הוסטלים ומסגרות לנוער בסיכון לקראת סגירה: "אף אחד לא מסביר למה"
חמישה הוסטלים ומסגרות בירושלים ובבית שאן, שמאכלסים נערות בעלות עבר קשה, עומדים בפני סגירה. כעת מתגייסים אנשי צוות, עובדות סוציאליות ובוגרות המסגרות למאבק: "חייהן ועתידן של נערות בסיכון נמצאים בסכנה"
שלושה הוסטלים בירושלים ועוד שתי מסגרות באזור בית שאן לשיקום נוער מכור לסמים ניצבים בפני סכנת סגירה. זאת, לטענת משרד הרווחה, לטובת מיפוי לצורך התאמתם לצרכים שעליהם הם אמורים לענות. עובדות סוציאליות ונערות בוגרות המוסדות הללו פתחו בקמפיין להצלתם תחת הסיסמה: "מסיכון לסכנה".
המסגרות אשר עתידן אינו ידוע הן "מסגרות פתוחות", שבכל אחת מהן מתגוררות כ-15 נערות בגילאים 23-13, ומטרתן, בשונה מהמוסדות הסגורים, לאפשר להן להשתלב בחיים העצמאיים בקהילה.
ההוסטלים בבירה שנאבקים נגד סגירתם הם "בית אריאל", "בית צברית" ו"אורנים". לטענת עובדות סוציאליות רבות ששוחחו עם ynet, בחודשים האחרונים ניתנה הוראה להפסיק לקלוט נערות חדשות במסגרות אלו - ובעקבות כך, בחלק מהבתים נמצאות כיום נערות בודדות בלבד ומיטות רבות עומדות ריקות.
רחל (שם בדוי), עובדת סוציאלית, סיפרה: "בדרך כלל יש המתנה של חודשים כדי להכניס נערה להוסטל, ופתאום חמש מסגרות עומדות כמעט ריקות ומונעים מאיתנו להפנות אליהן נערות חדשות בלי שום הסבר מדוע. כאשר עשיתי בירור אם ניתן להפנות נערות לאחד המעונות האלה, אמרו לנו שהדבר בלתי אפשרי. אף אחד לא מסביר לנו למה, ואנשים מפחדים שיפטרו אותם ולא מוכנים אפילו לפנות למשרד הרווחה כדי להתקומם על הנושא".
עובדת נוספת סיפרה: "אנחנו שואלים את משרד הרווחה אך זוכים רק לתשובות מתחמקות. להבנתנו יש במשרד הרווחה מגמה של סגירת המעונות הפתוחים ומעבר למעונות נעולים בלבד".
ניצן נהון (28), בוגרת "בית אריאל", הדגישה את חשיבותם של ההוסטלים שמהווים לטענתה מפלט אחרון עבור אותן נערות: "ההוסטלים האלו הם המקום היחידי שקולט נערות בקצה של הקצה. הן מגיעות מהרחוב, מבתים הרוסים ומתוך מעונות סגורים. הם מעניקים להן הזדמנות לחזור לקהילה לחיים בריאים. משרד הרווחה טוען שתפוסת ההוסטלים עומדת על חמישים אחוז בלבד שזה נתון מופרך - בהוסטל יש 14 מיטות שכל הזמן היו בתפוסה מלאה ולעיתים נפתחו בו מיטות נוספות.
"75 אחוז מהנערות בבתים אלו הן נפגעות תקיפה מינית, אלה נערות שלא מתאימות לפנימיות, הן זקוקות לבית קטן עם צוות רחב ומערכת שוטפת שנותנת להם סיכוי לחיות. הלב שלי נקרע על ההחלטה לסגור אותם, אין יום שעובר שאני לא זוכרת מאיפה באתי, והכי משפיל שאף אחד לא מוכן לדבר איתנו ולהסביר את ההחלטה".
לי חי, בוגרת נוספת של בית אריאל, סיפרה: "בגיל 16 הגעתי להוסטל. הייתי אבודה לחלוטין, במדרון תלול שלא נגמר. אחרי שנתיים במקום, עדיין היה קשה, עדיין היו אינספור מלחמות לצלוח אבל הקרקע מתחת לרגליים כבר הייתה יציבה. ההוסטל היה נקודת מפנה, צוות של אנשים מיוחדים כל כך, שמתפקדים כמשפחה, שיש להם כלים לטפל בי, עם לב ענק, וטובתי וטובת שאר הנערות הם מבחינתם מעל הכל. בית אריאל זה בית בשבילי, והוא עומד להיסגר בצורה הכי מכוערת והכי לא כנה, בצורה שלא מגיעה לא לצוות ובטח שלא לבנות. אף אחד לא נותן תשובות. אף אחד לא מוכן להגיד דברים בגלוי. כולנו ניזונים משמועות. זה כואב בכל כך הרבה רמות אבל הכי כואב על הנערים והנערות שבמצוקה".
ממשרד העבודה והרווחה נמסר בתגובה: "הטענות כי המעונות קיבלו הוראה לא להפנות חוסים אינן נכונות. רשות חסות הנוער מפעילה תשעה מעונות ממשלתיים ויותר מ-60 מסגרות פתוחות, כאשר מרבית הפניות הינן למעונות הממשלתיים הנעולים. במסגרת הרפורמה הכללית ברשות, שהחלה לפני יותר משנה, מתבצע מיפוי נרחב של כל מסגרות חסות הנוער והמעונות הממשלתיים - כך שנוכל לגבש את המענה המתאים ביותר הנדרש לטובת בני הנוער המופנים אל הרשות".
לפנייה לכתב/ת 
