חכו להט"בים, אל תחגגו כל כך מהר
הודעת שר הרווחה על הקלה בהכרה בהורות של זוגות חד-מיניים עלולה להיות רק הבטחת בחירות שתמוסמס ברגע על ידי היועץ המשפטי לממשלה
אתמול פורסם כאן ששר הרווחה חיים כץ קיבל את המלצות הצוות הבין-משרדי שמינה לאפשר הליך משפטי "מזורז, פשוט וזול" להסדרת ההורות של זוגות חד-מיניים שהביאו ילד לעולם באמצעות פונדקאות בחו"ל (זוגות גברים) או תרומת זרע (זוגות נשים). ההמלצות הועברו לאישורו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. בהודעה נטען ש"הצורך בהסדרת התחום עלה בעקבות חוסר העקביות בפסיקת בתי המשפט לענייני משפחה, לאור המלצת היועץ המשפטי לממשלה". ממש היועמ"ש על הסוס הלבן נגד בתי המשפט הנוקשים והסרבנים. האמנם?
- לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות
ב-ynet
ב-2011 הוגשו שתי עתירות לבג"צ (ממט-מגד וטבק-אבירם), בבקשה להכיר באבות לילדים שנולדו בפונדקאות חו"ל כאבות חוקיים לילדיהם. לאחר שנתיים של דחיות וארכות נאותה המדינה להגיש לבג"ץ עמדה שבה הציעה את המסלול של צו הורות שבו תאפשר הכרה באבות הלא-גנטיים, אם יעמדו ברשימה ארוכה של תנאי סף, בהם קיומה של זוגיות מוכחת 18 חודשים לפחות טרם ההיריון, הגשת הבקשה לצו הורות בתוך 90 יום לכל היותר מרגע הלידה, דרישה לעריכת תסקיר של עובדת סוציאלית לכל משפחה ובקשר לכל ילד, ועוד. בהתקיים כל אלה, תסכים המדינה להכיר באב הלא-גנטי.
כל מי שלא עמד בתנאים היה צריך להמשיך להילחם על ההכרה בו כהורה. למשל, נכון לאותו זמן – כל מי שלא היו הורים מפונדקאות חו"ל. כלומר, כל הזוגות של אימהות (לעומת אבות).
אנו, עורכי דין הפעילים למען זכויות הקהילה, כילינו עשרות ומאות שעות עבודה בתיקים שבהם נציגי היועמ"ש עמדו על רגליים אחוריות כדי להקשות על כל מי שלא עמד בתנאי הסף. הנה מעט מהמלחמות שניהלנו:
1. לאחר שורה של פסקי דין, שבהם הסכימו בתי משפט עם טענותינו שלפיהן הזמנת בדיקה של עובדת סוציאלית בכל תיק מהווה אפליה ופגיעה בוטה בפרטיות, מעמיסה לשווא על המערכת ומאריכה את הטיפול, השופטים דחו את דרישת המדינה העקבית לתסקיר וקבעו שאין בו צורך – או אז הודיע לפתע משרד הרווחה שיפסיק לדרוש זאת.
3. ההליכים לקביעת הורות נמשכו חודשים ארוכים ויצרו פער שבו ההורים הלא-גנטיים – שהיו שותפים מלאים לתכנון ההורות המשותפת, להריון וללידה – לא הוכרו כהורים חוקיים לילדיהם. כדי לתקן זאת ביקשו המשפחות מבתי משפט להכריז כי צו ההורות יחול רטרואקטיבית, ממועד לידת הילדים. ברובם המוחלט של מקרים נעתרו בתי המשפט לבקשות – ועל כל אלה טרחה המדינה והגישה (על חשבון משלמי המסים) ערעורים למחוזי. תשעה ערעורים נדונו במאוחד בפרשת סול, והמחוזי פסק שאכן יש מקום להעניק הכרה רטרואקטיבית. אפילו אחרי הפסיקה הזאת, המשיכה המדינה להתנגד והמשכנו להידרש להליכים ממושכים ותובעניים.
הטוב – זה שהוועדה השכילה לראות את הדברים כהווייתם; את הקשיים של משפחות להט"ב ואת מהלך חייהם כהורים טריים שצריכים לקפוץ דרך שורה של חישוקים לטובת הכרה בהורות חוקית לשניהם.
הרע – אחרי שהשר כץ קיבל את המלצות הצוות המקצועי, עכשיו "מקווים כי ההמלצות יאושרו במלואן על ידי היועמ"ש, באופן שיאפשר לקדם הסדרה חוקית שתיטיב עם ילדים". כלומר עוד לא מדובר בסוף פסוק, ויהיה מעניין לראות אם ואיך יאושרו ההמלצות על ידי אביחי מנדלבליט, ומה יהיה המהלך החקיקתי כדי שההמלצות יקבלו תוקף מחייב ויתוו מסלול משפטי שריר וקיים.
המכוער – לרוב קורה אחרי הבחירות. פעמים רבות יוזמות והבטחות שניתנות בתקופת בחירות מתפוגגות עם כינונה של ממשלה חדשה. כך כבר קרה בעבר עם ההצעה לתיקון חוק הפונדקאות (שבזמנו המליצה לאפשר פונדקאות בארץ גם לגברים ללא בנות זוג) שהתפוגגה באוויר עם פירוק הכנסת ואיננה עוד.
מעניין לראות את תמהיל הטוב, הרע והמכוער שיישאר במהלך הזה עד לסיומו. כנראה שנאכל עוד הרבה פופקורן עד לכתוביות הסיום של הסרט הזה.
- עו"ד ויקטוריה גלפנד היא בעלת משרד עורכות דין בתחום של פונדקאות חו"ל וזכויות להט"ב.
מעוניינים להציע טור לערוץ הדעות של ynet? שלחו לנו ynetopinion@gmail.com
לפנייה לכתב/ת 
