הייאוש והמצוקה בעזה מול השגשוג ביו"ש: כך מתחזק צה"ל שלום כלכלי בגדה
חנויות מזכרות מפוארות, מפעלים שמתרחבים, בתי מלון עמוסים, רחובות נקיים ושמירה על יחסי שכנות טובים עם המתנחלים. האם המודל הביטחוני-כלכלי בבית לחם שהביא לשנתיים השקטות בגדה זה יותר משני עשורים עשוי להצליח גם בעזה? "זה המקום היחיד בעולם הערבי בלי הפגנות והפיכות"
השלום הכלכלי שנותן שקט וביטחון לשני הצדדים: 70 קילומטרים מפרידים בין העוני, הדלות והייאוש של עזה - לפריחה ולשגשוג של בית לחם. לכאורה מדובר באותו עם, אך בפועל - שני עולמות שונים: בבית לחם 21% אחוזי אבטלה "על הנייר", אך מציאות שבה בעלי עסקים מקומיים משוועים לפועלים. בעזה קרוב ל-50% אחוזי אבטלה, גם בקרב צעירים משכילים.
ברצועת השטח המסוגרת בדרום יש בין 4 ל-6 שעות חשמל ביממה, מים מזוהמים בשיעורים מסוכנים, ונערים שלא יצאו מעזה מעולם. מהצד השני - מיליון תיירים וחצי שצפו השנה באורות חג המולד בעיר הולדתו של ישו, רחובות נקיים, 44 בתי מלון ועוד שלושה בהקמה.
רק חומה אחת אפורה וגבוהה עם שתי עמדות פילבוקס חרוכות מבקבוקי תבערה, מזכירה בבית לחם עד כמה המציאות האופטימית הזו יכולה להשתנות ברגע אחד. כיתובי הגרפיטי הצבעוניים על החומה לא מסתירים את הסכנה שהכול עלול להתפוצץ בגלל סיבות שלא קשורות כולן לישראל. "אנחנו לא רוצים שעזה תמשוך אותנו למטה", אומרים פרנסי בית לחם בשיחה עם ynet. "הם לא מעניינים אותנו. אנחנו רוצים רק שקט ופרנסה".
בעלי העסקים הגדולים בבית לחם שעמם שוחחנו מוכנים להציג בשמחה את מרכולתם המפוארת, להתגאות במלונות הפאר שלא נופלים בשיא העונה ממחירי המלונות בישראל, ולספר כמה מהסחורה שלהם נמכרת בארץ ובעולם. מאבן השיש המפורסמת, דרך הביצים הזולות (פחות מחצי שקל לביצה), החנוכיות המוזהבות ליהודים מחו"ל ועד לבגדים שנמכרים בחנויות ברמת ובתל אביב - ללא תווית של "מייד אין פלסטיין".
אבל בכל הקשור לפוליטיקה ולתיאום הביטחוני שכה קריטי לשני הצדדים, הם מבקשים שנכבה את המצלמה. מאות מהם מקבלים אישור לנסוע עם רכביהם בכבישי ישראל ולצאת לחו"ל ישירות מנתב"ג. "עד לקבלת אישור הכניסה עם הרכב, הוצאתי 800 שקל בכל פעם על החלפות רכבים ומוניות כדי להגיע לפגישות בגוש דן. היום אני חונה עם לוחית הזיהוי הלבנה-ירוקה שלי גם ברחוב הרצל בתל אביב", אומר אחד מהם. צעירים יותר יכולים ליהנות ממהפכת הלואו-קוסט ולעלות על טיסה לרודוס או ללונדון דרך עמאן, בירת ירדן.
