70 שנה לסגירת מחנות המעפילים בקפריסין: "התקווה הפכה למציאות"
הנשיא ריבלין ביקר באי והשתתף בטקס לציון סגירת מחנות המעצר שבהם הוחזקו עשרות אלפי יהודים, רובם ניצולי שואה. הטקס נערך בבית החולים הצבאי שבו נולדו תינוקות רבים: "למרות גדר התיל, היה זה מקום של חיים"
במסגרת ביקורו הממלכתי בקפריסין, השתתף אתמול (ג') נשיא המדינה ראובן (רובי) ריבלין בטקס לציון 70 שנה לסגירת מחנות מעצר המעפילים באי.
המחנות בקפריסין הוקמו על ידי הבריטים בתקופת המנדט כדי למנוע את מפעל ההעפלה לארץ. למעלה מ-53 אלף יהודים הוחזקו בהם, רובם ניצולי שואה שביקשו להגיע לישראל בסיום מלחמת העולם השנייה. בתקופה זו נולדו במחנות הללו כ-2,200 תינוקות, כשליש מהם נולדו בבית החולים הצבאי הבריטי בניקוסיה, שבו נערך הטקס.
"סיפורם של המעפילים הוא סיפור של גבורה. יותר מגבורה, זה סיפור של תקווה", פתח ריבלין את נאומו. "התקווה היא שעזרה להם ליצור, לחלום ולאהוב למרות גדר התיל שהקיפה אותם. זו הייתה התקווה שהפעימה את ליבם. התקווה להגיע לארץ ישראל, ולהקים מדינה, משפחה, בית. זו הייתה התקווה שנתנה להם כוח וחיים. זה ללא ספק היה מקום של חיים, של לידה".
לנשיא התלוו בביקור אלוף משנה אמנון שרון ומרים מילוא. שרון נולד בבית החולים שבו נערך הטקס, ועלה לישראל עם הוריו. במלחמת יום הכיפורים נשבה ונכלא בסוריה למשך שמונה חודשים. מילוא הגיעה אל המחנות כילדה בת שלוש עם הוריה, ניצולי שואה.
"היום יחד עם מדינת ישראל, אתם סוגרים מעגל אחרי 70 שנה", אמר ריבלין לשניים והוסיף: "ה'תקווה' הפכה למציאות, עם ישראל חי. לא נשכח את 163 האנשים שקיפחו חייהם במחנות, מהם 113 תינוקות. יהי זכרם ברוך". בסיום הטקס הניח ריבלין לצד האנדרטה במקום לוחית לציון 70 שנה לסגירת המחנות, ו"לכבוד הידידות בין העמים". אחרי הטקס המריא ריבלין חזרה לישראל.
קודם לכן, אחרי נחיתתו אתמול בבוקר בלרנקה, נפגש ריבלין עם נשיא קפריסין ניקוס אנסטיסיאדיס. בהצהרה שמסרו השניים לתקשורת שיבח ריבלין את היחסים בין המדינות. "השותפות האסטרטגית הבילטרלית היא כעת טרילטרלית, יחד עם יוון, ויכולה להתרחב לשותפות רחבה מזה. שיתוף פעולה אנרגטי במזרח התיכון יכול לייצר שינוי גדול עבור אזרחי קפריסין, ישראל, יוון, איטליה, מצרים, ירדן והרשות הפלסטינית. אנחנו מצפים לקדם את כל תחומי שיתוף הפעולה הללו, למען הביטחון והשגשוג של האומות שלנו, ולמען יציבות המזרח התיכון", אמר ריבלין.
לפנייה לכתב/ת 
