"עזר לאלו שלא ספרו אותם": מפעל חייו של הרב יחיאל אקשטיין
ב"קרן לידידות", שאותה הקים הרב שנפטר בגיל 67, מספרים כי המוטיבציה שלו לסייע לחלש נבעה מחוויות ילדותו, כשכבר מגיל צעיר גדל לבד: "היה לו איזשהו חור בלב". פעם נפגש בעמאן עם פליטה שנמלטה מדאעש: "אם היא הייתה אומרת לו להביא לה את הירח - הוא היה מביא לה את הירח"
סיפור אחד קטן על מייסד הקרן לידידות ונשיאה, הרב יחיאל אקשטיין, שהלך אתמול (ד') לעולמו בגיל 67, מדגים את חזונו יותר מכל. אקשטיין ביקר בירדן ביחד עם השייח מואפק טריף, המנהיג הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, במטרה לסייע לפליטים הדרוזים שנמלטו מהמלחמה בסוריה.
"ביקשתי ממנו לומר את האמת, אבל לא את כל האמת לפליטים", מספר ספואן מריח, מנהל תחום המיעוטים בקרן לידידות, שהתלווה לביקור. "אמרתי לו - תגיד שאתה אמריקני, אתה לא חייב להגיד שאתה יהודי או שאתה רב. תבוא עם כובע, כי בכל זאת, זה רגיש. ואז הוא קם ואומר להם על ההתחלה 'אני רב ואני יהודי מישראל'. נהיינו לבנים וגם הם נהיו לבנים. אחר כך כששאלתי אותו למה הוא היה צריך לעשות את זה הוא הסביר לי: 'אתה פה כי אלה האחים שלך, אבל אני פה כי אני רוצה להראות את הפנים היפות של היהדות והעם היהודי'".
נראה כי זו תמצית הרוח של "הקרן לידידות", מפעל חייו הפילנתרופי של אקשטיין, שאותו הקים לפני 36 שנה. לחבר בין אנשים במטרה לסייע לחלש - קשיש, עני, פליט, ילד בסיכון, חייל, עולה חדש - בלי הבדל דת, גזע ומין.
"האיש הזה, שנולד מעבר לאוקיינוס, יושב עם קשישה בחדרון מעפן בעמאן, פליטה נוצרית מעיראק שברחה מהשואה של דאעש, והוא נמס מזה שהוא יכול להגשים לה חלום בדברים הכי בסיסיים", מתאר ספואן. "הוא נפגש שם עם אישה ושאל אותה מה החלום שלה. אני מכיר אותו כשהוא שואל - אם היא תגיד לו להביא לה את הירח הוא יביא לה את הירח. היא אמרה שיש לה שתי בנות שהיא רוצה שילמדו, ותמכנו בהן והן סיימו לימודים באוניברסיטה בירדן".
"הוא אהב בני אדם", מסכם ספואן. "במקום שאין אנשים הוא היה איש של כל כך הרבה אנשים. הסלוגן שלנו הוא 'עושים טוב, נותנים תקווה', והוא עשה כל כך הרבה טוב ונתן תקווה לכל כך הרבה אנשים. מותו הוא טרגדיה גדולה, ולנו רק נשאר להמשיך את מורשתו".
ציון גבאי, שהיה מנכ"ל הקרן לידידות בין השנים 2010 ל-2015, עבד עם הרב אקשטיין באופן צמוד. הוא מספר כי המוטיבציה של הרב לעזור לנזקקים נבעה מחוויות שלו עצמו בילדות. "הוא נולד וגדל בקנדה ועבר כנער צעיר לארצות הברית. כבר מגיל צעיר הוא לא היה בבית וגדל לבד והתחנך במוסדות מחוץ לבית. כך שהנושא של ילדים שחיו מחוץ לבית, ילדי פנימיות, זה משהו שנגע לו בסיפור האישי. היה לו איזשהו חור בלב כבר מאז".
.jpg "הרב יחיאל אקשטיין ז\"ל (צילום: יוסי צבקר)")
גבאי מספר כי בעקבות פעילותו, הרב אקשטיין צבר טינה כלפי מערכת הרווחה בישראל. "הוא היה עם לב חם מאוד ותמיד חיפש איך הוא יכול לעזור לאנשים הפשוטים, השקופים, שאף אחד לא שומע את הקול שלהם או סופר אותם. הוא תמיד ביקר בבתים ותמיד התרגש לראות את האנשים, אבל הוא הופתע מהפערים שיש בחברה. בבתים של קשישים ומשפחות עניות היו לו דמעות בעיניים ותסכול. הייתה לו אשליה שהוא יכול לעזור לכולם, פנטזיה שאי אפשר לממש אותה".
מרים שפירא, בת 83 מנתיבות, היא אחת מאותם נזקקים שהכירו טוב את הרב אקשטיין. "אני ובעלי תרמנו הרבה בחיינו ומצאנו את עצמנו לעת זקנה בחוסר כל", היא מספרת. "הקרן סייעה לנו כלכלית. יש לנו אפשרות לקנייה בסופרמרקט בסכום מסוים של כסף, מכשירי חשמל וגם תשומת לב, זה מאוד חשוב. הרב היה חם ונדיב והרגשתי שמה שהוא מקרין זה אמיתי".
הרב אקשטיין, שנפטר בעקבות דום לב, היה גם סופר ופעיל ציבור ציוני שגייס תרומות של מיליארדים למען מדינת ישראל, ואף זכה בפרסים בגין פעילותו. הוא הותיר אחריו אישה, ילדים ונכדים. הלווייתו תתקיים היום בשעה 13:00 בבית העלמין "ארץ החיים" בבית שמש.
לפנייה לכתב/ת 
.jpg "צילום: יוסי צבקר")