30 דולר ללילה במלון - גם ליהודים
כניסת יהודים לבית לחם עדיין אסורה, מלבד לקבוצות מצומצמות שמלוות במדריכי תיירים ובאישור מראש של צה"ל. אך בעלי מלונות בעיר מוכנים להישבע שבכל רגע נתון תמצאו יהודים שמגיעים לחופשה קצרה וזולה יחסית: 30 דולר ללילה בתקופות חלשות כמו עכשיו, אחרי החגים."כשיש עבודה אני לוקח 65 דולר לחדר, וכשאין אז אני לא יורד מ-35 דולרים", מעיד לואי לאיסה, שבבעלותו כמה בתי מלון בעיר. "אעדיף לסגור זמנית מלון ולא לרדת עוד יותר במחיר", הוא אומר. חברו לענף אומר שחיילי צה"ל לא מפחידים את התיירים במחסום הכניסה לעיר: "יש נשק וחיילים בכל כביש ובכל מוקד תיירות היום בעולם, באירופה, בגרמניה ובארה"ב. זה אומר שהתיירים מפסיקים לבוא?".
את השגשוג הכלכלי ניתן למצוא גם בפינות הקטנות בעיר: באחד ממפעלי הטקסטיל של בית לחם (מתוך כ-35), מלין הבעלים שהתפוקות ירדו בעשרות אחוזים בגלל התחרות הקשה עם סין ועם טורקיה. עדיין, כך הוא אומר, תוכלו למצוא אצלו לקוחות מפתיעים מישראל, אותם התבקשנו שלא לפרסם.
באחד ממפעלי האבן הגדולים בבית לחם, הרובוטים המתקדמים עושים כבר את רוב העבודה. הבעלים קיבל אישור מישראל לבנות מפעל נוסף בשטח B הסמוך לכביש 60, מעל למחסום המנהרות, ובשבועות האחרונים הגיעו למקום נציגים מצרפת ומגרמניה כדי לתת הצעת מחיר לרובוטים חדשים, משיא קדמת הטכנולוגיה, במיליוני אירו.
עשרות מקווי היצור של מפעלים אלה אמנם נעצרו בגלל צניחת הלירה הטורקית, שהוזילה את המוצר מעבר לים; אך לחלק מהעובדים עדיין משולמת המשכורת, גם אם הם יושבים בבית, כדי שהידע יישמר עד לחלוף המשבר. "חסרים לי עובדים בחברה ואני נותן שכר של 400-270 שקלים ליום עבודה, בנוסף לאוכל והסעות", אומר חאליד היימור, קבלן ברזל פלסטיני, שאחראי לפרויקטים גדולים בישראל וברשות.
"טורקיה לוקחת גם לי פרנסה. הרשות הפלסטינית הפכה למקום היחיד בעולם הערבי שבה אין הפגנות ואין הפיכות. אנשים קונים פה תכשיטים באלפי דולרים. אנחנו רואים את מה שקורה בסוריה ולא רוצים את זה", אומר היימור. בחנויות המזכרות המפוארות בעיר מצאנו איקונות ב-85 אלף דולר, כיפות מקושטות ותכשיטי מגן דוד מיהלומים, "בעיקר ליהודים מארה"ב ולאוונגליסטים", מסבירים שם.
שומרים על הביטחון, ועל הכלכלה
במערכת הביטחון מנטרלים לאט ובשיטתיות מוסדרת כל מוקש שעלול להחריף את המצב הכלכלי ביהודה ושומרון. בחטיבה המרחבית עציון ובמנהל האזרחי "התנפלו" השנה על מחנות הפליטים הסמוכים לבית לחם, מוקדי אלימות תמידיים וסמלים מיתולוגיים לכיבוש. המטרה: הענקת אישוי העבודה לתושבי המחנות שנאסר לעבוד בישראל כי בעבר היו מעורבים בטרור, גם אם ברמות נמוכות.
ל-311 מהתושבים הוסרה אשתקד המניעה הביטחונית שהכתיב השב"כ, ובאישורו, הם יכולים להתפרנס בבטחה - גם בישראל. בכך הם מצטרפים ליותר מ-100 אלף פלסטינים שיוצאים מדי בוקר לעבוד בישראל מכול יהודה ושומרון. במינהל האזרחי אף שדרגו את השיטה, והפלסטינים יכולים להגיש בקשות לביטול המניעה דרך אפליקציה או באתר אינטרנט, ולא רק להגיע פיזית "לימים מרוכזים" או להסתמך על עורכי דין מקומיים שרוכבים על המהלך.
