עוצמים עין מול הלהט"בפוביה במגזר הערבי
הלינץ' המתועד ביפו הזכיר שמול מקרים כאלה, ההנהגה הערבית בישראל שותקת במקרה הטוב ומסיתה לרצח במקרה הרע. יש מה לעשות בעניין
מתוך הסרטון המתעד את התקיפה
הלינץ' ההומופובי ביציאה ממועדון האומן 17 היה צריך להפוך לקו פרשת מים שאחריו ישנסו החברה הערבית ומנהיגיה מותניים וישרשו את הלהט"בפוביה במגזר. האגודה והארגונים הלהט"ביים עושים כל מה שהם יכולים, ויותר מזה, בהתנדבות מלאה, אבל ההנהגה הערבית – הפוליטית, הדתית והמקומית - ממלאת פיה מים במקרה הטוב ומסיתה לרצח במקרה הרע. פעילים להט"בים פנו מאז לח"כ אחמד טיבי על מנת שיגנה את התקיפה אך לא נענו. ח"כ עיסאווי פרג' נאות לגנות אותה בשפה רפה אך לא ציין את הנסיבות ההומופוביות של האירוע.
לטורים נוספים - היכנסו לערוץ הדעות ב-ynet
מן הסתם כל הניסיונות של ארגון חוש"ן לשלוח להט"בים ערבים לכיתות בתי ספר נתקלים בהתנגדות ואי-שיתוף הפעולה. הנוער הערבי בישראל נשאר חשוף לדעות הומופוביות מבלי שאיש יאמר לו אחרת. אנשי דת מסיתים לרצח להט"בים ומאחלים להם "מגפות, חיי אומללות ואיידס". ח"כים ממפלגת רע"מ קראו לביטול אירועים להט"ביים במרחב הערבי, בין השאר אחרי ש"אסוואת", ארגון נשים לסביות ערביות, ניסה לארגן כנס. קריאות של נבחרי ציבור מהכנסת ומהזירה המקומית לבטל את האירוע, שנקרא "הסדר הטבעי", התירו את דמן והן נתקלו באלימות ואיומים.
השיא היה פרשת היעלמותו של ענאן זהאדי ב-2016. המשטרה חשדה שבני משפחתו חטפו אותו ורצחו אותו אחרי שגילו שהוא הומו ומתגורר עם בן זוג. הם נעצרו לחודש אך שוחררו כשלא נמצאה גופה. ניתן להסיק כי מקרים דומים רבים אחרים בחברה סגורה כזאת לא מגיעים לפתחי מערכת הצדק ואכיפת החוק אלא נשארים מתחת לרדאר.
פרשת זהאדי שונה משום שהוא התגורר באילת ולא ביישוב ערבי, והיה מטופל על ידי עובד סוציאלי בעמותת אנוש. העובד הסוציאלי שמע כנראה את חששותיו והוא זה שהתלונן במשטרה על היעלמותו. זאת לעומת, רוב הלהט"בים הערבים, שמשתפים מעטים בלבד בשונות המגדרית או בנטייתם המינית מחשש שהגילוי יגרור אחריו אלימות.
שלוש שנים מאז שזהאדי נעלם מעל פני האדמה, ההנהגה הערבית עדיין שותקת ואין מי שיזעק את זעקתו ואת זעקתם של ערבים נוספים בישראל שנסיבות הרצח שלהם הושתקו על רקע נטייתם המינית. כך גם היה במקרה של מדלן, טרנסית ערבייה מיפו במקור, שמשפחתה רדפה אותה, התעללה בה, כלאה אותה בחדר וקשרה אותה למיטה לזמן ממושך.
תיעוד התקיפה מחוץ לאומן 17
במקביל, להט"בים מהשטחים בורחים לישראל מחשש לחייהם עקב גילוי נטייתם המינית או השוני המגדרי שלהם. האגודה למען הלהט"ב ומתנדביה עושים עבודה קדושה, מסייעים במתן מקלט ומלווים את ההליכים המשפטיים בקבלת מעמד של פליט, אבל עדיין: הלהט"בפוביה במגזר הערבי היא קטלנית.
וכאמור, מי שחשב שהאלימות נגד להט"בים במרחב הערבי בישראל תישאר שם, התעורר ללינץ' הומופובי מפחיד במיוחד באירוע ביפו. מה עוד צריך לקרות כדי שנתעורר? האם נחכה עד שיתרחש בישראל חס וחלילה פיגוע ירי בסגנון אורלנדו?
המגזר הערבי לא המציא את הלהט"בפוביה. לא חסר להט"בפוביה גם במגזרים אחרים. גם אי אפשר להתכחש לרוחות של שינוי במגזר הערבי. ובכל זאת, מה צריך לעשות? קודם כל כדאי שארגונים להט"ביים פלסטיניים יפסיקו את החרם על ארגוני הלהט"ב הישראליים שמסייעים לערבים מכל הלב והנשמה. בנוסף, פוליטיקאים ערבים חייבים להתייצב בחזית אחידה נגד אלימות כנגד להט"בים. אם החרדים מסוגלים - גם הם יכולים.
הלהט"בפוביה היא לא נחלת כל הציבור הערבי והיא אינה גזירת גורל. הגיע הזמן להיכנס למסגדים ולעצור אנשי דת שמסיתים לרצח להט"בים. הגיע הזמן לארגן מצעד גאווה בעיר ערבית גדולה. זה לא חלום. עם שיתוף עם גורמים מקומיים וממשלתיים זה אפשרי. והכי חשוב - ביעור ההומופוביה מתחיל בחינוך, ואם חוש"ן נתקל בהתנגדות או אי-שיתוף פעולה מצד בתי הספר הערביים, הגיע הזמן לחשוב על דרכים אחרות להגיע למגזר. בעידן הפייסבוק הכל אפשרי. צריך לחסל את הלהט"בפוביה לפני שזו תחסל אותנו.
- ערן רוזנצויג הוא פעיל פעיל בעמותת אבות גאים, "גאווה בליכוד" והאגודה למען הלהט"ב
לפנייה לכתב/ת 
ערן רוזנצויג
בני אהרון
מומלצים
