ההיסטוריה תרשיע את בנימין נתניהו

התיקים הפליליים של ראש הממשלה יוכרעו לכאן או לכאן, אבל זה לא ישנה את העובדה שהוא זה שמאפשר לישראל לקרוס לתוך מדינת אפרטהייד

אמנון אברמוביץ'פורסם: 19.02.19 , 15:09

(צילום: EPA)

לפני כשבועיים נכתב כאן: לו היה בנימין נתניהו הולך לממשלת אחדות, שבה היה מיישם את השקפת עולמו - הקפאת ההתנחלויות שמחוץ לגדר, בלימת החקיקה האנטי-דמוקרטית וכו' - אתרוג היה לימון לעומתו. מה אתה עושה, שאלו אותי עמיתים ומכרים, לא ברור לך שהוא ישתמש בזה?! ברור לי כשמש, אמרתי, בדיוק לזה אני מצפה וצופה. נתניהו לא אכזב.

לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet

הוא הרי נוהג לומר שהממשלה שהקים ב-2009 עם מפלגת העבודה הייתה הטובה מכל ממשלותיו, והקבינט שלה היה הרציני מכל הקבינטים. הוא לא ערער על העובדות שבמאמר. קטף רק את האתרוג והלימון. הקטיף הכיל הודאה מוטמעת שלפיה הוא מכפיף את השקפתו לאינטרס פוליטי. כך הוא עושה כל השנים, בכל התחומים, תוך פגיעה מודעת בטובת העניין והמדינה. להלן סקירה קצרצרה ומדגמית, בסדר חשיבות עולה, מהקל אל הכבד.

הוא השיג הסכם מעולה עם נציבות האו"ם לפליטים על שיגור מחצית ממסתנני העבודה לקנדה, לאוסטרליה ולניו זילנד. את מחציתם השנייה הוסכם לפזר ברחבי הארץ על פי צורכי המשק והחברה. במקביל התחייב לשקם את דרום תל אביב. שעות אחדות לאחר מסיבת העיתונאים, שבה השתבח בהישג ההיסטורי, הפך את דעתו וביטל את ההסכם. קולות, ליתר דיוק צרחות, מהבית ומהבייס הכריעו אותו.

הוא שלח את ראש השב"כ נדב ארגמן לחלץ מאבטח מירדן שהסתבך שם בהריגה. ארגמן חזר עם המאבטח ועם התניות ברורות. בניגוד למוסכם, תוך ביזוי מלך ירדן וממשלתו, זימן אליו את המאבטח, צוות צילום מלשכת העיתונות הממשלתית, ושיגר סרטון לערוצי הטלוויזיה.

הוא ביטל את מתווה הכותל ותמך בחוק גיור חדש כדי להבטיח את תמיכת החרדים. הוא ידע שהדבר ירתיח את היהודים האמריקאים, ירחיקם מישראל ויגרור משיכת השקעות והפסקת תרומות. יריביו טוענים שאין לו יכולת הכרעה. הם טועים בו - כשהוא נאלץ להכריע בין הקואליציה לבין המדינה, הוא מגלה יכולת הכרעה מרשימה, תמיד לטובת הקואליציה.

במשך שלוש שנים הקפידה ישראל על מדיניות עמומה לגבי תקיפותיה בסוריה. עד שהוקדמו הבחירות. התשוקה להתחבר למבצעים סודיים ולהתגנדר בז'קט ביטחוני מעבירה אותו על דעתו. הוא ניכס לעצמו מבצעים מוצלחים של המוסד. ממבצעים כושלים, והיו רבים בקדנציות הקודמות שלו, היטיב לברוח. כשממשלת אולמרט תקפה את הכור בסוריה, כח"כ באופוזיציה הוא ניפץ את הדממה והתגאה: אני ידעתי!

בביקור בוושינגטון, לפני כשלוש שנים, הצהיר שאיננו פוסל צעדים חד-צדדיים מול הפלסטינים. הצהרה שבוודאי נולדה בכובד ראש. איום של נפתלי בנט, "יריתי לו כדור בין העיניים" - קיפל אותו באחת.

נתניהו היה הליכודניק הראשון - בעצם השני, מנחם בגין היה הראשון - שהבין שישראל לא תוכל להחזיק לעד בכל כיבושי מלחמת ששת הימים. עוד בתחילת שנות ה־90 דיבר בשיחות פרטיות על בקעת הירדן, גב ההר וציר החיבור ביניהם. בלי עזה כמובן. הוא לא אמר זאת בפומבי מטעמים מובנים של משא ומתן. על מדינה פלסטינית מפורזת נאם בקול גדול בבר אילן, בעברית ובאנגלית, בארץ ובעולם, במונחים חיוביים, אפילו רומנטיים, כמעט כפי שדיברו אורי אבנרי ושמעון פרס ז"ל. הוא לא נתן לכך ביטוי במדיניותו בשל שיקולים אישיים, הישרדות היא אצלו שם המשחק.

נתניהו יחטוף בקרוב כמה כתבי אישום המכילים מכל טוב חוק העונשין ומשמניו. שוחד או שניים, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, מרמה והפרת אמונים. חלקי עם אלה הסבורים שלא מדובר בתיקים שסופם ידוע וגורלם חרוץ, תיקים שעורך דין טוב יכול לעשות בהם מעשה. יותר מזה, הוא לא מושחת מקודמיו. דמויות מופת לא שורדות שנים בפוליטיקה ובטח לא מגיעות לראשות ממשלה.

הבעיה איתו אחרת לחלוטין. הוא לא צריך לעמוד לדין במחוזי בירושלים - אלא בבית המשפט של ההיסטוריה. מדובר בראש הממשלה הראשון בתולדותינו המנתב את כל־כולו לטובתו, לטובת משפחתו והבייס שלו. הניחו לרגע לכל מה שהוא מעולל לנורמות, לערכים, לכללי המשחק. תתמקדו רק בזאת: בקדנציות הרבות והממושכות שלו הוא מניח לישראל לקרוס לתוך מדינת אפרטהייד או מדינה דו-לאומית. כאדם משכיל ובקיא בהוויית העולם - הוא מודע להשלכות. הוא עושה זאת בדם קר. במשפט ההיסטוריה הזה הוא יורשע.