נסיעה ברחובות בית לחם לא מזכירה עיר פלסטינית שידעה אינתיפאדות, פיגועים ותקופות מתוחות. הרחובות יחסית נקיים, החנויות פתוחות ומציגות את הסחורות על המדרכה, וניידות המשטרה הפלסטינית מפטרלות לשמירה על הסדר. בבית לחם מתפרנסים גם בענף הנדל"ן: בעיר מספרים כי ניתן להשיג דירת ארבעה חדרים בבית ג'אלה, 130 מטרים עם מרפסת, בשכירות של 1,200-800 שקלים בחודש. רבים מתושבי מזרח ירושלים שנושאים תעודת זהות כחולה מנצלים זאת.
פנינת התיירות של יהודה ושומרון
בית לחם מזוהה, כאמור, עם התיירות, יותר מכל ענף אחר - הרבה יותר מכל עיר פלסטינית אחרת. הזינוק בשיעורי התיירים בעיר רשם אשתקד גידול של 30%. ככל הנראה, מדובר בשיא של כל הזמנים. לעיר הגיעו תיירים גם ממדינות שאין לישראל עימן יחסים, כמו אינדונזיה. "בגלל 'אובר-בוקינג', שלחתי אורחים שלי למלונות בחברון. תיירים אמריקנים שחיפשו מלון בירושלים הגיעו בסוף אליי", סיפר אחד מהמלונאים בעיר. "יש חדרים בעיר קרוב ל-11 אלף תיירים אבל זה לא מספיק", הוא אומר.
את התנופה הכלכלית שמבטיחה שקט ביטחוני רואים היטב גם מפקדי החטיבות המרחביות, שמשימתם כבר מזמן אינה להכניע רק את גורמי הטרור בגזרה. מח"טים עולים תכופות על אזרחי, נכנסים לשטח הפלסטיני, גם בבית לחם ומשוחחים עם הבכירים המקומיים וגם עם האזרח הפשוט ברחוב. הם מעוניינים לשמוע את רחשי האוכלוסייה ולפתור בעיות, קטנות כגדולות.
במעברים שסביב בית לחם, למשל, מתבצעים שדרוגי התשתיות, ובשנה הקרובה החצייה לישראל או למזרח ירושלים תתאפשר באופן ביומטרי ובטוח, ללא עיכוב של בידוק אנושי. "בית לחם מקרינה לטובה על כל הגזרה", אומרים גורמי ביטחון ישראלים באיזור.
לפי אחת ההערכות בישראל, גם מותו של ראש הרשות, אבו מאזן בן ה-83, לא יוביל בהכרח להסלמה ביטחונית - אלא לתקופת מעבר מתוחה שתימשך חודשים אחדים. גורמי הרשות יעשו במהלכם הכול כדי לשמור על הקיים ולמנוע את ההקרנה החמאסית מעזה. ובכלל, המציאות בשטח רחוקה מהדיבורים ומההצהרות של הפוליטיקאים בשני הצדדים: חלקים גדולים מהסכם אוסלו ממומשים בבית לחם וביתר ערי הגדה הלכה למעשה, כולל בסוגיות "רכות" כמו באיכות הסביבה וטיפול במפגעים.
גם גורם הביטחון הישראלי משדר אופטימיות: "מוקד החירום באפרת מטפל גם בילדים פלסטינים שמגיעים חולים בלילות עם הוריהם, לעיתים כמעט בכל יום. הכפר חוסאן הפך כבר לסוג של שכונה של בית"ר עילית. הבדיחה היא שיהודי ששמשת רכבו נשברה מאבן שנזרקה לעברו, נכנס מייד למוסך בחוסאן לתקן זאת. השנתיים האחרונות נחשבות לשקטות ולבטוחות ביותר, גם כלכלית, ככל הנראה ב-19 השנים האחרונות. הביטחון האישי בשני הצדדים מזכיר את התחושות של תחילת שנות ה-90".