיות. סמוך לשם זורם נהר, אבל כעת מימיו עכורים, ומוטלים בו גזעים וענפים – תוצאת הכריתה. לדברי PEKA, מעמדה של הקרקע שוּנה על-ידי הרשויות המקומיות כדי לאפשר את הכריתה.
טעם נרכש
בקניון בבייג'ינג, כ-4,000 קילומטר משם, נמכר הדוריאן בחנות הנושאת את השם "קפטן הפירות הקטן". המנהל וואנג טאו מספר שלקוחותיו מתאהבים בדוריאן ממלזיה בגלל טעמו המתוק-במיוחד, ולעתים קרובות מעדיפים אותו על דוריאן המיובא ממדינות אחרות, למשל תאילנד. הוא עצמו מייבא דוריאנים קפואים ממלזיה ומוכר אותם במכלי פלסטיק ובצורות אחרות כגון קינוח אפוי, גלידה או פרי מטוגן.
"הפעם הראשונה שבה טעמתי דוריאן הייתה כשהייתי ילדה, וזה היה בשבילי טעם נרכש", מספרת ליו זלון, המבקרת בדוכן אחת לשבוע. "לדוריאן מתאילנד יש טעם חזק יותר ואחרי כמה זמן נמאס לך ממנו. אלה שאני קונה כאן לא מעוררים תחושה כזו".
על רקע הירידה במחירו של שמן הדקלים המלזי, שמשמש במוצרים בסיסיים ברחבי העולם כולו, מסבון ועד מרגרינה, חקלאים במלזיה פונים יותר ויותר לגידול דוריאן. הממשלה תומכת בהרחבת הענף, ומקווה לקצור רווחים מהביקוש הגבוה לפרי בכלכלה השנייה בגודלה בעולם. שווי ייצוא הדוריאן ממלזיה לסין בשמונת החודשים הראשונים של 2018 עמד על 1.8 מיליון דולר, יותר מפי שניים מבתקופה המקבילה בשנת 2017.
משרד האוצר של מלזיה מתעקש שהרחבת המטעים תהיה אטית, ולדבריו הוא מעודד את החקלאים להשתמש במטעים הקיימים. "אנחנו לא מעודדים כריתת יערות לצורך הקמת מטעים חדשים", אמר שר החקלאות המלזי לסוכנות הידיעות AFP. לדבריו אם עצים נכרתים לצורך הקמת מטעים – יש לעמוד בתקנות סביבתיות קפדניות.
במדינת המחוז קלנטן שבצפון-מזרח מלזיה חסמו בשנה שעברה בני שבטים מקומיים כבישים כדי למנוע מחברה מסחרית לכרות עצים באדמות אבותיהם ולהקים שם מטע דוריאן. ממשלת מלזיה התגייסה למענם ותבעה את ממשלת מדינת המחוז על שלא שמרה על זכויותיהם. פעילים למען איכות הסביבה מזהירים שהתמונה הכוללת עגומה.
"גידולי הדוריאן גורמים לעוד כריתה של יערות ולעוד פגיעה במגוון של הצמחים ובעלי החיים במלזיה", טוען הארגון למען זכויות הסביבה "רימבה". הארגון מזהיר כי הקמת המטעים על חשבון הג'ונגלים מובילה להריסתה של סביבת מחיה קריטית לשלל בעלי חיים כגון נמרים, פילים, קופים וציפורים.
לפנייה לכתב/ת 
